"מערכת הבנקאות כבר לא תחזור להיות שוק חופשי"

>> מרטין וולף, פרשן בכיר ב"פיננשל טיימס" אמור להשתתף בכנס על רגולציה של הארגון הבינלאומי של רשויות ניירות ערך, אבל הוא מאוד לא אופטימי לגבי היכולות של הרגולטורים לפתור את הבעיות של המערכת הפיננסית. "הבעיה שיש לי עם עיצובה מחדש של הרגולציה היא שהוא לא יכול לשנות את העובדה שהרגולציה נועדה מראש לכישלון, ושהיא אינה יכולה לחמוק מהכישלון הזה", הוא אומר בראיון ל-TheMarker.



"בשנתיים הבאות יתרחב העיצוב מחדש של המערכת הרגולטורית. לא תהיה בעיה של ריסון לקיחת סיכונים עודפים - הדבר החשוב ביותר הוא מה שיקרה עם המבנה של המערכת הפיננסית ושל התמריצים בה. המערכת הפיננסית שתקום בעקבות המשבר תהיה קשה יותר לפיקוח, בעיקר בשל היווצרותם של מוסדות שהם 'גדולים מכדי ליפול'.

"בהקשר הזה, האתגר של הרגולציה הוא לעצב כללים שמתמודדים בצורה אפקטיווית יותר עם סיכונים מערכתיים ועם סיכונים מחזוריים. הם יצטרכו לעשות זאת ברמה הארצית וברמה הגלובלית".



מערכת חצי סוציאלית



המנהיגים והכלכלנים במדינות רבות פועלים כדי לנסות ולגבש מסגרת פעולה מקומית - ומתואמת גלובלית - לבנייה מחדש של מערכת רגולטורית, בעיקר כדי למנוע את הכשלים שאיפשרו את יצירת המשבר הנוכחי. אחד מהאירועים המגדירים של המהלך הזה יתקיים בתל אביב ביוני - הכנס של הארגון הבינלאומי של רשויות ניירות ערך (יוסק"ו), שבו ישתתף וולף.



האם הרגולציה היא המענה למשבר הנוכחי ולמשברים עתידיים, או שייש צורך לעדכן מחדש את החשיבה בנוגע השוק החופשי? המשבר הוביל רבים לחשוב שהשוק החופשי אינו הדרך היעילה ביותר להקצות משאבים כלכליים.



"תלוי בהשוואה למה", אומר וולף. "בהשוואה לתכנון מרכזי, השוק החופשי הוא יעיל. השאלה היא רק איך מגדירים שוק חופשי. צריך להבין שהמערכת הבנקאית לא פעלה זה 120 שנה בשוק חופשי. היא פעלה בשיטה פרוטקציוניסטית. אפשר לומר בוודאות שב-30 השנים האחרונות היתה לנו מערכת בנקאית שבה הפיקדונות מובטחים במלואם על ידי המדינה, דה פקטו.



"במשבר מערכתי, רוב הנושים יחולצו על ידי המדינה. הבנקים המרכזיים יספקו נזילות זולה ובלי הגבלה. בהקשר כזה, כשמתירים לבנקים לפעול כפי רצונם, הם יגרמו לבלגן אדיר. מערכת הבנקאות היא חצי-סוציאלית מאז שנות ה-30, אם לא לפני כן. במצב כזה צריך רגולציה נאותה. המשבר הזכיר לנו שהרגולציה צריכה להיות משמעותית.



"אין סיכוי שנחזור לשוק חופשי לגמרי, כמו שהיה באמצע המאה ה-19. יש לנו מערכת המובטחת על ידי המדינה, ולפיכך היא צריכה להיות כפופה לרגולציה. עם זאת, אין לי ספק שהאלטרנטיווה של כלכלה ריכוזית טובה פחות".



הון ושלטון - בעיה עולמית



וולף ישתתף בפאנל שידון ביציבות הפיננסית בשווקים הבינלאומיים ובהפקת לקחים מהמשבר הכלכלי בכנס של יוסק"ו, שבו ישתתפו גם יו"ר רשות ניירות ערך של ארה"ב (SEC), מרי שפירו, יו"ר רשות השירותים הפיננסיים (FSA) בבריטניה, לורד אדייר טרנר, ויו"ר גולדמן סאקס לויד בלנקפיין.



