להגן על העובדים - לא על הבעלים

>> 550 עובדים של בנק הפועלים קיימו שלשום הפגנה ססגונית ליד המטה של בנק ישראל בירושלים. העובדים, בראשות יו"ר הוועד הארצי של הבנק, שרלי אמזלג, נשאו שלטים בנוסח "סטנלי, תציל לנו את הבית".

העובדים צרו על הבניין בתקווה שהנגיד סטנלי פישר, או לפחות המפקח על הבנקים רוני חזקיהו, יקבלו משלחת מטעמם לשיחה. אמזלג דורש כבר כמה ימים מפישר להיפגש עמו, כדי שיוכל להשמיע בפניו את דעתו על הביקורת שבנק ישראל מטיח על התנהלות הפועלים ואישית - על יו"ר הדירקטוריון שלו, דני דנקנר. אחר כך עברה קבוצה מהעובדים להפגין בתל אביב, במקום שבו עמד להתכנס הדירקטוריון. שרי אריסון, הבעלים של הפועלים, הגיבה בשביעות רצון גלויה לפעולה של אמזלג.



אמזלג, מנהל סניף ירושלים של הפועלים, נחשב לאיש חזק בתוך הבנק, לא פחות מחברי ההנהלה. למעשה, הוא נכס שהבנק יתקשה להיפרד ממנו. אילו רק הפעיל אמזלג את העוצמה שבידיו בראשית 2003, כשהנהלת הפועלים החליטה לפטר 800 עובדים, ספק אם מהלך הפיטורים, שעורר אז סערה ציבורית, היה יוצא אל הפועל. אבל לא אמזלג ולא איש מחברי הוועד של הפועלים לא יצאו ממשרדיהם כדי להפגין את מחאתם נגד פיטורי חבריהם. להפך, הוועד היה שותף-סוד למהלך, שאפילו ההסתדרות לא ידעה מקיומו. מי שהפגין נגד הפיטורים היו דווקא חברי הוועדים של לאומי, דיסקונט והבינלאומי.



אמזלג אינו רואה פסול בהזדהותו עם בכירי ההנהלה של הפועלים, הנמצאים על הכוונת של פישר וחזקיהו. "מי אמר שוועד עובדים צריך תמיד להילחם נגד ההנהלה", הוא הודף את הביקורת. ויש לו הסבר לוגי: "המתקפה של ראשי בנק ישראל עלולה להוביל לחילופים בהנהלה ובדירקטוריון. מניסיוני אני יודע שחילופים כאלה תמיד מביאים לפיטורי עובדים. הרי לכל מנכ"ל המובא מבחוץ יש אג'נדה משלו. המטרה שלי בפעולות המחאה היא למנוע עוד גל של פיטורי עובדים בבנק".



זה הסבר מוזר. לפי הסכם העבודה הקיים בבנק הפועלים, כמו ביתר הבנקים, לא ניתן לפטר עובדים ללא הסכמת הוועד. לכן, כל מנכ"ל שימונה לפועלים יצטרך להיכנס למו"מ עם אמזלג לפני שיוכל לפטר עובדים או אפילו להסתפק בקיצוץ בשכר. המפתח לפיטורים או לאי פיטורים נמצא למעשה בידי לא אחר מאשר אמזלג.



אמירה אחרת של אמזלג, שלפיה הוועד תומך בהחלטת הבנק למנות את ציון קינן למנכ"ל הבא, משעשעת אף היא. לפי אמזלג, "קינן צמח מתוך הבנק ואף היה חבר בוועד העובדים". כלומר, קינן הוא אחד מהחבר'ה. אלא שאותו קינן, למי ששכח, היה ב-2003 המוציא לפועל של הפיטורים המאסיוויים בפועלים, במסגרת תפקידו כממונה על משאבי האנוש בבנק.



החשש של אמזלג מפני זעזוע בבנק עקב הביקורת של פישר וחזקיהו על ההתנהלות של הפועלים, לרבות הליך מינויו של קינן למנכ"ל, הוא חשש שווא. שידוד המערכות הצפוי בבנק, דווקא יחזק אותו. אמזלג וחבריו בבנק יעשו נכון אם ינתבו את האנרגיה שלהם למטרה שלשמה נבחרו: הגנה נטו על העובדים שבחרו בהם, ויפסיקו לחוס על אריסון, דנקנר וקינן. אלה יודעים להגן על עצמם באמצעים אחרים ואינם זקוקים לוועד למטרה זו.