>> שרי אריסון חתומה על ססמאות השלום, האהבה והשלווה שמתחילות בתוכה. אבל לפי רצף האירועים הדרמטיים שעובר עליה בחודש האחרון נראה שנחת ושלום בית די רחוקים ממנה.
האירוע האחרון והדרמטי ביותר עד כה התרחש אתמול בהתכנסות דירקטוריון הבנק, עת החליטה אריסון להשיב מלחמה לסטנלי פישר, נגיד בנק ישראל, שדורש ממנה לפטר את יו"ר הבנק ומקורבה, דני דנקנר.
אריסון נכנסה בפישר חזיתית, בלי להסס, וקראה טקסט שהכינה מראש (ראו עמוד 8). "זאת לא שליטה, זאת פשיטה. זאת הלאמה זוחלת, וזוחלת מהר", אמרה, והאשימה אותו ב"מקארתיזם ללא דין וללא צדק". ההצהרה הדרמטית הזאת היא המשך ישיר לגיבוי המלא שהיא שהעניקה לדנקנר מול בנק ישראל בשבועות האחרונים. בהודעה זו נראה שאריסון שברה את הכלים.
אלא שהעימות עם בנק ישראל הוא לא הסערה היחידה בחייה של אריסון, ודאי לא זאת שמעסיקה אותה ביותר בימים האחרונים. שלשום, לאחר כמה ימים של שמועות, הודיעה אריסון על כוונתה להתגרש מבעלה בשש השנים האחרונות, עופר גלזר. יש הטוענים כי העיתוי אינו מקרי, ונוגע למעורבות של גלזר בחייה העסקיים של אשתו.
בכל זאת, אריסון עמדה לצדו אפילו כשהורשע בהטרדה מינית ובמעשים מגונים בשתי נשים, ואף כשריצה מאסר של כארבעה חודשים בכלא מעשיהו. אריסון אמנם לא הרבתה להתייחס לנושא, אבל לפני שנה צוטטה כאומרת: "בנושא ההטרדות המיניות הנשים תמיד בעד האשה, ובינתיים רומסים את הגברים".
אבל כמו בטלנובלה טובה, הסערה האישית המתרחשת בקומת הפנטהאוז של הבית בשכונת בבלי בתל אביב, והסערה העסקית שמתרחשת במגדל בנק הפועלים בדרום תל אביב מתערבבות זו בזו.
השבוע, למשל, פורסם כי הפועלים אישר לגלזר הלוואה בסך 40 מיליון שקל לרכישת קרקעות באילת, במכרז שערך מינהל מקרקעי ישראל לפני כשלוש שנים. מקורבים לגלזר אומרים כי ההלוואה קיבלה את כל האישורים הדרושים וכי בכירי הבנק היו אחראים לה. למרות זאת, נחשף אתמול ב-TheMarker כי בנק ישראל בודק כעת את הליכי מתן ההלוואה לגלזר בבנק.
בין גלזר לדנקנר
זו לא הפעם הראשונה ששמו של בעלה של בעלת השליטה נקשר בבנק הפועלים. במהלך 2006 גלזר השקיע בקרן הגידור סאמיט שהקימו שני אנשי העסקים איל קורן ומודי אשכנזי. גלזר היה אמור להיות גם משווק בקרן. אך כשנחשף בתקשורת כי בנק הפועלים מציע ללקוחותיו להשקיע בקרן - הצעה בעייתית שכן על פי חוק הייעוץ בנק אינו יכול להציע ללקוחות השקעות הקשורות לבעלי השליטה בבנק - גלזר נטש את הרעיון של שיווקה.
קשר נוסף של גלזר למהומה ולמאבק מול בנק ישראל אפשר אולי למצוא גם בחברותו ההדוקה עם היו"ר - דנקנר. מנהל לשעבר בבנק הפועלים סיפר באחרונה ל-TheMarker כי גלזר היה נפגש בתדירות גבוהה עם דנקנר. אתמול הכחישו מקורבים לגלזר את הדברים, ומסרו כי הוא "אינו חבר של דנקנר, אינו נוהג להתרועע אתו ואין להם עסקים משותפים יחדיו".