האם אתה מצטרף למקהלת המבקרים החריפים, בראשות פרופסור סיימון ג'ונסון, הטוענת שהלקח החשוב ביותר הוא שיש לנתק את הקשר בין השלטון לתעשיית הפיננסים ואילי ההון?



"ראשית כל צריך להבין שלא מדובר בבעיה של ארה"ב בלבד. בעיקרון, בכל מדינות המערב, ובכלכלות מתעוררות רבות, יש בעיה דומה. במשברים בעבר המדינות חילצו את הנושים של המוסדות הפיננסיים, או את המוסדות הפיננסיים שהיו נושים. אין זה יוצא דופן לחלץ נושים כחלק מפתרון למשבר.



"ואולם האמריקאים מאמינים יותר מהאחרים שהפתרון צריך להגיע מהשוק. בפסגת G7 (ארגון שבע המדינות המתועשות) באוקטובר, הם כבר אמרו שלא ייתנו לאף אחד ליפול. לאמריקאים יש בעיה ייחודית. לאחר שהחליטו שלא לתת לנושים להפסיד מנפילת מוסדות פיננסיים, הם חייבים לשים הון ציבורי, כי כבר אי אפשר לגייס מאות מיליוני דולרים ממשקיעים פרטיים. והם פסלו אפשרות של המרת הון למניות.



"אלא שבארה"ב יש התנגדות עצומה לשימוש בכספי הציבור. תוכנית החילוץ למגזר הפיננסי TARP, היתה שנויה במחלוקת, והמחלוקת סביבה רק גברה. התוצאה היא שארה"ב תקועה. הם לא יכולים לארגן מחדש את המוסדות הפיננסיים שנמצאים בפשיטת רגל.



כמו רבים אחרים, אני חושש מהבנקים הזומביים - אלה שאין להם הון מספיק כדי לתפקד. "בנוסף, יש יותר מדי כוחות פוליטיים שפועלים. יש התנגדות פופוליסטית רבה לחילוץ בנקים, אבל הבנקים מביעים התנגדות עזה לפשיטת רגל. הם טוענים שקריסתם תגרום לפאניקה ותזיק לכלכלה. היכולת להימנע מפשיטת הרגל משקפת את הכוח הפוליטי של המוסדות האלה.



"וכך, הפוליטיקה של ארה"ב גורמת לקשיים בפתרון הבעיה. והתוצאה של מערך מורכב זה של כוחות, היא שהפתרון מתעכב - וכך הבעיות מחמירות".



מסדרון ואשינגטון-וול סטריט משתקף, לדעת רבים, גם ביחסים בין משפחות ההון הישראליות לבין השלטון כאן. האם זה יכול להוביל למשבר מקומי קשה?



"אני לא מומחה למערכת הפיננסית הישראלית. אני יודע על הרפורמה בישראל. אני לא יכול לדעת אם יהיה משבר בעתיד. היו משברים בהרבה מדינות, הרבה כלכלות מתפתחות, וגם מפותחות. לפעמים רגולטורים מצליחים למנוע משברים. קנדה היא דוגמה טובה לכך. בניגוד לארה"ב, היא הושפעה קשות מהמשבר. מצד שני, היא לא נהנתה מהיתרונות שהיו לארה"ב לפני המשבר.



"היו לפחות 100 משברים ב-30 השנים האחרונות. מה שבולט וחשוב במשבר הנוכחי זו העובדה שהוא גדול ומשפיע כל כך. מערכות פיננסיות בנויות על אמון. יש בהן חולשות מובנות. המשברים פשוט קורים. אי אפשר למנוע אותם".



"הרגולציה כשלה גם בגלל לחצים מבחוץ וגם מכיוון שהרגולטורים האמינו בכלכלת השוק החופשי. שני הכוחות פעלו. היו טעויות בהבנה, ולאנשים היה יותר מדי אמון ברגולציה עצמית של השווקים. השתדלנות של הבנקים אכן היתה בעלת כוח משמעותי. ואולם קשה להבדיל בין לחצים פוליטיים לבין אמונות ורעיונות שהיו בתוך המערכת עצמה. אני מסכים עם ג'ון קיינס בעניין הזה - רעיונות הם ההשפעה החזקה ביותר שקיימת. אין לי ספק שבוב רובין ואלן גרינספאן חשבו שהם עושים את הדבר הנכון".



