>> קוראי TheMarker בשנה האחרונה מקבלים אט-אט את הרושם שהעיתון נותר החסיד האחרון של רפורמת בכר. מאמרו של גיא רולניק ב-Markerweek האחרון ("הוועדה שהצילה את המשק הישראלי", 7.5.09) הוא ניסיון נוסף, ויצירתי במיוחד, לקשור כתרים לרפורמה בתחומים שבהם לא היתה לה השפעה, ומצד שני להפגין סבלנות רבה כלפי הכשל הרגולטורי המוחלט שהרפורמה הביאה עמה.
בקליפת אגוז המאמר מציג ארבע טענות:
א) הבנקאות האמריקאית שינתה מדיניות בשנים האחרונות ושמרה את ההלוואות בספרים במקום למכרן כנהוג בעבר. כתוצאה מכך הצטברו נכסים גרועים במאזני הבנקים והממשלה נאלצה להצילם תוך יצירת גירעונות אדירים.
ב) הבנקאות הישראלית נהגה מאז ומתמיד לשמור את האשראי בספרים ולכן היתה בסכנה דומה לזו שהתממשה בארה"ב. רפורמת בכר, שהסיטה חלק ניכר מהאשראי לגופים מוסדיים, מנעה מהבנקאות הישראלית להסתבך בדומה למה שקרה בחו"ל.
ג) הגופים המוסדיים לא נתנו אשראי מסוכן יותר ממה שמקובל במערכת הבנקאית. הבנקים הישראליים ידועים בנטייתם להסתבך פיננסית, וזה היה קורה להם ממילא לפחות עם חלק מהאשראי שהעניקו המוסדיים.
ד) הרפורמה לא הושלמה. החלק החסר הוא מערכת רגולטורית חזקה שתפקח על כלל הגופים המוסדיים המנהלים את כספי הציבור.
ברצוני להתייחס עתה לטענות הנ"ל אחת לאחת: הבנקאות האמריקאית מעולם לא הפסיקה למכור את ההלוואות ולהוציאן מהספרים - אם בדרך של מכירה ישירה או באיגוח. הנכסים הרעילים במאזני הבנקים האמריקאיים הם בראש ובראשונה מכשירים פיננסיים שהם תוצרי איגוח. כמו כן, חלק מהותי מהנכסים התבסס על נכס בסיס שהוא אשראי סאבפריים, שאיכותו נמוכה מלכתחילה. הגירעון התקציבי בארה"ב תומך לא רק במערכת הבנקאות האמריקאית אלא במערכות בנקאיות רבות בכל העולם. בנקים רבים בעולם (וגם הבנקים הישראליים) השקיעו את עודפי הנזילות שלהם בני"ע אמריקאיים בדירוג גבוה - לא בסאבפריים.
החלטת הממשל האמריקאי לתמוך במערכת הבנקאות ולהלאים את סוכנויות המשכנתאות פאני מאי ופרדי מאק חסכה לבנק ישראל, ולבנקים מרכזיים רבים בעולם, כאבי ראש קשים. וזאת בהתחשב בכספים שהופקדו שם ובהחזקה המשמעותית בני"ע של הסוכנויות על ידי בנקים רבים - לרבות הבנקים הישראליים.
הבנקים בישראל נאלצים לשמור בספרים את רוב האשראי שהם מעניקים, מכיוון ששוק ההון בישראל אינו מפותח דיו ואין אפשרות ממשית לסחור בהלוואות. כמו כן, אין אפשרות לאגח הלוואות באופן קל, כמקובל בחו"ל, בגלל מכשולים רגולטוריים למניהם והיעדר תשתית חוקית מתאימה. זהו חיסרון בולט של שוק ההון הישראלי, שפוגע בהקצאת המקורות במשק ומקשה מאוד על הבנקים בניהול צרכי ההון שלהם. מהאמור לעיל גם ברור שאין שום דימיון בין מצב שוק האשראי בישראל לבין זה שבארה"ב, ושאין שום בסיס לטענה שכתוצאה מהאמור לעיל היינו צפויים למשבר פיננסי דומה לזה שפרץ בארה"ב.
לדוגמה, אין ספק כי שוק המשכנתאות בישראל רציונלי ביותר ואינו נגוע בחוליים של זה האמריקאי, כגון שיעורי מימון גבוהים ביותר או מכירת אשראי לא איכותי על ידי מתווכים בעלי אינטרסים קצרי טווח. סביר להניח בהתאם, שאם היה בישראל איגוח משכנתאות הוא לא היה נהפך ל"נכס רעיל". הפתרון למצב משקי זה הוא אכן להפנות חלק מהביקוש לאשראי לעבר המוסדיים, אך כאן לא היתה לרפורמת בכר כל תרומה. התפתחות האשראי החוץ-בנקאי בישראל בשנים האחרונות היא בראש ובראשונה תוצאה של הרפורמה בפנסיה והפסקת ההנפקה למוסדיים של אג"ח מיועדות.
