מאחדים דו"חות חברה בת - רק כשנוח

>> הדו"חות הכספיים המאוחדים מציגים את הקבוצה כיישות כלכלית אחת מתוך העיקרון החשבונאי של העדפת מהות כלכלית על פני צורה משפטית. התנאי לאיחוד דו"חות כספיים הוא קיומה של שליטה שמוגדרת ככוח לקביעת המדיניות הפיננסית והתפעולית בכדי להשיג הטבות מהפעילות.

הבעיה היא שקיימות כיום ב-IFRS שתי גישות שונות לשליטה: האחת, מפרשת את המונח "כוח" ברמה המשפטית/תיאורטית ולפיה נדרשת החזקה של יותר ממחצית זכויות ההצבעה, כך שאם לדוגמה שיעור ההחזקה הוא 49% התפישה היא שלא מתקיימת שליטה לאור האפשרות "על הנייר" לפיה כל יתר בעלי המניות יתאחדו. הגישה השנייה מפרשת את המונח "כוח" ברמה האפקטיווית בהתאם למכלול העובדות והנסיבות. לדוגמה, ייתכן כי חברה אחת תחזיק בפחות ממחצית המניות של חברה שנייה, אך כתוצאה מהפיזור הרב של יתר המניות יהיה לה בפועל את הכוח לקבוע את המדיניות הכספית והתפעולית.



דוגמה בולטת לשימוש בגישת השליטה האפקטיווית היא כנפיים שמאחדת את אל על למרות שהיא מחזיקה רק בכ-39% מהמניות. דוגמה הפוכה היא קבוצת אי.די.בי שבוחרת דווקא שלא לאחד חברות בהיעדר שליטה משפטית גם אם קיימת בהן שליטה אפקטיווית, כמו במקרה של אלרון (49%), מכתשים אגן (42%) ושופרסל (40%), שאיחודה הופסק כתוצאה מהמעבר ל-IFRS. חברות אלה שאינן מאוחדות מטופלות כחברות כלולות בהתאם לשיטת השווי המאזני ולא כחברות בנות.



ללא קשר לגישה המיושמת דורש ה-IFRS כבר כיום לכלול במסגרת חישוב זכויות ההצבעה גם זכויות פוטנציאליות הקיימות בכתבי אופציה ואיגרות חוב להמרה - כל עוד הן ניתנות למימוש מיידי. כך לדוגמה, הפניקס שמחזיקה כרגע בכ-40% מאקסלנס תדרש לאחד אותה החל מהרבעון הראשון מאחר ותקופת המימוש של האופציות לגבי 40% הנוספים ממניות אקסלנס מתחילה ב-2009.



השימוש בגישה המשפטית יוצר עיוותים אדירים ולא רק בהיבט ההצגתי לפיו חברה מדווחת יכולה לתכנן כיצד יראו דו"חותיה הכספיים על ידי התאמת שיעור ההחזקה הרצוי מסביב ל-50%. די להזכיר שלאור תפישת היישות האחת שניתנת כבר היום לאימוץ מוקדם, יש לשערך לדו"ח רווח והפסד את יתרת ההשקעה בחברה הכלולה בהתאם לשווייה ההוגן במקרה של מעבר מחברה בת לחברה כלולה ולהפך. כך לדוגמה, חברה שמחזיקה 49% ומיישמת את הגישה המשפטית יכולה לרכוש 1.1% ולרשום רווחי עתק כשמבחינה כלכלית לא חל שינוי כלל ונשמרה השליטה האפקטיווית.



באחרונה פורסמה הצעה לתקן בינלאומי חדש המאמצת את הגישה האפקטיווית, אך עד שהדבר יתקבל נדרשים קוראי הדו"חות לבחון היטב אילו נתונים נכללים באיחוד לצורך ניתוחם והבנתם. בכל מקרה, רשות ניירות ערך צריכה לפעול כדי לשפר את הגילוי על הדו"חות הכספיים הנפרדים (סולו). נתוני הסולו חיוניים לנותני אשראי, ולעתים קרובות הם חשובים הרבה יותר מהנתונים המאוחדים לצורך ניתוח הדו"חות הכספיים של חברות אחזקה.



-



הכותב הוא יועץ IFRS ומנהל תוכנית בחשבונאות במרכז הבינתחומי הרצליה