>> לפני כשלושה חודשים התבקש איתי (שם בדוי), מנהל צוות בחברת היי-טק גדולה, לעבור לבנגלור שבהודו למשך חצי שנה. איתי קפץ על ההזדמנות, מיהר להגיש את המסמכים הדרושים לקבלת אשרת עבודה והחל לארגן את חייו לקראת הנסיעה: אשתו לקחה חופשה ללא תשלום מעבודתה והשניים פינו את הדירה ששכרו בתל אביב, איחסנו את חפציהם במכולה ועברו לגור אצל החותנת. רק אשרת העבודה של איתי בהודו עדיין לא היתה מוכנה, אבל בחברה היו רגועים. "מדובר ברוטינה", אמרה לאיתי מנהלת משאבי האנוש, שהוסיפה כי "אין סיבה לבהלה".
ואולם תקופת ההמתנה, שהיתה אמורה להיות בת ימים אחדים, נהפכה לחודשיים וחצי מורטי עצבים, שהגיעו לקצם בסוף השבוע שעבר - אז נודע לאיתי כי בקשתו לאשרת עבודה נדחתה, ללא הסבר. בחברה היו בהלם מוחלט. "מדובר בפרויקט מורכב שמערב הרבה אנשים בשלוש מדינות - ישראל, הודו וארה"ב", אומר איתי. "כל עיכוב עולה כסף ומשפיע על תהליך העבודה".
למזעור נזקים, נשלח המנהל של איתי להודו, עם ויזת תיירות. "אני צריך לנסות להשתלט על העבודה שלו פה", אומר איתי, "ובמקביל לעבוד עם הודו בשיחות וידאו כמה פעמים ביום. זה קשה מאוד".
ארה"ב סוגרת את שעריה
בעשור האחרון צבר הרילוקיישן תאוצה של ממש, ומספרם של הישראלים הנשלחים לעבוד בחו"ל מטעם המעסיק שלהם מוערך בכמה אלפים מדי שנה. אינטל, לדוגמה, הוציאה ב-2006 כ-900 ישראלים לשליחות בחו"ל; הסוכנות היהודית שולחת מדי שנה כ-250 ישראלים לעבודה מעבר לים, וכמעט כל חברה שעובדת מול חו"ל תמצא את עצמה, במוקדם או במאוחר, מכינה כמה מעובדיה לרילוקיישן.
אין נתונים מדויקים על התופעה, אך ניתן לומר כי היעדים המרכזיים הם ארה"ב, דרום-מזרח אסיה (בעיקר הודו) ומזרח אירופה. השמות מעטות יותר מתבצעות לאירופה ולאפריקה. ויזת עבודה היא תנאי הכרחי למעבר עובדים למדינה אחרת, אלא שמה שהיה בעבר עניין קל יחסית - בעיקר כשמדובר בחברה גדולה ובעלת מוניטין - נהפך למשימה קשה במיוחד.
ארה"ב, אולי היעד המבוקש ביותר לרילוקיישן, נהפכה לאתגר רציני למעסיקים. המכסה לאשרות עבודה לעובדים מכל רחבי העולם ירדה מכ-180 אלף אשרות ב-2003 ל-65 אלף בלבד בחמש השנים האחרונות. אם עד כה ביקשו חברות רבות להכניס לארה"ב מומחים זרים בעלי השכלה אקדמית, הרי שבאחרונה החליט הקונגרס האמריקאי כי חברות שיקבלו סיוע ממשלתי בעקבות המשבר לא יוכלו לשכור עובדים על בסיס אשרות עבודה - אלא אם יוכיחו כי עשו כל שביכולתן למצוא מומחה מקביל בשוק התעסוקה האמריקאי.
בעוד בשנים האחרונות כל האשרות היו נחטפות כבר ביום הראשון שבו ניתן היה לקבלן, הרי שהשנה, כחודש וחצי לאחר פתיחת ההרשמה, יש עדיין כ-20 אלף אשרות פנויות. הסבר אחד לתופעה הוא שבקשות רבות פשוט אינן מאושרות, כפי שמסביר עו"ד ליעם שוורץ, מומחה באשרות עבודה לארה"ב ויו"ר ועדת האשרות של לשכת המסחר ישראל-ארה"ב. "האמריקאים מקשים על חברות להביא מהנדסים בעלי ידע ייחודי, בעיקר כדי להתמודד עם האבטלה ולעודד תעסוקה של מקומיים. הניסיונות של חברות ישראליות להשיג אשרות עבודה בארה"ב לא נתקלו מעולם בכל כך הרבה סירובים כמו עכשיו, מה שפוגע ביכולת של התעשייה הישראלית להתחרות בשווקים האמריקאיים", אומר שוורץ.
