>> הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, הטילה ביום ראשון פצצה: פיצחנו את הקוד של שיתוף הפעולה בין הבנקים הגדולים והצלחנו להוכיח שהם עוברים על החוק ופוגעים בתחרות, היא הודיעה. אף שהקביעה היתה צפויה, ההכרזה יצרה סערה במערכת הבנקאות, שראשיה החלו להיערך לקרבות בלימה בבתי המשפט. קן חשפה כי הבנקים מתאמים ביניהם באופן קבוע את גובה העמלות שהם גובים מלקוחות. במקום להתחרות זה בזה הם משתפים פעולה ומחליפים ביניהם מידע - לא רק לגבי עמלות שכבר פורסמו, אלא גם לגבי עמלות שהם מתכננים לגבות בעתיד.
העברת המידע מכונה בבנקים "יישור קו", והיא מאפשרת לכל בנק לבחון את הפעילות של המתחרים מאחורי הקלעים. קן קבעה כי הבנקים עברו על חוק ההגבלים העסקיים וחיבלו בתחרות. בין השאר, היא חשפה מסמך שהופק בבנק הפועלים, אשר בו נכתב כי הבסיס היחיד לגביית עמלה מסוימת מלקוחות הוא העקרון "לעולם תיקח".
הנפגעים העיקריים מתיאום העמלות בין הבנקים הם משקי הבית והעסקים הקטנים. אלה אינם יכולים לבחור כיום בין בנקים שונים על בסיס העמלות שישלמו, מכיוון שהן דומות בכל הבנקים. עם זאת, כל בנק משתדל שלא לטפס לראש מדד העמלות של בנק ישראל, כדי שלקוחותיו לא ימהרו לעבור לבנק פחות יקר.
"כל מלה בקביעה מעוגנת בראיות"
בראיון ל-TheMarker מגלה קן בראשונה מה היו השיקולים שהנחו אותה בזמן החקירה וכיצד היא תדרוש מהבנקים לנהוג כעת. "משמעות הקביעה מבחינת הבנקים צריכה להיות ברורה: העברת מידע בין מתחרים לצורך בירורים כאלה ואחרים היא בעייתית ומהווה הפרה של חוק ההגבלים העסקיים. הקביעה רלוונטית גם להעברת מידע בתחומים אחרים, לא רק לעמלות", היא מדגישה.
מה את מצפה שיקרה לאחר פרסום הקביעה?
"לקביעה שתי מטרות. ראשית, להביא לידיעת הציבור את המצב השורר בבנקים, כולל הראיות שמצאנו. הקביעה מעידה על העברות מידע בשוק שממילא יש בו בעיות תחרותיות קשות - בוודאי שבכל הקשור למשקי בית ולעסקים קטנים. שנית, לנגד עינינו עומד הרצון לאפשר לציבור לתבוע את נזקיו ככל שהוא חושב שאכן הוא ניזוק. הקביעה בהחלט שם כדי לשמש ראיה בכל הליך".
יש הטוענים כי היו לכם די ראיות כדי לקבוע שהיה קרטל ולהביא את הנאשמים לדין פלילי, אך במקום זה בחרתם לקבוע שהיה הסדר כובל - ובכך השארתם את הטיפול בבנקים לציבור, שיכול להגיש תביעות ייצוגיות.
"מדובר בתיק משמעותי מאוד מבחינת הרשות. הרשות הגישה, מגישה ותגיש כתבי אישום על קרטלים - אין בכלל התלבטויות בעניין. לצורך זה, בין השאר, הקדשנו שנתיים לשיפור יכולת האכיפה הפלילית בהשקעה גדולה.
"ואולם אישום פלילי על קרטל אפשר להגיש היכן שיש קרטל, וזה לא היה כאן. אי אפשר לעשות כתב אישום ממה שאין לך, וכאן לא היו לנו ממצאים לקרטל. אנחנו לא מעוניינים להביא את הבנקים לכיכר העיר להוקעה על עמוד הקלון. החקירה העלתה ממצאים שלפיהם העברות המידע רק יוצרות הסדר כובל - ואנחנו סבורים שזה בהחלט תיק נכון וראוי".
