כשפרופ' אוריאל רייכמן ראה בפעם הראשונה סטודנט וסטודנטית מתנשקים על מדשאות המכללה החדשה שהקים בהרצליה הוא הרגיש שזה סימן. סימן לכך שיש לו אוניברסיטה לכל דבר, אוניברסיטה חיה ותוססת, גם אם הקמפוס החדש של המרכז הבינתחומי בהרצליה היה עדיין רק מקבץ צריפים עלוב של מחנה צבאי הרוס. כיום, לאחר 15 שנה, רייכמן עדיין עומד בראש המרכז הבינתחומי, ומשרדו עדיין שוכן באותו צריף ששימש מרפאה צבאית, אבל הוא כבר לא צריך לחפש רומנטיקה של צעירים על המדשאות כדי לדעת שהצליח לו. המרכז הבינתחומי שאותו ייסד נהפך למוסד לימודי שנהנה מביקוש גבוה ומתדמית נוצצת - לא רק בהשוואה לקטגוריית המכללות הפרטיות שאליה הוא משתייך, אלא גם ביחס למגדלי השן הוותיקים באוניברסיטאות.
כיום רייכמן כבר מתבשם מהקמתן של משפחות על הדשאים של הקמפוס שלו בהרצליה. "אתם יודעים כמה זוגות נשואים יצאו מכאן? כבר יש לי המון נכדים", הוא אומר בגאווה. רייכמן האיש הצליח לייצר לרייכמן המוסד תדמית של מקום ששם דגש על למידה פרקטית ועל שילוב תחומים כפי שדורש העולם העסקי המורכב שמחכה לבוגרי הבינתחומי. ההצלחה של רייכמן מרשימה גם בהיבט העסקי. כנגד כל הממסד האקדמי הוא הקים אימפריה של ממש והכל בזכות הרעיון, החזון ותרומות מהמגזר העסקי שאותן הוא לא מפסיק לגייס. תלושי שכר מפתים מסייעים לו לשאוב מהאוניברסיטאות לא מעט מרצים בכירים מושכי רייטינג, מה שמגביר עוד יותר את הביקוש של הסטודנטים ואת שביעות רצונם מהקורסים הנלמדים.
והמספרים מדברים בעד עצמם: מפחות מ-400 סטודנטים בשנה הראשונה, צמח המקום ל-5,200 סטודנטים כיום. ולא רק זאת, אלא שהסטודנטים של רייכמן משלמים תמורת השכלתם פי שלושה ויותר מאשר באוניברסיטאות הציבוריות. בסך הכל עובדים כיום במרכז הבינתחומי 315 איש במשרה מלאה, ועוד לא מעט במשרה חלקית. בהקמתו הושקעו יותר מ-100 מיליון דולר והתקציב השנתי מתקרב לכ-200 מיליון שקל.
שכר הלימוד הוא אחת הסוגיות שגוררות את הביקורת המשמעותית ביותר על רייכמן ועל המכללות הפרטיות האחרות שפרחו בשנים האחרונות. עיקר הטענות הן כי שכר לימוד שנתי של עשרות אלפי שקלים מאפשר השכלה גבוהה לעשירים בלבד. באוניברסיטאות, טוענים המבקרים, הרמה המקצועית והמדעית גבוהה יותר, ובניגוד למכללות יש דגש על מחקר איכותי. הם אומרים שמדובר בתואר קל יותר מאשר באוניברסיטאות, התלמידים טובים פחות בממוצע, וגם המרצים נאלצים להתאים את רמת הלימוד והמבחנים לתלמידים - כך שאין מה להשוות בין ציון 90 באוניברסיטה לבין ציון 90 בבינתחומי. במלים אחרות, ההשכלה הרצינית יותר בישראל, שמושכת את התלמידים הטובים יותר - שמורה עדיין לאוניברסיטאות.
