>> "הסינים רק מעתיקים, הם לא יודעים ליצור לבד", היא אחת הטענות הנפוצות ביחס לסיכוי של סין לנצח אותנו ולייצר מעצמה מובילה. הטענה הזו נהפכת לסימן שאלה גדול כאשר יוצאים מסין הצרכנית לסיור מרתק בגלריות ובמוזיאונים לאמנות מודרנית שקובצו ברובעי האמנות שקמו בבייג'ין ובשנחאי.
כמו בכל דבר בסין, קשה להאמין כי יד המקרה יצרה את דסנטה 798 בבייג'ין, רובע בגודל של נוה צדק שהוקם על חורבות מפעלים תעשייתים. הסיור, חלל אחר חלל, גרם לי לתדהמה שהתגברה והלכה ככל שעברו השעות. האמנות רעננה, מקורית, נותנת טוויסט חדש לאמנות בת זמננו ומכילה יכולות טכניות גבוהות במיוחד לצד אמירה רעננה הנמתחת ממחאה פוליטית מוסווית ועד מחאה על תרבות הצריכה המערבית השוטפת את סין. מזמן לא ראיתי אמנות מודרנית טובה כל כך - לא בביאנלה באיסטנבול, גם לא בזו של ליוורפול ואפילו לא בירידי האמנות של לונדון או ניו יורק. אמירות אלו, לצד ראייה אסתטית יוצאת דופן ומקורות גרפיים הנובעים מהטיפוגרפיה המיוחדת של השפה הסינית, הפכו את האמנים הסינים לסחורה החמה ביותר בשוק האמנות בניו יורק של טרום המשבר הכלכלי.
גם בשנחאי, שבה מתחם המוקדש לפיסול ומתחם המוקדש לציור ולצילום, החוויה חזרה על עצמה. המחירים כמובן כבר מערביים, וכך גם חלק גדול מבעלי הגלריות. באחת הגלריות המובילות אפילו מצאתי ישראלית צעירה בוגרת תלמה ילין שהגיעה לטייל, נשבתה בקסם ונשארה כדי לייצא את האמנות הסינית במחירים מופרכים.
העיצוב הגרפי ועיצוב המוצר בסין מתחילים גם הם לפרוח. בתערוכה שהוקדשה לעליית כוחו של העיצוב הסיני, במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון בשנה שעברה, הציגו האוצרים תזה שלמה שהציבה את העיצוב הסיני בחזית המקוריות של העשור הבא בעולם. ניצנים של התופעה אפשר לראות בחנויות כמו שנחאי טנג ואחרות, המתחילות לפתח עיצוב אופנה מקורי סיני הנובע מהמקורות התרבותיים שנמחקו לחלוטין. גל הרטרו שעובר על שנחאי מעורר נשכחות ומחזיר את התרבות הסינית של תחילת המאה לעבודה של המעצבים הצעירים. אגף שלם במוזיאון המדע בשנחאי - קומפלקס עצום ממדים בנוסח מפלצות האדריכלות המודרנית הצורנית - מוקדש לעידוד הקריאייטיוויות. תלמידי בתי הספר מחויבים להגיע למוזיאון ולעבור סדנאות בפיתוח חשיבה קריאייטיווית ופינות שלמות מוקדשות ללימוד והתנסות בעיצוב מוצר.
במטוס לבייג'ין יושבת לידי במקרה ארט דירקטורית ממשרד פרסום מוביל בסין. בטיסה היא צופה ב-200 סרטי פרסומת סיניים מהתקופה האחרונה. הצצה מעבר לכתף שלה מספקת לי שיעור בפרסום סיני: פרסומות יפות, מחנכות, מלמדות, מדריכות ומעודדות צריכה של מוצרים מערביים המבטיחים אורח חיים מודרני ומאושר. הסרטים המקומיים מוקפדים מאוד, אסתטיים, רובם עדיין נמצאים בשלב יצירת המודעות והסקרנות למוצרים, תוך הסבר פונקציונלי של הצורך ודרכי השימוש. עוצמת הפרסום הטלוויזיוני הנמתחת לתוך מסכים אלקטרוניים הנמצאים בתחנות האוטובוס, בצמתים ובעצם בכל מקום, מרשימה. כמעט אי אפשר להתחמק משטיפת המוח הצרכנית המתנהלת בכל רגע ורגע.
לקפיטליזם שמאורגן, מונחה ומודרך בצורה קומוניסטית, יש כוח עצום. הוא משלב את היוזמה החופשית עם ארגון מלמעלה המקפיד לסדר אותה במשוואה מתמטית המבטיחה שהוא יצליח. הקפיטליזם בנוסח סין, להרגשתי, מנצח בוודאות את מהפכת אירופה המזרחית או הודו, מאחר שהוא לא מותיר דבר ליד המקרה. הכאוס שאנו מכירים ממדינות מתפתחות כמעט לא קיים כאן. אולי זו בעצם הדרך היחידה לנצח את המערביזציה הנכספת.
-
יוני סער הוא הבעלים של קבוצת פרומרקט
הבלוג של יוני סער: http://yonisaar.cafe.themarker.com
קפיטליזם קומוניסטי
יוני סער
14.5.2009 / 7:37