בית התמחוי הפרטי של בן ציון אורינג

>> לכל אירוע דרמטי, עצוב או שמח, יש תמונה מייצגת שתלווה אותו שנים לאחר מכן. זו התמונה שתתנוסס על שערי העיתונים ביום שלמחרת האירוע, ותיגע בנימי הנפש של הקורא. בן ציון אורינג, חובש מתנדב במד"א, כיכב שלא ברצונו באחת התמונות האלה: הוא צולם כשהוא מנשים פעוט בן חצי שנה שנפגע באורח אנוש בפיגוע הקשה בשכונת בית ישראל בירושלים במארס 2002, שבו נהרגו 11 איש.



"זה היה במוצאי שבת", משחזר אורינג, 45, המתגורר בשכונת שומרי אמונים הסמוכה לאזור הפיגוע. "שמעתי פיצוץ אדיר וצרחות עד לב השמים. רצתי למטה ולפתע ראיתי תינוק קטן בתוך להבת אש. הוא זז קצת. רגלו היתה באש והוא היה אפוף עשן. הכבאים לא נתנו לי להיכנס לחלץ אותו, אבל חמקתי מהם. חצי דקה לאחר מכן אירע עוד פיצוץ, ואם לא הייתי מחלץ אותו, הוא לא היה ניצל".

מעשיו הטובים של אורינג, שעובד כמשגיח כשרות, לא נגמרים בכך. הוא מפעיל בדירתו בית תמחוי פרטי לעשרות נזקקים. בכל שבת מגיעים לדירתו הקטנה ("65 מ"ר") כ-50 איש - נזקקים, גלמודים ובני ישיבות ללא קרובי משפחה בישראל.



"ראיתי את זה בבית הורי ובבית חמי", הוא משחזר. "לאחר החתונה התחלתי לארח כחמישה-שישה אנשים, וכיום מגיעים כולם - מכל הפלגים והעדות. הם לא מודיעים מראש על בואם, ומעולם לא חסר אוכל". אשתו והוא מבשלים את המאכלים בלילות חמישי. "איני זוכר מתי בפעם האחרונה הלכנו לישון בליל חמישי", מספר אורינג.



בסעודת השבת עצמה אורינג לא יושב עם האורחים. "אני מגדיר עצמי כמלצר הראשי. אנחנו אוכלים מוקדם יותר עם הילדים, ורק לאחר מכן מגיעים האורחים". הוא מדגיש כי מדובר באורחים, ולא בנזקקים.



לאורינג יש 11 ילדים. כיצד הוא מממן את בית התמחוי הפרטי שלו ללא עזרה? "אני בחובות", הוא מודה. "אבל אני מאמין שעל הוצאות שבת ויום טוב הקב"ה אומר ?לוו עלי ואני פורע'".



***שם: בן ציון אורינג גיל: 45 מגורים: ירושלים מצב משפחתי: נשוי +11 עיסוק: משגיח כשרות להוריד את הכובע: מפעיל במעונו בית תמחוי פרטי