מה הם בסך הכל רוצים? לעשות קניות בסיסיות בסופרמרקט? לשבת בבית קפה ולשוחח עם חבר? לטייל עם הילדים בפארק או בגינה הציבורית? הם אפילו לא יכולים לצאת מהבית ולהיכנס למכונית שממתינה להם במרחק ארבעה צעדים בלי שיזנקו עליהם שניים-שלושה - ולפעמים אפילו עשרה - ציידים.
הם, הציידים, המתינו לטרפם אולי יום שלם ועכשיו, כשהטרף חשף את עצמו, הם לוחצים על ההדק. עוד לחיצה ועוד קליק. הם לא יחזרו הביתה בלי שלל. חד, מטושטש, חשוך, בקלוז-אפ או בזום-אין מגורען. העיקר להנציח את מפורסם השעה בכרטיס הזיכרון של המצלמה.
בשנה שחלפה נוספו למאגר הדמויות הנערצות יותר מפורסמים מבכל שנה אחרת. כל פלטפורמה טכנולוגית חדשנית, כל פורמט טלוויזיוני חדש, מרחיבים את מעגל המפורסמים בכמויות בלתי סבירות של סלבריטאים. ב-2009 לא צריך לככב בסרט באורך מלא כדי ליהפך לכוכב, מספיקות חמש דקות ביו-טיוב. אין טעם להתאמץ לקבל אלבום זהב כדי להצטרף לקליקה הנכספת. כמה פוסטים חושפניים בבלוג לא מתוחכם יקנו לכל אלמוני כרטיס כניסה להיכל התהילה.
מכניסים לתוך בית קבוצת אנשים אלמונים, בוחשים ומנערים קצת לפני השימוש, והנה בתוך שלושה שבועות אפשר לשחרר עוד משלוח טרי של טרף למצלמות הפפראצי. המפלצת לא מפסיקה לגדול - עוד אתרי אינטרנט, עוד רשת חברתית, עוד ערוץ סדרות ועוד תוכנית אירוח. ואת המפלצת הזאת חייבים להמשיך להאכיל בעוד ועוד גיבורי תרבות, באמנים, באנשים שעשו משהו בפעם הראשונה, באנשים שהם "הכי" ובכאלה שכמעט היו "הכי" אבל זכו במעט פחות הודעות SMS מאלה שהם באמת "הכי".
משיבים אש
לא ברור מה חזק יותר: הצורך של המפורסמים להיראות ולקצור את התהילה שבשמה הם מוכנים לוותר על הפרטיות שלהם ועל החירות שלהם, או התאווה הבלתי נשלטת של צרכני התקשורת לראות עוד ועוד, להציץ, להשתתף ולהיות חלק מחיי היומיום של האייקונים שלהם. מה שבטוח הוא שצלמי הפפראצי מודעים יותר ויותר לצרכים האלה, וגם לרווח הכספי שהם יכולים לייצר לעצמם על חשבון הטנגו הזה. בסוף, את החשבון ישלם הסלבריטאי.
הצרכן מקבל את מבוקשו, הפפראצי לעולם נכון לספק את הסחורה, אבל היחיד שנדרש לוותר על משהו יהיה כוכב התקשורת: המחויבות שלו לתפקיד מלאה, השיעבוד שלו טוטאלי והחירות שלו נרמסת. רוב המפורסמים נאלצים להיכנע רוב הזמן לצלמים. הם מעוניינים לשמור על חזות ידידותית, נעימה ונוחה. הצלמים יצעקו לעברם כדי לתפוס אותם מישירים מבט למצלמה. הם ירדפו אחרי הכוכבים כדי לתעד כל תזוזה, בציפייה להשיג תמונה אחת ייחודית, וכמובן יגיחו לעברם ממקום מסתור כדי לסחוט מהם תגובה או הבעה מלאה אמוציות.