הבריטים ביזבזו הרבה יותר



לא רק בארה"ב ביזבזו כסף בשנות הגאות. החובות של משקי הבית בבריטניה במונחים של יחס חוב להכנסה פנויה עלו אף על אלה של האמריקאים. הבנקים בבריטניה נקלעו למשבר חמור מאוד, שאילץ את ראש הממשלה גורדון בראון למהר ולחלץ אותם, עוד לפני שארה"ב נקטה צעדים משמעותיים.



"הפעילות הבנקאית ובועת הדיור היו חלק גדול מדי מהכלכלה הבריטית", אומר וולף. החולשה הנוכחית של הכלכלה לא נובעת מכך שהבנקים לא נותנים אשראי. השבר לא נובע מקיפאון האשראי.



"אני לא מכיר אף אדם בבריטניה או בעולם שהאמין שיהיה משבר בסדר גודל כזה - וזה כולל את הפסימיסטים הגדולים ביותר. הרבה משקיפים, כולל עיתונאים ופרשנים, לא הבינו כמה המערכת הפיננסית הגלובלית פגיעה כשבועת הנכסים פוקעת. בבריטניה יש הרבה בעיות גדולות, ולא הבנו את תפקיד זרימת ההון הזר בהרחבת בועת הנכסים.



"לא הבנו את הפגיעות של המערכת הפיננסית והבנקים הבריטיים לנפילה בשוקי הנדל"ן בעולם בכלל ובארה"ב בפרט. ולא הבנו איך זה יתפשט לכל רחבי הכלכלה הבריטית.



"בדיעבד, ברור שההישענות של הכלכלה הבריטית על השירותים הפיננסיים התגלתה כבעייתית, אבל מעט מאוד אנשים חשבו לפני עשר שנים שזה מה שיקרה. אי אפשר היה לעצור את זה. חלק ניכר מהפעילות בלונדון היתה גלובלית. היינו חלק מכלכלה גלובלית וממערכת פיננסית גלובלית. בריטניה לא היתה אומרת למוסדות זרים שרצו לעשות עסקים בלונדון ללכת למקום אחר".



האם הניסיון של אובמה להפוך את העולם לצודק יותר באמצעות שינוי מבנה המס הוא ראוי?



"כן. במגבלות מסוימות ותוך התחשבות בעלויות. כרגע, המשבר הפיננסי צימצם מאוד את הונם של העשירים. התפלגות ההכנסה בסוף 2009 תהיה שיוויונית יותר. אם אובמה יוכל להיבחר מחדש, הדמוקרטים יוכלו ליישם את זה בצורה טובה או בצורה גרועה. ואולם אחת המגבלות העיקריות להשפעת השלטון על חלוקת המשאבים נמצאת מחוץ להישג ידם. הבעיה היא שאי אפשר לשלוט בהשפעות הבינלאומיות.



"בספרי על הגלובליזציה כתבתי על כך. לא נוכל לחזור למודל מדינת הרווחה שלאחר מלחמת העולם השנייה. היו אז עבודות ייצור לאנשים לא משכילים, והיו מונופולים תעשייתיים. עכשיו המערב מתחרה בסין, והתחרות תשפיע על השכר. אלה כוחות כלכליים שאין לנו שליטה עליהם".



המשבר הכלכלי כבש את סדר היום. מה מעניין את הקוראים שלך ב"פייננשל טיימס"?



"אני לא חושב על זה אף פעם. התפקיד שלי הוא להסביר, כפי שאני רואה, מה קורה בכלכלה העולמית. לא קשה לעניין את הקוראים שלי, הם הרי משתתפים בכלכלה העולמית. הם חוו זעזועים קשים, והם מחפשים הדרכה ממקורות רבים או הבנה רבה יותר של מה שקורה בכלכלה. תפקידי לספק להם הסברים ואת העמדות שלי. בסופו של דבר. המבחן הוא אם יש לי קוראים".