עם זאת, ידוע שדנקנר ביקר את גלזר בכלא בתקופת שהותו שם, אך מקורבים לגלזר אמרו השבוע כי דנקנר ביקר בכלא בלי קשר לגלזר.
קשר אפשרי נוסף של הפרוד הטרי לתסבוכת מול בנק ישראל: האחזקה הבולטת בחברת האחזקות של גלזר היא בחברת מבטח שמיר, שבשליטת מאיר שמיר - אחד הלווים הגדולים מהבנקים, ולפי הערכות גם לווה של בנק הפועלים. גלזר מחזיק ב-10.85% מהחברה - נתח ששוויו כ-80 מיליון שקל.
אחזקותיה העיקריות של מבטח שמיר הן בחברות תנובה, סולבר, גילת ודיגל (שנקלעה לקשיים). גלזר מונה באחרונה גם כדירקטור במבטח שמיר. ואם לא די בכך, הנה עוד חבל המקשר בין גלזר לפועלים: גם בבנק וגם במבטח שמיר מכהן ישראל רונן כדירקטור חיצוני. אגב, אותו רונן כיהן במשך כשנתיים גם כדירקטור חיצוני בחברת אלרן השקעות של משפחת דנקנר, שבה גם דני דנקנר הוא בעל עניין. מקורב אחר של דנקנר הוא ציון קינן, המנכ"ל המיועד של הבנק.
נגמר השאנטי
אריסון נאלצת להתמודד בחזית נוספת: כמו טייקונים רבים אחרים, גם היא נפגעה קשות מהמשבר הפיננסי.
המשבר היכה בעוצמה בשווי שתי האחזקות העיקריות של אריסון - הפועלים וחברת הנדל"ן שיכון ובינוי. שווי שתי האחזקות ירד מאז ערב המשבר במחצית השנייה של 2007 ב-5 מיליארד שקל. גם עסקי משפחת אריסון בחו"ל סבלו מהמשבר - שווי מניות קרניבל קורפ, חברת השיט שבשליטת משפחת אריסון, איבד כ-7 מיליארד דולר בשנה האחרונה.
בסך הכל, אריסון נטלה בשנתיים האחרונות הלוואות של כ-2 מיליארד שקל מבנקים וממשקיעים מוסדיים גדולים בישראל. אך היות שמניות החברות ירדו, היא נאלצה להביא כסף נוסף מהונה הפרטי כדי לפצות על ירידת המניות מול ההלוואה שלקחה.
באחרונה הורידה חברת הדירוג מעלות את הדירוגים של הבנקים הישראלים הגדולים, בהם גם הפועלים. מעלות הורידה גם את הדירוג לחברה של אריסון ששולטת בבנק, אריסון אחזקות. הורדת הדירוג הזו משמעותית לאריסון, שכן על פי ההסכם מול רוכשי האג"ח כשהדירוג יורד לרמה זו או נמוכה ממנה - אריסון חייבת לבחור באחת משתיים: או לפרוע מיידית את סדרת האג"ח (כ-1.2 מיליארד שקל), או לשפר את הריבית שהיא משלמת להם. בגין אג"ח נוספות שהנפיקה אריסון ב-600 מיליון שקל, היא כבר נאלצה לחזק באחרונה ביטחונות לאחר הצניחה במניות הפועלים ושיכון ובינוי שבשליטתה.
הרבה פחות חשובה לעסקים אבל לא פחות סימבולית היא הפרידה של אריסון ממיי שאנטי - היאכטה המפוארת והאהובה שלה, שהעמידה למכירה ב-100 מיליון דולר. אין ספק שימי השאנטי מאחוריה.
