שוטר ודוקטור

>> לפני חצי שנה סגר ד"ר עבד אל רחים סמארה מעגל: אשה שהציל את חייה לפני שבע שנים, כשהיה עדיין אח צעיר בטיפול נמרץ, ביקשה להיפגש אתו ולהודות לו באופן אישי. "היא הגיעה אז לבית החולים בהריון מתקדם עם חום גבוה, ולפתע עברה דום לב", הוא משחזר. "ביצענו בה החייאה במשך שש שעות רצופות, ובסופו של דבר הצלחנו לייצב את מצבה מבלי שנגרם לה אפילו נזק מוחי. זה היה מאוד מרגש לראות אותה שבע שנים אחרי אותו יום כשהיא חיה, הולכת ומחייכת".



כיום, סמארה הוא מתמחה צעיר במחלקה פנימית בבית חולים השרון בפתח תקוה, ויש לו יעד ברור: לסיים התמחות בת שלוש שנים במחלקה ולהמשיך להתמחות נוספת בקרדיולוגיה. דרכו של סמארה אל היעד לא היתה קלה: "היה לי קשה להתקבל לבית ספר לרפואה בישראל ולכן החלטתי להסתפק בלימודי סיעוד", הוא מספר. "עם הזמן למדתי להעריך את המקצוע ואפילו ליהנות ממנו, אבל הרגשתי שאני יכול להגיע רחוק יותר".

ההזדמנות להגשים את החלום הגיעה כאשר שמע על תוכנית ללימודי רפואה באנגלית בצ'כיה. "זו היתה החלטה לא קלה - להתחיל הכל מחדש ולחזור להיות תלוי כלכלית במשפחה - אבל עשיתי את זה והסיפוק היה אדיר", הוא אומר.



שגרת היום של ד"ר סמארה כוללת עבודה סביב השעון. כמתמחה, הוא ממוקם בתחתית שרשרת המזון של הרופאים: מלבד המשמרות הרגילות, עבודתו כוללת גם שמונה תורנויות בחודש, שבהן הוא עובד במשך 24 שעות רצופות.



"כשהייתי נער התנדבתי במד"א וחוויתי את אחת החוויות הקשות בחיי", הוא מתאר אירוע שנחרת בזכרונו. "הגענו למכונית פרטית שהתנגשה במשאית באזור ואדי ערה וכל ארבעת הנוסעים בה, צעירים בני 15-23, נהרגו במקום. זה היה מחזה מחריד - התאונה, הגופות, בני המשפחה שהגיעו למקום. לעולם לא אשכח את המראה הזה".



לאחר שחזר מהלימודים החל סמארה להתנדב בשיטור הקהילתי בטירה - עבודה שכוללת סיורים בשעות הערב והלילה, במטרה למנוע עבירות על החוק. "הרבה פעמים עצם הנוכחות שלנו מונעת בעיות", הוא אומר, ומוסיף כי מעבר לשליחות שהוא רואה בפעילות, הוא גם מאוד נהנה ממנה. עם זאת, "מאז שהתחילו התורנויות והעבודה סביב השעון, לצערי יש לי פחות זמן להקדיש לשיטור. אבל אני משתדל להמשיך כמיטב יכולתי".



סמארה טוען כי מעולם לא חש בקיפוח בשל היותו ערבי - "לא מבחינה מקצועית ולא מבחינה חברתית. גם בסטאז' וגם בהתמחות, מהרגע הראשון הרגשתי טוב ורצוי מצד הצוות ולא נתקלתי בבעיות על רקע גזעני". עם זאת, הוא מודה ש"דעות קדומות תמיד יש - למשל מצד משפחות של חולים שאני מרגיש שאופן הדיבור שלהם אלי שונה מכפי שהם מדברים אל רופא או אל איש צוות יהודי. לעומת זאת, יש מטופלים שאני חש שהם נהנים במיוחד לדבר אתי".



***שם: עבד אל רחים סמארה גיל: 32 מגורים: טירה מצב משפחתי: רווק עיסוק: מתמחה במחלקה פנימית בבית חולים השרון להוריד את הכובע: מתנדב כשוטר קהילתי