ב-100 ימים אובמה עשה מה שנשיאים אחרים לא עשו בארבע שנים

>> המדיניות הכלכלית של אובמה זוכה לשבחים מצד אחד וסופג גינויים מצד אחר לגינוי מצד שני. ואולם כל צד בוויכוח אודות התנהלותו של הנשיא החדש ב-100 הימים הראשונים לכהונתו יודה בלי ספק שאובמה הוא אחד הנשיאים הפעלתנים והממוקדים ביותר בתולדות האומה. היסטוריונים פוליטיים שמשווים את 100 הימים הראשונים של אובמה לאלה של נשיאים כמו ניקסון וקרטר, מגלים כי בהשוואה לחרושת הפעילות שיצאה מהבית הלבן בכהונה הנוכחית, היתה תחילת כהונת אותם נשיאים מאופיינת בקול דממה דקה.



הנשיא קלינטון התלונן פעם כי לא נאלץ להתמודד עם משבר של ממש בתקופת נשיאותו. ברק אובמה עומד בדיוק בפני המצב ההפוך: הוא נכנס לבית הלבן בתקופה שניתן לומר עליה שהיא אחת הקשות בתולדות הכלכלה האמריקאית. השוואות רבות נמתחו בין האתגר העומד בפני אובמה לבין זה שבפניו ניצב פרנקלין רוזוולט לפני כמעט 80 שנה. ואולם העולם השתנה רבות מאז, ואף כי אובמה למד היטב את לקחי השפל הגדול של שנות ה-30, המערכת הפיננסית והכלכלית שעמה הוא מתמודד מורכבת הרבה יותר.


תצלום: בלומברג



הנשיא הקודם, ג'ורג' וו. בוש, העביר לאובמה כלכלה עם מורשת של עשר שנות בועת נכסים שהתפוצצה בעוצמה. התמ"ג של ארה"ב צנח ברבעון הראשון ב-4.9% - לפי הערכות (הירידה היא בחישוב שנתי, כלומר פי ארבעה מירידה של 1.2% בין הרבעון הראשון לרבעון הקודם לו). שיעור האבטלה זינק ל-8.5% במארס, בעקבות פיטוריהם של מיליוני עובדים מכל מגזרי המשק, והוא צפוי להגיע לכ-10% בתוך שנה. שוק הדיור - שהיה המקור למשבר הפיננסי כולו - ממשיך לצנוח, עם ירידה של 20% במחירי הבתים ב-20 הערים הגדולות בארה"ב בשנה שהסתיימה בינואר. הגירעון התקציבי הענק שהעביר בוש לאובמה לא יצטמצם במהרה, שכן הממשל החדש צריך להשקיע סכומים עצומים של כסף בחילוץ המגזר הפיננסי ובתמרוץ הכלכלה.



איש של מעשים



אובמה לא המתין לכניסתו לבית הלבן והפשיל שרוולים כבר בתקופת המעבר בין הממשל הקודם לנוכחי. בראשונה זה שמונה שנים מנהיג את המעצמה הגדולה בתבל אדם בעל חזון אידיאולוגי מגובש ומתוקשר היטב. אובמה זכה לציונים גבוהים על התנהלותו התקשורתית, והפופולריות העצומה שלו בקרב הציבור הרחב משקפת לא רק את הצלחותיו, אלא גם את כישרון של יחסי הציבור, אולם גם מי שלא תומך בחזון שלו יודה שאובמה הוא איש של מעשים ולא רק של דיבורים.



מגוון תוכניות כלכליות ופיננסיות שנועדו לייצב את הבנקים, להחזיר את האמון במערכת הפיננסית, לתמוך באוכלוסיות חלשות ובענף הדיור ולשקם את הפעילות הכלכלית, כבר יצאו לדרך. יש שיאמרו כי אובמה מיהר מדי לתכנן תוכניות מורכבות לפתרון בעיות סבוכות. ואולם אובמה נקט גישה המסתערת חזיתית על האתגרים. שר האוצר שלו ביטא זאת היטב בשבוע שעבר: "במשבר פיננסי, הטעות הגדולה ביותר שממשלה יכולה לעשות היא לעשות פחות מדי - לא יותר מדי".



התוכניות הכלכליות שהציג אובמה הן חלק מתוכנית גדולה הרבה יותר בהיקפה ובחשיבותה בעבור האומה האמריקאית. אובמה מנסה לעצב מחדש דמות של חברה אשר בנתה את כוחה בשנים האחרונות על ספקולציות בנכסים, על צריכת יתר של מוצרים מיובאים ועל חובות ענקיים לגורמי חוץ.







