ישראל מתביישת

>> מדי שנה חוזר ונשנה חיזיון ההתגוששות סביב תקציב המדינה. כל שר חדש, שעדיין אין לו מושג במה הוא הולך לטפל, כבר יודע עד כמה חיונית פעילות משרדו לטובת עם ישראל ועד כמה אסור ולא ניתן לפגוע במשרדו. כל שר ותיק ומנוסה דואג לשמור על חלקת האלוהים הקטנה שלו.

הדיונים, כעניין שבשגרה, נכנסים עמוק אל תוך הלילה, שליחים ולוביסטים נכנסים ויוצאים, עזים מוכנסות ואחר כך מוחזרות לדיר, שרים מאיימים בפרישה ובהפלת הממשלה, כאילו שמחכה להם עבודה במקום אחר. ובסופו של יום - סליחה, של לילה - הממשלה מאשרת את תקציב המדינה, בעוד יש מן השרים שמצביעים נגד, ביודעם שהתקציב יאושר, כדי שיוכלו לקבל את שלהם ולומר אחר כך, "אמרנו לכם" - בצדקנות האופיינית לפוליטיקאי הישראלי.



אלא שהסרט שראינו השנה עלה על כל קודמיו, ומתוכו משתקפת ממשלה שאינה יודעת את דרכה ומוכנה לשלם כל מחיר כדי לקיים עצמה.



ולעצם העניין, כלומר התקציב: אסור היה להעלות את המע"מ, ואסור היה להטילו על פירות וירקות. אם היה צריך לעשות משהו בעניין המע"מ, זה דווקא להפחיתו. מי שישלם את מחיר הצעד הזה הוא ציבור רחב של מעמד הביניים, ומי שמתחת לו. זו גם טעות כלכלית וגם עוול חברתי.



אסור היה להטיל מס על רכב שטח, לא משום שזה לא נכון. זה צעד נכון, אבל הוא יוצר מראית עין פופוליסטית של פגיעה בעשירים. רכב שטח? פגיעה בעשירים? נו, באמת. מה שצריך לעשות הוא להגדיל את שיעור המס על כל מי שמשתכר יותר מפי שבעה-שמונה מהשכר הממוצע במשק.



לא נכון היה לאשר את ההגדלה של תקרת הוצאות הממשלה ל-2009 - זה בניגוד לגישה שדוגלת בהרחבה תקציבית בכל מחיר, כפי שעושות ארה"ב ומדינות אחרות. ישראל אינה ארה"ב, מצבה אינו דומה, יחס החוב-תוצר שלה שונה, והמחיר שהיא עלולה לשלם על צעד זה עלול להתגלות כבעייתי מאוד.



אסור היה להכריז על "קיצוץ" בתקציב הביטחון בסכום של 1.5 מיליארד שקל בלבד. עוד נגלה שצעד זה הוא עוד סוג של בלוף מבית מדרשו של אהוד ברק, שהתחיל בפירוק שעונים, המשיך בפירוק מפלגת העבודה, ועכשיו הוא גם דואג לפרק את כלכלת ישראל.



כל מי שעיניו בראשו יודע שמערכת הביטחון מוקפת חגורות שומן, שכבות-שכבות של שומן, ועם כל דיאטה וקיצוץ, ראה זה פלא, היא הולכת ומשמינה. מי שדיבר בשעתו על "צבא קטן וחכם", דואג בתזמון מושלם להלך עלינו אימים - בעצמו או באמצעות שלוחיו - בדיבורים על סכנות הרות גורל שאורבות לעם היושב בציון.



אסור היה להנהיג תקציב דו-שנתי (2009-2010). הניסיון של השנתיים האחרונות מלמד עד כמה הדינמיקה של ההתפתחויות במשקים הריאליים ובשווקים הפיננסיים מהירה ומתעתעת. לפיכך, חשוב ביותר היה לשמור מידה רבה של גמישות בקבלת החלטות לקראת תקציב 2010.



ישראל מתביישת. ישראל מבוישת. אלה מנהיגייך, ישראל.



-



הכותב הוא יו"ר בית ההשקעות מיטב ומנהל ההשקעות הראשי בו