המכללות מפסידות

>> טבלת המרוויחים ביותר מאששת טענה מוכרת: מעסיקים מעדיפים בוגרי אוניברסיטאות או מוסדות יוקרה על פני בוגרי מכללות.

המכללות מתברגות בטבלאות השכר בתחומים השונים רק מהמקום השלישי ואילך. זהו אמנם מקום מכובד, אבל בוגרי התואר הראשון במינהל עסקים של המכללה האקדמית אונו, שמרוויחים 122 אלף שקל בשנה בממוצע, יכולים לקנא בקולגות שסיימו את הלימודים באוניברסיטה העברית ומרוויחים 10,000 שקל יותר בשנה.



בתחום ההנדסה הפערים עצומים. בוגרי המכללה האקדמית יהודה ושומרון (במקום הרביעי) משתכרים כ-143 אלף שקל בשנה בלבד, בעוד שבוגרי אוניברסיטת תל אביב (במקום הראשון) מקבלים 30 אלף שקל יותר.



בתחום מדעי החברה, שבו תופס הטכניון את המקום הראשון, מגיעה המכללה למינהל רק למקום השלישי, בפער של יותר מ-15 אלף שקל בשנה. יוצא מן הכלל הוא המרכז הבינתחומי הרצליה, שזכה מרגע הקמתו ליחס שונה מצד המיליה האקדמי. מלכתחילה הוקם המרכז כמוסד פרטי אליטיסטי שמיועד לקבוצה קטנה יחסית (5,000 סטודנטים) שמסוגלת לשלם כסף רב בעבור השירות האקדמי. שכר הלימוד הגבוה (כ-30 אלף שקל בשנה), מספר המקצועות הקטן (שישה בסך הכל), העובדה שפרופ' אוריאל רייכמן בעל המוניטין היה הדמות המקימה והכסף הרב שהושקע במקום - כל אלה הפכו אותו למוסד שמקבל יחס אחר. נוסף על כך, יש הטוענים, ובצדק, כי לבוגרי מה שמכונה לעתים "האקדמיה לעשירים" יש מלידה קשרים חזקים יותר בעולם העסקי, ולכן גישתם לתפקידים או לארגונים שמשלמים יותר - קלה יותר.



המכללות, לעומת זאת, סובלות מאז ומתמיד - פעמים רבות שלא בצדק - מתדמית שונה. העובדה שלעתים קרובות דרישות הקבלה בהן נמוכות מאלה באוניברסיטאות הפכה אותן למפלטם של הנפלטים. ייתכן כי התדמית הזאת חולפת בראשו של המעסיק שמחליט לאיזה שכר ראוי הבוגר שאותו קיבל לעבודה.



טבלאות השכר המתפרסמות כאן לראשונה חייבות להדליק נורות אדומות אצל פרנסי המכללות. ראוי שיבדקו מדוע הבוגרים שלהם מרוויחים פחות.