השופט דנציגר קורא להרתעת עו"ד שמחזיקים בנאמנות כספי לקוחות

בית משפט העליון דחה שלשום את ערעורו של עו"ד משה מיימרן, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מחודש ינואר שחייב אותו לשלם ללקוחתו כספי תמורה בסך 170 אלף שקל שהתקבלו ממכירת דירתה ולא הועברו אליה.



מפסק הדין של המחוזי עולה כי מיימרן ייצג לקוחה קשישה בעסקה למכירת דירתה בירושלים. בינואר 1997 ערך מיימרן, לבקשת בנה של הלקוחה, הסכם לפיו חולקה התמורה העתידית בין שלושה צדדים: הלקוחה, בתה והבן. לאחר שנחתם הסכם למכירת הדירה, העביר מיימרן ללקוחה 10 אלף דולר. המחלוקת נסובה סביב 50 אלף דולר שלא הועברה אליה. מיימרן טען כי העביר את הסכום לחשבון של חברה שבה החזיק בן הלקוחה יותר מ-50% מהמניות, ומיימרן החזיק 10% מהמניות ואף היה יועצה המשפטי. לטענתו, עשה זאת בהתאם להוראת הלקוחה. השופט משה דרורי קבע כי מיימרן פעל בניגוד אינטרסים ואף העביר כספים שהיו מיועדים ללקוחה לחברה שבה יש לו עצמו מניות.



השופט יורם דנציגר קבע כי טענותיו של מיימרן אינן מצדיקות מתן רשות ערעור, והוסיף כי הוא מצטרף לקריאתו של השופט דרורי כי יש להעביר "מסר חינוכי, הנושא גם אופי הרתעתי" לעורכי דין אשר מחזיקים בידם כספי לקוחותיהם, על מנת שאלה ידעו כי מוטלת אחריות כבדה על כתפיהם בהימצאם בסיטואציה זו" (רע"א 1201/09).