טענות נוספות הן שאי אפשר לקבוע שכל הבנקים אשמים, ושאין בקביעה התייחסות לכל בנק בנפרד. איך תגיבו לכך בערעור שיגישו הבנקים?
בועז גולן, היועץ המשפטי של הרשות: "כל הבנקים היו מעורבים בהעברת המידע. יש לנו עדויות לאמירות בעניין בכל אחד מהם. הקביעה לא יכולה להביא את ההודאות של כולם, בגלל ההיקף הגדול שהיה מתקבל. ואולם כל מלה בקביעה מעוגנת בראיות בתיק".
הבנקים לא שיתפו פעולה
החקירה נמשכה כמה שנים והתבססה על אימיילים ומסמכים שנתפסו, אשר נכתבו מתחילת שנות ה-90 עד 2004.
לחקירה לא היו רגעי שיא ושפל דרמטיים. כמות המסמכים שנתפסו היתה גדולה, ונדרשה עבודת נמלים כדי לבור את המוץ מן התבן. את רוב העבודה ביצעה המחלקה המשפטית, שהיתה צריכה לגבש עמדה לגבי מה פסול ומה חוקי בהתנהלות הבנקים.
לאחר שנבחנו המסמכים הוזמנו אנשי הבנקים לחקירה. הם לא ששו לשתף פעולה עם רשות ההגבלים, ולכן חקירתם היתה מאומצת. כל אחד מאחראי העמלות בבנקים עומת עם דבריהם של עמיתיו מהבנקים האחרים. "זו היתה חקירה מהסוג של להבקיע בונקר ולכבוש תעלה אחרי תעלה, לפרק לאט לאט את הסיפור", מתאר את התהליך מקורב לחקירה.
לאט לאט התבהרה התמונה, ובמחצית השנייה של 2008 היה ברור לאנשי הרשות כי בידיהם, בראשונה, ממצאים שעשויים להעיד על הסיבות לחוסר התחרות בשוק הבנקאות הישראלי - וגם על עבירה על החוק. הבנקים זומנו לשימוע. כל אחד מהם הגיע בנפרד, אך ברשות התרשמו כי הם שיתפו ביניהם פעולה לקראת השימועים - דבר שאינו עבירה על החוק.
כמה מהבנקים בחרו להעביר לרשות ההגבלים ניירות עמדה בני 100 עמודים ויותר. מסמכים אלה כללו עשרות חוות דעת שמוכיחות כי הבנק לא עבר על החוק ולא פגע בתחרות. אחרים הגישו מסמכים עמוסים פחות.
בשימוע ניסו הבנקים להמעיט מחשיבות המידע שהועבר. הם טענו שממילא המחוקק מעוניין בשקיפות - והביאו כראיה את הרפורמה מ-2007 שחייבה אותם לצמצם את מספר העמלות ולפרסם לגביהן יותר נתונים. עוד טענו הבנקים כי התנהלותם אינה יותר מ"קיצור דרך ישראלי".
טענה נוספת היתה שממילא הבנקים צריכים לדווח על עמלות חדשות לבנק ישראל 14 יום לפני פרסומן, כך שאין מניעה להעביר את המידע גם לבנק אחר. היו שניסו לערער את הבסיס המשפטי של קביעת רשות ההגבלים וטענו שמדובר בקבוצת ריכוז ולא בהסדר כובל.
ברשות ההגבלים דחו את כל הטענות בנימוקים משפטיים וערכיים ועמדו על דעתם כי מדיניות "יישור הקו" בין הבנקים פגעה בתחרות. בשלב זה ביקשו הבנקים להגיע ל"צו מוסכם" - הסדר שבו היו משלמים קנס ובתמורה היתה חוזרת בה הרשות מקביעתה. קן קבעה את גובה הקנס על 290 מיליון שקל ובנוסף דרשה מהבנקים התחייבות כי ישנו את התנהלותם.
הבנקים החליטו כי הקנס מוגזם ועדיף להם להתמודד עם תביעות משפטיות בהיקף מיליארדי שקלים - שאיש אינו יודע מתי יסתיימו וכיצד.
"הבנקים צריכים להפסיק לשתף פעולה לא רק בעמלות"
מאת אורה קורן
1.5.2009 / 17:02