כמה שלא יתאמצו לנער את הצלמים מזנבם, תמשיך הטבעת להתהדק סביב צווארם, עד לאותה נקודה שבה לא תיוותר בידי המפורסמים הברירה והם יעשו הכל כדי להשתחרר מהכבלים, בדרכם אל החופש. השחקנית סקרלט ג'והנסון הסתובבה בניו יורק עם שלט שעליו נכתב "הצלם הזה מטריד אותי"; שומרי הראש של הדוגמנית ג'יזל בונדשן ירו לעבר צלמי פפראצי; השחקנית ג'סיקה בייל תיעדה במצלמתה צלמים שנטפלו אליה; והנסיכה דיאנה קיפחה את חייה בעת ניסיון בריחה אל החופש.
סלבריטאים שנוקטים גישה של התקוממות פיסית בדרכם אל החופש והפרטיות, כורים לעצמם בור עמוק אף יותר. כל תגובה חריגה שלהם תתועד במצלמות, תופץ בתוך דקות ברחבי האינטרנט ולמדורי הרכילות בערוצי הטלוויזיה והשחקן/זמר/אמן ייהפך בין לילה מחביב האומה לאדם אלים ובעייתי. התמונות יופצו בבלוגים, קטעי הווידאו יוקרנו שוב ושוב בכל תחנת טלוויזיה, יציתו "עניין ציבורי" ויעוררו מחדש את רעבונה של המפלצת לבשר מבשרו של הכוכב.
פפראצי, הדור הבא
אופציית ההתנגדות הפסיווית היא המפלט האחרון - ולכובעים יש תפקיד מכריע בדרכם של הכוכבים אל מרחבי השקט הנפשי. קפוצ'ון, פיאה נוכרית, כובע גרב ובארט צרפתי חוצצים בין צבא הצלמים לבין הכוכב שמנסה להיטמע בהמון. עם זאת, כובע מצחייה הוא הפופולרי ביותר. כמו גלימת הרואה ואינו נראה עוטים הידוענים על עצמם את הכובע, מושכים את המצחייה עד לאפם ומתפללים שהפעם זה יעבוד, שהפעם לא יזהו אותם בפיצוציה באישון לילה, ללא איפור ובציפורני רגליים לא מוקפדות.
אלא שגם הכובע לא מספק למורדים יותר ממגן זמני, והוא מסמל את השיעבוד שלהם לדבר אחר - לעיסוק בניסיונות להימלט מצפורני הצלמים. כל המחשבה שלהם נתונה כעת לדרכי מילוט, למסכת של הטעיות. כל תזוזה, אפילו בתוך הבית, חייבת להיות מחושבת מראש מחשש שיצלמו אותם מבעד לחלון, ואט-אט הכוכבים שוב מאבדים את הזכות הבסיסית שלהם לנוע ממקום למקום בחופשיות.
סלבריטאים רבים מציבים קו אדום בכל הקשור לפרטיות של ילדיהם. אבל אז, במקרים שבהם ציידי הפפראצי בכל זאת מזהים אותם, הם משתמשים בילדים כבמגן אנושי. הם מרימים את הצאצאים בזרועותיהם כאילו לגונן עליהם, אך בה בעת כובשים את פניהם בגוף הילד כדי להימנע מצילום פניהם. כךמתפתח לו דור נוסף של אנשים שחיים תחת מגבלות תנועה במרחב העירוני.
נינט ויודה, היזהרו! הסכנה כבר לא מסתתרת רק בין השיחים כשבידה מצלמה עם עדשת טלסקופ מפלצתית. צלמי הפפראצי הם חלק מהעבודה שלכם, וההתחמקות מהמצלמות, או ההתמסרות להן, הן חלק מהמטלות היומיומיות של הידוען. האיום האמיתי אורב לכם ברמזור, בין מדפי הסופרמרקט, מחוץ למרפאה וליד המגלשה בגינה הציבורית. הוא נראה כמוני וכמוך, ואת הנשק שלו הוא מחביא בכיס. לעולם לא תוכלו לנחש מי מבין 3 מיליון בעלי הטלפונים הניידים יתקע מול פרצופכם מצלמת סלולר ובאיזו מהירות יועלו התמונות לפליקר, לבלוג, ליו-טיוב או לפליקס - וימנעו מכם שנייה, דקה או שעה של חופש ופרטיות.
סלב במנוסה: לסלבריטאים יש ברירה אכזרית - להתמסר לצלמי הפפראצי, או להשתעבד לבריחה מהם
אליחי וידל
28.4.2009 / 10:04