"טעות לא מתקנים בטעות"

>> בבוקר אחד ב-87' הגיעו לכפר דריג'את בנגב, סמוך לתל ערד, דחפורים של מינהל מקרקעי ישראל כשהם מלווים בגדוד שוטרים, כדי להרוס בתים שנבנו ללא היתר. במשך שנים נאבקו תושבי הכפר, אחד מעשרת היישובים במועצה המקומית אבו באסמה, על הכרת המדינה בהם, אך באותו בוקר נראה היה שהם עומדים להפסיד.



"הגברים היו בעבודה ואני עמדתי שם, מוקף בנשים ובילדים של הכפר. זה היה מחזה מצמרר", משחזר איסחק אבו חמאד, יו"ר הוועד המקומי, חבר המועצה, מורה ומנהל בית הספר של היישוב. "הדחפורים עברו בית-בית, והרסו אותם עד ליסוד. המבנים שבנינו במו ידינו נהפכו לערימה של הריסות ואבק. קשה לתאר את התסכול והכאב. זה היה כמעט בלתי נתפש".

האירוע, שיכול היה להפוך אותו בקלות לאחד משונאיה הגדולים של המדינה, דווקא חיזק בו את ההבנה שעליו לפעול לקירוב בין העמים.



"טעות לא מתקנים בטעות", הוא אומר. "ידענו שבמדינה מתוקנת צריך לבנות עם היתרים, אבל המציאות שלנו היתה שונה והממסד סירב להתחשב בכך. לקח לנו 12 שנה לקבל הכרה, שבהן דיברתי בכל פורום בניסיון להסביר את מצבנו בלי להתלהם ולהאשים".



אם אותו בוקר ב-87' היה מרגעי השפל בחייו של אבו חמאד כאזרח, הרי שבינואר 2004 הסתמן רגע שיא - הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה העניקה לכפר מעמד של יישוב מוכר עצמאי. "כיום יש לנו מסגד שמואר באנרגיה סולארית ואפס אחוזי אבטלה", הוא אומר בגאווה. "מבחינתי, זו ההוכחה שאני ישראלי לכל דבר. נכון שכל הישג היה כרוך במאבק, אך הוכחנו שאפשר לנצח".



אבו חמאד רצה ללמוד רפואה בחו"ל, אך אביו חשש שלא יחזור, והפנה אותו ללמוד חינוך. הוא סיים את הסמינר למורים ביפו, ומאז שימש מורה. בתשע השנים האחרונות הוא מנהל בית הספר ביישוב. במקביל, נשא אשה והביא לעולם שמונה ילדים - ופעל לקירוב בין העמים.



לפני כשנתיים הצטרף אבו חמאד לתומר כהנא שיזם את הקמת "סאמר סקול", בית ספר ללימוד אורח החיים הבדווי והשפה הערבית. האורחים מגיעים לכפר לשבוע, במהלכו הם לומדים ערבית ומתארחים בבתי המשפחות. מאז הוקם, נרשמו בפרויקט חוויות מרגשות, אך גם קשיים. באחרונה למשל הוזמן אבו חמאד לתוכנית בוקר בטלוויזיה, והשאלה הראשונה שנשאל היתה "מדוע שיהודי יבוא ללמוד ערבית אצל גנבי המכוניות בנגב?"



"זה מרתיח ומעליב", אומר אבו חמאד, "אבל לא אפסיק. זו הדרך היחידה לקרב בין העמים. אין לי מדינה אחרת - כאן נולדתי וכאן אני חי ומתפרנס. אם לא נלמד לחיות ביחד, לא יהיה לאף אחד מהעמים עתיד".



***שם: איסחק אבו חמאד גיל: 55 מגורים: דריג'את מצב משפחתי: נשוי + 8 עיסוק: יו"ר הוועד המקומי, חבר מועצה, מורה ומנהל בבית הספר של היישוב להוריד את הכובע: פעיל למען הדו-קיום הערבי-ישראלי