>> "כשאתה נכנס לעבודה בהיי-טק בגיל 25 אין לך מחשבות על פיטורים. אתה מלך העולם. ואז, אחרי 15 שנה, אתה מבין שעבודה בהיי-טק היא שברירית", מספר רונן (שם בדוי), מפוטר טרי מאפלייד מטיריאלס. ואכן, גל הפיטורים הנוכחי הוא עוד תפנית חדה ברכבת ההרים של ההיי-טק, שמרקיעה שחקים באקזיטים גדולים ואז צונחת בחדות עם סגירת חטיבות ופיטורים.
בסוף נובמבר 2008, למשל, רכשה ניאוסטאר את הסטארט-אפ הישראלי פולו-אפ תמורת 139 מיליון דולר - וכעבור חודש בלבד קיצצה 110 משרות בכל העולם, כולל ישראל, ופגעה קשות במרכז הפיתוח כאן. דוגמה אחרת היא נטוורק אפליינס, שבנובמבר 2006 רכשה את הסטארט-אפ הישראלי טופיו בעבור 160 מיליון דולר - ובדצמבר 2008 סגרה את המרכז שלו בחיפה. גם סיסקו, שרכשה לפני ארבע שנים את החברות פיקיוב, אקטונה וריוורהאד, פיטרה באחרונה עשרות מעובדיהן.
קטעי העיתונים המראים את תצלומי העובדים כשהם משיקים כוס יין וצוהלים משמחה על האקזיט עוד לא הספיקו להצהיב - וכעת מלאה העיתונות הכלכלית בכותרות על פיטורים, לצד תמונות של אותם עובדים, הפעם כשהם נושאים ארגז קרטון בדרך הביתה בראש חפוי. ואולם נדמה כי עובדי ההיי-טק כבר התרגלו למעגל הזה.
רונן, למשל, לא מתכוון לוותר על העבודה בתחום. "לעבוד בטכנולוגיה זה לעבוד בתחום הכי חם שיש", הוא קובע. "נכון, התרבות העסקית בהיי-טק היא חותכת. לפעמים היא לטובתך ולפעמים לא. אבל זה בסדר. זו עבודה ללא סנטימנטים. עם זאת, בכל השנים שעבדתי היה לי ברור שלא התחתנתי עם הבת של הבוס וכשלא יצטרכו אותי - יעיפו. זה בסדר גמור מבחינתי. יש בזה אפילו משהו טוב, שגורם לך להיות עם היד על הדופק ולהיות מצוין".
החברות זונחות את הפעילות לטווח הרחוק
בשבוע האחרון היתה זו קודאק שפיטרה כ-50 עובדים מחטיבת הצילום הדיגיטלי המקצועי, כחלק מתוכנית החברה הבינלאומית להתמקד בתחומי הליבה שלה: ההדמיה והדפוס הדיגיטלי. לפני כחצי שנה החליטה החברה לסגור את קו הייצור של מערכות קדם הדפוס בישראל ולהעבירו לסין, וכתוצאה מכך פוטרו כ-200 עובדים. חטיבת הצילום הדיגיטלי שנסגרה כעת לא הסבה הפסדים לחברה, אך קודאק העולמית החליטה למקד את תחומי העיסוק שלה - והעובדים נאלצים לשלם את המחיר.
בימים של צונאמי כלכלי מנסות החברות לרכז את מאמציהן בעיקר, וזונחות את פעילויות הפיתוח לטווח ארוך או פעילויות בתחומים שבהם הן לא מובילות שוק. להתמקדות בעסקי הליבה יש השפעה גדולה על ישראל, שבה יש נציגות מקומית כמעט לכל חברות ההיי-טק הגדולות בעולם - ובהן אינטל, יבמ, גוגל ומיקרוסופט. החברות האלה, המעסיקות אלפי ישראלים, החלו בסבבי פיטורים בחודשים האחרונים - ואלה לא פסחו על הסניפים בישראל.
