על העיני ועל הביבי - ביזה בעניבות

צריך להגיד את האמת, לא מגיע לו לראש הממשלה בנימין נתניהו לספוג את גל ההתקפות שנחת על ראשו כתוצאה מתוכניתו המופרעת של האוצר לחתוך כל מה שזז. בנימין נתניהו הוא מהעקביים והאידיאולוגים שנחתו כאן (פעם שניה) על כסא ראש הממשלה. אין שום דבר במה שעושה נתניהו שהוא לא אמר, כתב או עשה בעבר.

נתניהו שומר בעקביות על האידיאולוגיה הקפיטליסטית שאליה הטיף תמיד. בין שהיה ראש ממשלה, דרך כהונתו כשר אוצר - תקופה בה פירק את החברה הישראלית לקול תשואותיהם של כתבים כלכליים ואליטה אוהדת, שעשו ממנו קוסם כלכלי. ועכשיו הוא פשוט ממשיך ליישם את מה שחשב תמיד דרך תלמידו שטייניץ, שאף אחד לא סופר באמת.

נתניהו הוא הסוכן הגדול של האולטרה קפיטליזם, שכבש כאן כל חלקה טובה. הוא המיישם של האידיאולוגיה חסרת האלוהים של הקפיטליזם מבית מדרשו של נביאו, מילטון פרידמן. אידיאולוגיה זו פירקה את מדינת ישראל מנכסיה הכלכליים, העמיקה בה את הפערים, את העוני ועשתה את החברה הישראלית למדינת עולם שלישי בה כל ילד רביעי רעב.

אבל הפעם הביא נתניהו חידוש, הוא למד שאם תקיף את עצמך בלהקת מעודדות חברתית, להקת שבע (ש"ס, ברוורמן, עיני) , כאלה שירוצו מתחת לכל מיקרופון רענן ובפנים ארוכות ומתייסרות יוציאו הודעה לעיתונות על דאגתם לשכבות החלשות, אבל בחדר עם ביבי יקרעו להם את הצורה. נתניהו למד שאפשר להראות פרצוף חברתי ולבזוז כאן את הקופה הציבורית עם כמה שותפי סוד "חברתיים".

בכלל, מבית ההסתדרות ברחוב ארלוזרוב יוצאים כבר פעם שנייה בזמן קצר מנהיגי עובדים שהם אופרטוניסטיים פוליטיים , שהשררה עלתה להם לראש. פעם, כמו בסיפור של עמיר פרץ, זה עובר דרך משרד הביטחון בתל אביב ופעם דרך התחושה שיש היום, לפיה יו"ר הועדים הגדולים בישראל הוא ממליך המלכים של הפוליטיקה הישראלית. למי שמתעניין באמת כדאי לדעת: הכתובת לאשמה החברתית על הממשלה הנוכחית נופלת על מנהיג העובדים עיני שבחמדנות פוליטית שבינה ובין דאגה חברתית אין כלום, הקים את הממשלה הרעה הזאת והוא גם מודה בזה.

רק לפני יותר מחודש רעשה הארץ לתמונות של ביזה מסופרמרקט גלילי. מורא החוק לא הפריע להם וגם השוטרים לא מנעו מהם להיכנס ולקחת את מה שיכלו. איך, אמרו כולם, איך הם לא התביישו: ככה זה. עם ביזה אין כללים, פשוט לוקחים ולא משנה מה היה קודם, באים ונוטלים רגע לפני שיהיה מאוחר מידי ולא יישאר.

צריך רק להסתכל סביב ולראות כי ביזה מתנהלת מול עינינו כמעט באופן יומיומי. מדורי הכלכלה מלאים בסיפורי ביזה, אלא שבמקרה הזה זו ביזה בעניבות. ביזה מהוגנת מדיפה אפטר שייב יוקרתי וחזות של שפה כלכלית ושיטה כלכלית נקייה, לא מיוזעת ולא עצבנית. אין כאן צעקות, אין כאן מכשירי חשמל על כתפיים חשופות, כי אם עמודי פרשנויות מנוסחים היטב, זו לא ביזה של מוצרי צריכה וטיטולים זו בזיזתם של נכסים שיותר לא יהיו לנו, בעת בה נצטרך אותם כולנו, מחר.

נתניהו ולהקת מעודדיו החברתיים מוכיח לנו איך אפשר לבזוז את עצמך והכול בהסכמה פוליטית ובלי חשבון. השבוע שהתחיל עם "רפורמה" במינהל מקרקעי ישראל שאותה מוביל נתניהו בכוונה לרוקן את בנק הקרקעות של המדינה נגמר בפלישה חוזרת לכיסם הריק של שכבות רחבות בישראל.

בעולם כבר הבינו מזמן שצריך אחרת, מיסי ענק הושתו על בעלי הון, גדל הגירעון והממשלות חזרו לתפקיד החיוני של לשמור בפני חמדנותו הבלתי נגמרת של "ההומו אקונומיקוס". ואילו כאן, נתניהו, כבוש תמידית על ידי המילה "רפורמה" ממשיך להעביר נכסי ציבור לקבוצת מקורבים ולהחזיר לנו את הילדים מבית הספר באחת עשרה בבוקר. הכול מותר עכשיו, אין רשות מבצעת והחלטותיה, אין רשות שופטת ופסיקותיה, לוקחים הכול, עכשיו ומהר. כמו בסופרמרקט הגלילי ההוא.