אבל כיום קל יותר לרייכמן להשיב לביקורת, כשהוא מנפנף בגאווה בציונים הגבוהים שקיבל לפני שבוע מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס). סקר שערכה הלמ"ס, שבדק את שכרם של בוגרי תואר ראשון במוסדות אקדמיים בישראל כשנתיים לאחר סיום הלימודים, הראה בין השאר כי המקום המשתלם ביותר ללמוד בו הוא בית הספר למדעי המחשב במרכז הבינתחומי הרצליה, שבוגריו משתכרים כ-15 אלף שקל בחודש בממוצע. גם בקטגוריית משפטים מוביל רייכמן, ובמינהל עסקים דורג המרכז במקום השני אחרי האוניברסיטה העברית.
פרסום הסקר הצליח להסעיר את עולם האקדמיה, וראשי האוניברסיטאות מיהרו לערער על מהימנות הנתונים ועל תקפותם. "מדובר בשטות מוחלטת. כל העסק לא נעשה באופן רציני והוא מטופש ומלא עיוותים. אנחנו לא מתייחסים לנתונים ברצינות והם לא ישפיעו עלינו. יש לנו מעמד רציני בעולם כתוצאה מעבודת המחקר ומאיכות הוראה בלתי מתפשרת", אמר רקטור אוניברסיטת תל אביב, פרופ' דני לויתן. רקטור אוניברסיטת בן גוריון, פרופ' ג'ימי וינבלט, הגיב: "יש לי ספקות בדבר מהימנות התוצאות. עם כל הכבוד למכללות, אנחנו יודעים שאיכות הסטודנטים בהן נמוכה מבאוניברסיטאות. המעסיקים מעדיפים בהרבה בוגרי אוניברסיטאות על בוגרי מכללות".
אחת הטענות שנשמעו היא שבסקר אוגדו באותה הקטגוריה עם בוגרי החוג למדעי המחשב גם בוגרי החוגים למתמטיקה ולסטטיסטיקה - מקצועות שהשכר בהם נמוך יחסית, כך שבוגריהם מורידים את הממוצע - ומקצועות אלה לא נלמדים בבינתחומי.
טענה נוספת שנשמעה כנגד תוצאות הסקר היא שמלכתחילה לומדים בבינתחומי הרבה "ילדים-של" וכאלה שמביאים עמם קשרים ואוריינטציה עסקית מהבית, כך שאת השכר שהם יקבלו לאחר סיום הלימודים אי אפשר לקשור ישירות לתואר מהבינתחומי. רשימה חלקית של בוגרים צעירים שלא היו צריכים ללכת לחפש עבודה במדור "דרושים" כוללת את רונה, בתו של נוחי דנקנר, את הילה, בתו של מוטי זיסר ואת דיוויד, בנה של שרי אריסון.
"אפשר להגיד הרבה דברים, ואולי בחלק מהטענות יש משהו, אבל אלה הנתונים שאנשים יביאו בחשבון כשהם ייגשו לבחור את המקום בו הם רוצים ללמוד - והנתון המרתק והחשוב ביותר הוא שביעות הרצון", עונה רייכמן בראיון ל-Markerweek. "ב-16 מתוך 20 קטגוריות שנבדקו - כמו יחס המרצים, טיב ההוראה ושירותי סטודנטים - אנחנו במקום הראשון. יש כאן שתי אמירות: גם בענק אנחנו מספר אחת, וגם המעסיקים אומרים שמסיבות כאלה ואחרות הם מעדיפים את הבוגרים שלנו. זה לא שהסקר הוא הפעם הראשונה שבה שמענו את הדברים האלו, הוא רק מאשש אותם. אנחנו יודעים שהאנשים שלנו מבוקשים. במשרדי עורכי דין מתגאים שיש אצלם בוגרים שלנו. אחת האינדיקציות לאמינות הסקר היא הקפיטריה אצלנו. היתה לנו בעיה עם הקפיטריה, וידענו את זה. ובאמת הסקר מגלה כי בשאלה הזאת אנחנו לא מופיעים אפילו בארבעת המקומות הראשונים. אבל בינתיים החלפנו את הזכיין, כך שהבעיה הזאת נפתרה.
