"אם מורה אחד ייפול, השאר יתמכו בו"

>> בזמן שרבים מבני ה-25 פלוס עסוקים בחיפוש אחר המסיבה הטובה ביותר שתיערך בסוף השבוע או בניסיון להבין איך "יביאו את המכה הגדולה" של הכסף, את ליאור בניסטי, סטודנט להוראה במכללת אורנים, מעניינים דברים אחרים. הוא יודע שהמקצוע שבחר לא יעשה אותו עשיר, אבל חולם לחולל שינוי בחייהם של כמה ילדים.



"כבר כשהייתי ילד היתה לי ביקורת על העולם ועל איך שהחברה שלנו נראית", מספר בניסטי. "הבנתי שהדבר היחיד שיכול לגרום לשינוי הוא החינוך. אם לא נשבור את מעגל הקסמים, לא נצליח להביא אנשים טובים למערכת".

עם שחרורו מהצבא פנה בניסטי לעבודה עם בני נוער בעמותות ובפנימיות. בעת לימודי ההוראה הוא הצטרף לפרויקט "שמים את הצפון במרכז", שבו פעלו הסטודנטים עם נוער בסיכון בבתי ספר בצפון. הוא האמין כבר אז שמורה יצליח לשרוד במקצוע רק אם יהיה חלק מקבוצה תומכת.



בעבור בניסטי ותשעה סטודנטים נוספים נהפך הפרויקט מקו מנחה לאורח חיים. לפני כמה חודשים הוא ארז את דירתו בקרית טבעון, את עצמו ואת בת זוגו (לאחר לא מעט שכנועים), והקים עם חבריו כפר מחנכים בעיר שמערכת החינוך שלה נחשבת לאחת העייפות בישראל - נצרת עילית.



כפר המחנכים אינו התיישבות או קומונה. כמה מהסטודנטים המשתייכים לכפר גרים במרכז הקליטה ואחרים, כמו ליאור, גרים בדירה באזורים נחשבים פחות בעיר, בעזרת מימון של העירייה. והתמורה? זעומה - פחות ממלגת פר"ח למימון שכר הלימוד שלהם.



המטרה של בניסטי וחבריו היא להשתלב במערכת החינוך הפורמלית והבלתי-פורמלית בעיר, וללמד כיחידים - "אבל כחלק מחבורה", לדבריו. "כדי שאם מורה אחד ייפול, השאר יזכירו לו למה הוא בחר במקצוע הזה".



מדי יום מבלה בניסטי שעות על הכביש בדרך למכללה בקרית טבעון, והוא מתקשה לממן טסט למכוניתו מהמשכורת החודשית - אבל לא תשמעו אותו מתלונן. הוא וחבריו עזבו את החיים שהכירו כדי להשפיע. הם יודעים שהגיעו מבחירה לעיר "שאנשים רק מחפשים איך לצאת ממנה", כהגדרתו, "ולבית ספר שמורה חדש לא דרך בפתחו זה שבע שנים" - כדי להביא לילדים ערך מוסף. "אני לא יודע מה יהיה כשיהיו לי ילדים משלי, אבל עד אז אני מחויב לפרויקט".



***שם: ליאור בניסטי גיל: 27 מגורים: נצרת עילית מצב משפחתי: רווק בזוגיות עיסוק: סטודנט להוראה להוריד את הכובע: ממייסדי כפר המחנכים בנצרת עלית