סיבה נוספת לכמות האשרות הפנויות באה מצד המעסיקות עצמן, שלצד הירידה בכמות הפרויקטים שלהן בחו"ל, מבקשות גם לחסוך בהוצאות - ובכאבי הראש - הכרוכים בשליחת עובדים לרילוקיישן. "מאחר שאשרות הכניסה למומחים הינן בהקצאות שנתיות נמוכות, כמעט כל החברות שמחפשות עובדים לרילוקיישן דורשות גרין קארד או דרכון אמריקאי", אומרת עינת גז, מנכ"לית רילוקיישן ג'ובס. "כמה מהחברות מחזירות את העובדים הביתה בטרם עת, ואחרות מבטלות את נסיעתם של עובדים חדשים".
ד"ר חנה אורנוי, מומחית לרילוקיישן, מסבירה כי "אם בעבר שלחו החברות את העובדים לשליחויות בחו"ל לצורכי עבודה עם כל בני המשפחה, הרי שכיום, כדי לחסוך בעלויות, רק העובד נשלח לחו"ל. במקרים אחרים, מביאים עובדים מהמדינה הזרה לישראל, מעבירים להם את הידע הנדרש כאן ומחזירים אותם להמשך הפרויקטים.
"גם במצבים שבהם מחליטים הארגונים להמשיך בתוכנית ואפילו לשלוח עובדים חדשים לחו"ל, הם עלולים לנסות ולחפש דרכים אפשריות אחרות לחיסכון, כמו קיצוץ חבילת התגמול וויתור על הביקור המקדים במדינה שאליה מיועד העובד".
זמן הודו
גם הודו - ככל הנראה היעד השני בחשיבותו לרילוקיישן - החלה להקשות על מעבר עובדים לתחומה. עמי (שם בדוי), עובד בחברה לתשתיות תקשורת, נשלח להודו לשנה. הוא סיכם עם מעסיקיו כי אלה יממנו שלושה ביקורים של אשתו בהודו. כחודש לאחר שהתמקם הגיעה אשתו בפעם הראשונה. כשביקשה להגיע שוב, סירבו ההודים לחדש את אשרת התייר שלה, בטענה שעל פי החוק, שהוחמר באחרונה, צריכים לחלוף שישה חודשים בין ביקור לביקור. תחנונים ולחצים מצד מנהלי החברה לא הועילו - והאשה המאוכזבת נשארה מאחור.
עו"ד צבי קן תור, המתמחה בדיני ניוד מומחים בעולם, טוען כי איתי ועמי הם דוגמה לעובדים שנפגעו מהמדיניות הממשלתית ההודית הלא מוצהרת, של הרחקת זרים. "בעקבות המשבר הכלכלי, ההודים רוצים לעודד תעסוקה מקומית - ולכן השלטונות מערימים קשיים רבים בפני המבקשים לקבל אשרות עבודה", הוא אומר.
לדבריו, אם לא מדובר בפרויקט עם מעורבות ממשלתית החברה צריכה להתאמץ להוכיח שמדובר במומחה שאין לו תחליף בשוק המקומי. "אם מדובר בעובד שהוזמן על ידי הממשלה ההודית, התהליך יהיה גמיש מאוד", הוא מסביר. "אבל אם העובד מגיע מחברה קטנה ליבוא בדים, למשל, הקונסול עלול להציב דרישות אחרות ולבקש לבדוק כל מקרה לגופו. החברות הבינלאומיות נופלות באמצע".
המצב הביטחוני הרגיש בהודו הוא מניע נוסף לניסיון לצמצם כניסה של זרים. כתוצאה מכך, אומר קן דרור, זמן ההמתנה לקבלת אשרת עבודה התארך מאוד, ולעתים נתקלים המבקשים גם בסירוב מוחלט - לאחר חצי שנה או יותר של ציפייה. גם מחיר האשרה עלה משמעותית. ישראל פרומן, מנכ"ל חברת ORI המסייעת לחברות בהשמת עובדים בחו"ל, מסביר כי "בעוד שלפני כתשעה חודשים עלות האשרה היתה 330 שקל, כיום היא עולה 5,200 שקל - פי 15 יותר. הממשלה ההודית ראתה שיש הרבה דרישה לאשרות והיא רואה בכך פוטנציאל כלכלי".