כתוצאה מכך, פנו המוסדיים למניהם לרכישת אג"ח בשוק החופשי והאשראי החוץ-בנקאי החל לצמוח. די לצפות בנתונים כדי לזהות את התופעה: חלקו של האשראי החוץ-בנקאי באשראי לסקטור העסקי היה 22.8% בסוף 2001 והוא עלה ל-39.4% בסוף 2005 (הרפורמה אושרה בכנסת באוגוסט 2005). ברור מהנתונים שהרפורמה לא היתה הגורם להתפתחות השוק החוץ-בנקאי, שאכן המשיך להגדיל את חלקו ל-48.8% בסוף 2007 והחל להתכווץ ב-2008.
ההבדל ברמת הסיכון בין האשראי הבנקאי והחוץ-בנקאי בשנים הנ"ל הוא הפוך ממה שהמאמר מנסה לרמוז. המערכת הבנקאית שידרגה את מערכות ניהול האשראי כלקח מהפרשות גבוהות במיתון של 2001-2002, ואילו המוסדיים הרחיבו את האשראי באותה עת מבלי שיהיו להם מחלקות אשראי מיומנות מספיק. כתוצאה מכך קלט בממוצע תיק האשראי החוץ-בנקאי עסקות באיכות נמוכה יותר, ללא ביטחונות, ובתמחור אגרסיווי ובהן לא מעט עסקות שנפסלו על ידי הבנקים או שלא היה להן סיכוי להגיע לשולחן הדיונים.
הכשל הגדול ביותר של רפורמת בכר, וזה שגרם נזק משמעותי למאות אלפי חוסכים, הוא הכשל הרגולטורי. הרפורמה הונחתה על שוק שלא היה מפוקח ברמה מספקת, ובלהט הריצה קדימה התעלמו מחברי הרפורמה מעובדות בסיסיות כמו: היעדר תשתית נדרשת למימוש הרפורמה, רמת שירות נמוכה ביותר של מנהלי הנכסים החדשים, וכן היעדר מידע מספיק וברוב המקרים אף חוסר הבנה של הציבור במכשירים הפיננסיים השונים, שלא איפשרו לחוסכים לקבל החלטות מושכלות. התוצאה המיידית של הרפורמה היתה לפיכך עליית דמי הניהול מחד וירידה באיכות שירות מאידך.
הכשל הגדול התבטא בספטמבר-נובמבר, כשאלפי חוסכים מודאגים עמדו מול מערכת שלא יכלה לספק להם שירות בסיסי ביותר אפילו ברמה של מסירת מידע. כתוצאה מכך התפתחה פניקה של משיכות כספים כשהשוק היה בשפל קיצוני - דבר שתוצאתו עבור המושכים היתה קיבוע של הפסדים משמעותיים.
בסופו של דבר, רפורמת בכר היא כישלון תפישתי ורגולטורי. הכישלון התפישתי נובע מכך שהרפורמה התחוללה בשוק ההון אך מטרתה המוצהרת היתה חיזוק התחרות במערכת הבנקאית. כתוצאה מכך, מחברי הרפורמה התעלמו מהבעייתיות ביישומה, וזאת מתוך אמונה שהיא אכן תשפר את התחרות במערכת הבנקאית ותוצאה זו תכפר על הכשלים האחרים. הכישלון הרגולטורי נובע מהמחלה השילטונית הידועה בישראל, והיא התוחלת הקצרה של הקדנציה. כתוצאה מכך, יש דחף למיצוי מהיר של מהלכים כדי לזכות בתהילה עוד בימינו. התוצאה היתה רפורמה קיצונית, ללא תשתית מתאימה, ללא דיאלוג ממשי עם השחקנים בשוק וללא הדרגתיות ביישום - מרכיבים שמובילים לכישלון כמעט ודאי.
המשבר הפיננסי האיץ מאוד את חשיפת הכשלים ברפורמת בכר. הגיע הזמן לדון באופן מאוזן בתיקונים הנדרשים.
הכותב הוא מנכ"ל בנק הפועלים
מי יצילנו מוועדת בכר
צבי זיו
14.5.2009 / 7:37