נלחמת על שליטה
את השליטה בבנק ירשה אריסון ביחד עם אחיה מיקי לאחר מותו של אביה תד אריסון ב-99'. בשנה לפני מותו ניהלה אריסון עם אביה מאבקים בעניין הירושה. המאבקים לא נגעו להבטים הכספיים, אלא להיבטי השליטה בעסקים שהוריש לה. בצוואה מוקדמת שהכין, הפקיד אריסון בידי מקורבו ואיש אמונו, שלמה נחמה, לשעבר יו"ר הבנק, כוח רב בניהול עסקי הקבוצה בכלל ובנק הפועלים בפרט. לבתו שרי נתן בעיקר זכויות הוניות.
אבל אריסון ניהלה אתו ויכוחים מרים, סירבה לקבל את התפקיד שהועיד לה - עקרת בית - ונאבקה לקבל מעמד, כוח והשפעה בניהול העסקים. שם אולי נוצר הסדק הראשון במערכת היחסים שלה עם נחמה - השניים התמודדו על השליטה בבנק. ואכן בין 99' ל-2007 הסדק התרחב עד שהגיע לכדי קרע, שבו הדיחה אריסון את נחמה מתפקידו ומינתה במקומו את דנקנר.
נחמה היה בעל התפקיד הראשון שהוזז מהדרך כדי שאריסון תוכל לבצר את מעמדה בבנק ואת מעמדה כאשת עסקים לגיטימית במשק. בהמשך היא עשתה סדרה של עסקות ורכשה את כל האחזקות של שותפיה בבנק - רכשה את האחזקות של משפחת דנקנר בבנק דרך רכישת חברת מלח תעשיות והוציאה מהבנק את המשקיעים האמריקאים שהחזיקו במניותיו, בראשותו של לן אברמסון.
בעקבות רכישות אלה ונוספות הגיעה אריסון לאחזקה של 26% בבנק. כל הרכישות התבצעו בשלוש השנים האחרונות, בהן הפסידה אריסון עשרות אחוזים מהשקעתה מאחר שכולם התבצעו ברמות שיא שלפני ובתחילת המשבר, לפני שהמניה צנחה.
השליטה של אריסון בבנק הטרידה את בנק ישראל מייד כשאריסון החלה לרכוש את המניות מידי שותפיה. אחרי שהוציאה את המשקיעים האמריקאים מהבנק הפועלים, דרש ממנה הבנק להגדיל את מספר הדירקטורים החיצוניים בבנק. כיום הבנק גם לא מאפשר לה להגדיל את אחזקותיה עוד יותר על ידי רכישת מניות מידי אחיה מיקי אריסון.
הדרמות לא פוסקות
הקש ששבר את גב גמל ביחסיהם של פישר ואריסון היה התפטרותו של צבי זיו, מנכ"ל הבנק, לפני כחודש - יום לפני פרסום הדו"חות השנתיים הקשים של פועלים ל-2008. הבנק נימק את הסיבה להתפטרות בחילוקי דעות עם היו"ר דנקנר, ומינה עוד באותו יום את ציון קינן, מנהל החטיבה העסקית בבנק, כמחליפו של זיו.
בבנק ישראל נסערו ודרשו מדנקנר להקפיא את המינוי עד שהנושא ייבדק. בהמשך נפגש נגיד בנק ישראל פעמיים עם דנקנר ובצעד נדיר וחמור דרש ממנה לפטר את דנקנר לאלתר, תוך שהוא מרמז כי אם לא תעשה זאת - בנק ישראל יפעל להדחה של יו"ר הפועלים בעצמו.
אבל זאת רק החוליה האחרונה ביחסים מעורערים. הקרע בין אריסון לבנק ישראל החל ככל הנראה בפיטוריו של נחמה ובפיטורי הדירקטור החיצוני, אמיר ברנע. הסערות סביב בנק הפועלים התחילו בפיטורי נחמה ומאז לא פסקו. הנהלת הבנק המשיכה להתפרק עם עזיבתם של מנהל החטיבה העסקית שי טלמון, ראש החטיבה הפיננסית יעקב רוזן ובארי בן זאב, שהחליף את רוזן ועזב את הבנק אחרי שנה בלבד בתפקיד.