בהתאם, לא הופתע רונן כשנודע לו על פיטוריו. "אתה פחות או יותר יכול להעריך שזה מגיע", הוא אומר. "הגעתי בבוקר לעבודה. בשעה 9:00 המנהל הישיר שלי קרא לי לשיחה. הבנתי כבר משמועות שרצו קודם לכן שמדובר בהודעה על פיטורים. אמרתי לו: ?אז אני בפנים?' הוא אמר שכן, והציג לי את חבילת הפיצויים שאני מקבל. הכל הוכן מראש. הוא הסביר לי היכן אני צריך לחתום, נתתי לו את המחשב הנייד ויצאתי מהחברה. לא ביקשתי שימוע, כי הבנתי על סמך ניסיונם של אחרים שאם אני לא מספר שאני גוסס או משהו כזה - לא יבטלו את הפיטורים".
ואם חשבתם שהחברות פשוט מנצלות את המשבר הכלכלי כדי להיפטר מעובדים חלשים בתירוץ נוח - כנראה שטעות בידכם. רונן, 41, מספר כי בפגישה של מפוטרי החברה שנועדה לספק להם מידע על זכויותיהם, ראה "את כל השמנה והסלתה של החברה. אנשים שאי אפשר להגיד שהם גרועים. מבוגרים רבים. אם החזיקו אדם כמוני 15 שנה אז לא יכול להיות שאני גרוע".
אבל גם הוא יודע שככה זה בתחום שלו. "בהיי-טק אין מה לעשות, אם צריך לצמצם פרויקטים - מפטרים גם את המוצלחים", הוא מודה. "למה סוגרים גם פרויקטים מוצלחים? כנראה שרווחיות זה משהו יחסי. היה לנו פרויקט שהוביל למכירות של 4 מיליון דולר, אבל הזמן וכוח האדם שהוא צרך לא הצדיקו את קיומו".
שיקולים עסקיים קרים
רונית (שם בדוי) היא עובדת באחת מחברות ההיי-טק הגדולות בישראל, שאמנם לא פוטרה אך היתה עדה מקרוב לפיטורים שביצעה החברה. לדבריה, ההחלטות על פיטורי העובדים הן תולדה של שיקולים עסקיים קרים. "כשחברה גלובלית מקבלת החלטה כזו זה יכול להגיע בשני אופנים. ייתכן שהחברה האם אומרת שצריך לפטר כך וכך עובדים, ואז צריך ליישר קו. יכול להיות גם שהחברה לאו דווקא מצהירה שצריך לפטר עובדים אבל מסבירה שצריך לחסוך בעלויות, ובמקרה כזה ברור שזה יגיע לפיטורים - שכן ההוצאה הכי גדולה של חברות היי-טק היא על כוח אדם.
"מתחיל הליך שבודק את מי אפשר לקצץ, על מי אפשר לוותר ועל מי לא. בדרך כלל אפשר לצפות לגל פיטורים אם ברבעון אחר רבעון הביצועים העסקיים נמוכים וצפי ההזמנות נמוך. לעתים גם מחליטים לצאת מפעילויות רווחיות", מתארת רונית.
האם העבודה בהיי-טק שברירית?
"היי-טק זה לא הסתדרות", היא עונה. "חובת ההוכחה היא תמידית. ההיי-טק בנוי על מספרים, על תוצאות. אם אתה לא נותן תוצאות - לא תועסק. זה אולי נשמע כמו עולם קר ומנוכר, אבל זה לא כך. אצלנו החברה היא כמו משפחה. דאגנו לעובדים המפוטרים, אבל אני מסכימה שהיחס לעובד שמפוטר הוא תלוי חברה".
ואולם למטבע יש צד נוסף: כאשר התחום נמצא בפריחה והביקוש לעובדי ההיי-טק בשיאו, גם הם לא מגלים נאמנות רבה למקום העבודה - ושמחים לנטוש אותו תמורת משכורת ותנאים טובים יותר. דגנית (שם בדוי), מהנדסת פיתוח באחת מחברות ההיי-טק הגדולות בישראל, מספרת כי ב-2006, לאחר ש-DSPC, חטיבת שבבי התקשורת של אינטל, נמכרה למארוול עבור 600 מיליון דולר, "לחלק מ-400 עובדי DSPC לא היה אכפת לעזוב את החברה בעקבות המכירה. הם חשבו שימצאו משהו טוב יותר".
רכבת ההרים של ההיי-טק
מאת גיא גרימלנד
3.5.2009 / 7:30