האם רק ההודים אשמים? מסתבר שלא. החברה שבה עבד איתי הגישה את מסמכי ויזת העבודה רק 15 יום לפני שאמור היה לקבלה. "חברות ישראליות רבות לא נותנות את דעתן ל'זמן ההודי'", אומרת עו"ד ענת ברנשטיין-רייך, נשיאת אגודת הידידות ישראל-הודו. "כדאי להגיש בקשות לאשרת עבודה אפילו ארבעה חודשים מראש. כמו כן, מספיק שבאחד הפרטים שמולאו תיפול טעות או שמסמך אחד יחסר, כדי שהבקשה תיפסל והתהליך יתחיל מחדש". קונסול הודו בישראל, שארד סריואסטבה, מסר בתגובה כי "להודו מדיניות פתוחה בכל הנוגע להעסקת מומחים מחו"ל. אנו רואים בכך אינטרס לאומי שיחזק את הכלכלה המקומית ויתרום במקביל גם להגברת התעסוקה בקרב אנשינו".
עלות הדחייה - כסף ותיסכול
עלות הצבתו של עובד לארבע שנים במדינה זרה מוערכת ב-2 מיליון דולר, תלוי ביעד. עיכובים או דחייה בקבלת האשרות, כדוגמת המקרה של איתי, אינם מוזילים את החבילה, ומעבר להון המבוזבז מדובר בחוויה מתסכלת. "הייתי מוכן לחיות על המזוודות תקופה מסוימת, אבל ככל שהזמן התארך גדלה תחושת התלישות", אומר איתי. "אין לך שום יכולת לתכנן מהלכים ארוכי טווח, החיים שלך ב'הולד', וגם מבחינת העבודה - מדובר בבזבוז זמן".
ברוריה סופרין, סמנכ"ל משאבי האנוש של HP בישראל האחראית על כ-40 ישראלים השוהים ברחבי העולם, מסכימה כי מדובר בחוויה קשה ביותר עבור העובד. "העובד ומשפחתו מטפחים ציפיות ומתכוננים לנסיעה. מדובר בדרך כלל גם באפשרות של העובד להתפתח ולצבור ניסיון בינלאומי, שכל כך חשוב בעולם הגלובלי. כשקורה מקרה כזה מדובר במפח נפש. אם מצב שוק התעסוקה היה טוב יותר, הייתי אומרת שאם החברה לא תשכיל להתמודד עם המצב שאליו נקלע העובד, התהליך עלול להסתיים בהתפטרותו".
career@themarker.com
שישה כללים לייעול תהליך קבלת אשרת העבודה
1. חלק ניכר מאישור הבקשה מותנה בהוכחה כי המומחיות הנדרשת אכן אינה קיימת אצל מקומיים וייחודית לעובד. כמו כן, כיום ישנה חובה ברוב מדינות העולם לנותן חסות מקומי (חברה רשומה במדינה), מה שאומר כי במקרה של פעילות חדשה יש לקחת בחשבון גם משך הזמן הנדרש להקמת חברה מקומית במדינה.
2. התחילו את התהליך מוקדם ככל האפשר, לפחות חצי שנה לפני היציאה לחו"ל.
3. הקפידו על מילוי נכון של הניירת. יש לציין פרטים מלאים ומדויקים, ואין להשמיט מסמכים או ניירת נדרשת אם נדרשים תרגומים, אישורי נוטריון או אפוסטיל - יש לדאוג להם בטרם הגשת הבקשה.
4. הביאו בחשבון את האפשרות שהבקשה תידחה. בין אם בחברה ששולחת אתכם ובין אם בנציגות של המדינה שאליה בכוונתכם לעבור - איש אינו יכול להבטיח כי תקבלו אשרה.
5. העבירו את המשפחה רק בשלב השני. כדאי לוודא כי אשרת העבודה אכן התקבלה וכי התנאים במקום מתאימים למעבר המשפחה - אישור רישום ללימודים, אישור לעבודה של בת הזוג ותנאי מגורים הולמים.
6. בדקו מי הישות שמולה נחתם החוזה. מי אחראי עליכם מבחינה משפטית - החברה בישראל או סניף שלה בחו"ל?
כבר לא כפר גלובלי
מאת עידו סולומון
14.5.2009 / 7:29