לא רק ההנהלה, אלא גם הדירקטוריון המשיך לסעור עם מינוי שורה של מקורבים של אריסון. המינוי המרעיש מכולם היה של איריס דרור, שמונתה על אף שאין לה כל ניסיון או הבנה בפיננסים, והיא אף אינה בעלת תואר ראשון.
בתוך כך, הפועלים הסתבך בהשקעה כושלת באג"ח מגובי משכנתאות בארה"ב והואשם בחוסר שקיפות כלפי הציבור לגבי השקעות אלו וההפסדים הטמונים בהם - אשמה שהתגלגלה לכדי הגשת תביעה ייצוגית נגד הבנק. הבנק מכר את התיק במאי 2008 בהפסד של 1.3 מיליארד דולר - הפסד שמיקם אותו במקום 49 בעולם ברשימה של הפסדי בנקים בשוק הסאבפריים. דנקנר זקף את המכירה לזכותו, אך לפי הערכות הבנק נאלץ למכור את התיק בעקבות התערבותו של בנק ישראל.
הפרשה העגומה הזו הובילה את הבנק להציג ברבעון הראשון של 2008 את אחד ההפסדים הרבעוניים הגדולים בתולדות הבנקים בישראל של 1.6 מיליארד שקל. באחרונה נחשפה פשרה קשה נוספת בבנק - רשות ניירות ערך הביאה למעצרו של ניר ברונשטיין, מנכ"ל חברה בת של הבנק העוסקת בהשקעות, לאחר שחשדה בו כי העביר מידע פנים למקורבו סוחר המעו"ף עופר אייזנברג, בנוגע להשקעות הבנק באג"ח מגובי המשכנתאות.
מזל שיש שרלי
החזית האחרונה שאריסון נאלצת להתמודד אתה כבר שנים, מאז ירשה את הבנק, היא החזית התדמיתית. ונדמה שהחזית הזאת לא פחות חשובה לה מהאחרות. מאז הודיעה על פיטורי 900 עובדי בנק בסוף 2002 היא חשופה לביקורת ציבורית נוקבת המאשימה אותה באטימות, ניכור וניתוק. בעקבות הסערה שפרצה אז, שכללה תגובות קשות של אנשי תקשורת כמו שלי יחימוביץ' (שעוד לא היתה ח"כ), החליטה אריסון לעזוב את ישראל, אך חזרה כעבור תשעה חודשים.
מאז הספיקה להקים את ארגון מהות החיים, לתבוע את הקלישאה "השלום מתחיל בתוכי" ולהטיף לחיים ירוקים ומלאי שלווה והרמוניה. אך כל אותה עת לא הפסיקה לרגע למשוך אליה אש וטענות כי היא אינה רצינית מספיק כדי להוביל את הבנק הגדול במדינה, וכי הרוחניות שלה אינה מתאימה לעולם העסקים ולאחריות הנלווית לו. טענה נוספת היא כי התנהלותה אינה עצמאית וכי היא מושפעת מאוד ממקורביה.
בתוך כל הסערות האלה, אריסון יכולה להתנחם השבוע בדבר אחד: היא קיבלה חיבוק חם ואוהב משרלי אמזלג, יו"ר ועד העובדים בבנק, שבחר דווקא להתייצב לצד האשה העשירה במשק במאבקה מול בנק ישראל. אבל לא כדאי להתרשם יותר מדי מהאהבה שאמזלג מרעיף על הבוסית שלו: הוא לא רק נציג העובדים, אלא מנהל סניף בנק בירושלים. יכול להיות שזאת הסיבה שהוא בחר גם לא להילחם באריסון בתהליך הפיטורים ההמוני שהנהיגה בבנק לפני שש שנים.
מלחמת אריסון פישר: ימי השלום והשלווה של שרי אריסון כנראה מאחוריה
מאת שרון שפורר
8.5.2009 / 7:42