"השינוי שאובמה מוביל הוא יסודי ומעמיק", אמר ההיסטוריון ריצ'רד נורטון סמית מאוניברסיטת ג'ורג' מייסון. אובמה מוריד מעל הבמה את הרייגניזם הכלכלי, שראה בהתערבות ממשלתית בשווקים מעשה שטן. היעד שלו הוא לעודד את הצרכנים האמריקאים לחסוך. הרגולציה הפיננסית שהוא מתכנן תאלץ את השווקים להסתכן פחות ולקחת יותר אחריות.



בנוסף, אובמה מנצל את המשבר כדי לקדם סדר יום חדש - חברתי, פוליטי וכלכלי. קירנס גודווין, היסטוריון אשר כתב את הביוגרפיות של הנשיאים פרנקלין רוזוולט ואברהם לינקולן, אומר כי אובמה יודע לקשר בין נושאים שנראים נפרדים על פניהם: כמו זכויות נשים, איכות הסביבה ורגולציה פיננסית. דוגמה בולטת לכך היתה החוק הראשון שחתם עליו אובמה בכניסתו לבית הלבן: חוק המקדם את שוויון השכר בין נשים לגברים במקום העבודה.



השמרנים הכלכליים חושבים אחרת על אובמה. בראיון בלעדי ל-TheMarker, אמר לפני חודש וחצי ברט סטיבנס, פרשן בכיר ב"וול סטריט ג'ורנל", כי "הזרמת כמויות אדירות של תמריצים למערכת היא מתכון להקצאה לא נכונה של כספים ואינפלציה גבוהה. המשבר הכלכלי רק יחריף בשל מעגל אכזרי של החלטות גרועות שיובילו להחלטות גרועות יותר, שיתרמו להידרדרות כלכלית בינלאומית".




תצלומים: בלומברג ואי-פי



גם מצד שמאל של המפה נשמעת ביקורת לא מעטה על מהלכי אובמה. הביקורת הקשה ביותר הופנתה כלפי מדיניות החילוץ של הבנקים. הצוות הבכיר במשרד האוצר מקורב מדי לבנקים בוול סטריט, ופועל תחת הדוגמות שהביאו ליצירת המשבר, אמרו במילים אלה או אחרות כלכלנים בכירים כמו ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל, וסיימון ג'ונסון, הכלכלן הראשי לשעבר של קרן המטבע הבינלאומית. שטיגליץ ופול קרוגמן, חתן פרס נובל לכלכלה, טוענים גם כי אובמה מהסס להשתמש בכל התחמושת התקציבית שיש ביכולתו לגייס, ובשל כך תוכניות התמריצים שלו לא ישיגו את מטרותיהן.



על סדר היום של הנשיא: עידוד התאגדות מקצועית וטיפוח האקדמיה



אפילו תומכי אובמה מביעים חששות כי הנשיא מנסה לעשות יותר מדי בבת אחת. בוקר אופייני של אובמה ב-26 במארס, כפי שתואר על ידי בלומברג, נראה כך: תדרוך במועצת הביטחון על איום הטילים של צפון קוריאה; שיחה עם עוזרים על ההמלצה לאלץ את מנכ"ל GM להתפטר; דיונים באסטרטגיית המלחמה באפגניסטן; ושיחות נוספות על מאמצי הממשל להציל את GM.



על סדר היום של אובמה, לבד מהסעיפים הענקיים של רפורמה בשירותי הבריאות, ברגולציה הפיננסית, הצלת הבנקים ושינוע הכלכלה נמצאים גם נושאים כמו עידוד ההתאגדות המקצועית בארה"ב, טיפוח האקדמיה, ובנייה מחדש של המעמד הבינוני.



אובמה אינו כל יכול. למשבר הכלכלי יש כוחות ומומנטום משלו, שאדם אחד אינו יכול להם. השאיפות שלו לשנות את הכלכלה האמריקאית הן בלתי אפשרויות, כמכלול. ואולם מעשרות ומאות הכיוונים אליהם הוא יורה, אובמה עשוי לקצור כמה הצלחות משמעותיות וחשובות. החתירה להשגת תוצאות כלכליות וחברתיות בטווח הארוך, למרות שביצועה נראה חפוז למדי בשלב מוקדם זה של הכהונה שלו, היא אחד הדברים החשובים ביותר שהביא נשיא עמו להנהגת אמריקה זה עשורים רבים.