"למעט הטכניון, למקומות הראשונים של דירוג שביעות הרצון הגיעו בעיקר מכללות. לכן במקום להתרעם ולהתרגז, הייתי מציע למוסדות השונים שלא דורגו במקומות הראשונים לעשות חשבון נפש. לנסות להגיע מחדש לאנשים האלה. ואם התחרות שנוצרה מסייעת בזה - זה נפלא".
איך אתה מסביר את התוצאות הכל כך טובות האלה?
"תפישת עולם ומחויבות. אני מרגיש אחריות גדולה כשאדם צעיר מפקיד בידינו את חייו ואת עתידו המקצועי לשלוש-ארבע שנים. החזון הרשמי שלנו היה לבנות אוניברסיטה בינתחומית ברמה עולמית, שתסייע לעם ישראל ולעם היהודי. התפקיד המרכזי שלנו בהקשר הזה הוא לטפח דור מנהיגות אלטרנטיווי".
100 אלף שקל לתואר זה סכום רציני, שמסנן הרבה מועמדים בלי יכולת כספית.
"וכמה משלמת משפחה עבור גן ילדים פרטי? 3,000 שקל בחודש? יותר משכר הלימוד אצלנו. אתה מקבל תואר אקדמי בפחות מ-100 אלף שקל. אנשים לא מהססים להוציא סכום כזה על מכונית, וכאן מדברים על הכשרה לחיים. אנחנו מתחרים עם האוניברסיטאות, שמציעות מחירי dumping (היצף), ובכל זאת באים אלינו בין השאר גם כאלה שהיו יכולים ללמוד באוניברסיטת תל אביב".
איך אתה מסביר את העובדה שמישהו שיכול לשלם 10,000 שקל לשנה בוחר לשלם פי שלושה?
"בין השאר כי יש כאן ערך מוסף. באירופה היה סבסוד מלא של ההשכלה הגבוהה, ומה שראינו זו דעיכה שלהם מול מוסדות אמריקאיים פרטיים כמו הרווארד, ייל, סטנפורד וקולומביה. כשהמרצים והסגל יודעים שאין תמיכה ציבורית הם מבינים שהסטודנטים הם שותפים שלהם, ואז היחס שונה. זה ממריץ להיות בקשר עם עולם העסקים, והצרכים האמיתיים של החברה".
לפי הסיפורים, בחבילה של ה-100 אלף שקל כלול גם סיכוי גבוה למציאת בן זוג מוצלח.
"סוציאליזציה היא אחד הדברים שמוסד אקדמי עושה. תחושה של אנשים שיוצרים מחויבות ביחד. הרי תיאורטית היינו יכולים ללמד גם בשלט רחוק. מי אמר שלימודים צריכים להיות ניכור וסבל? זו צריכה להיות שמחה והנאה של פתיחת אופקים חדשים, גם אם אף אחד לא שמח לעבור בחינות. כשאתה לא נתמך, כולם מבינים שהעתיד של המקום מותנה במה שאתה נותן לסטודנטים שלך".
אתה יכול לתאר שיחה בארוחת ערב בבית של סטודנט פוטנציאלי שהתקבל גם לרייכמן וגם לאוניברסיטת תל אביב. יש כאן הבדל גדול בעלויות, ובכל זאת יש הורים ששולחים את ילדיהם לרייכמן.
"אני דווקא חושב שההורים יגידו לו ללכת לאוניברסיטה, והוא יגיד להם - ?יש לי חברים בשני המקומות, ואני מעדיף את רייכמן'".
יש בעיה אצל אחרים
במשרדו שבאחד מהצריפים בקמפוס ("כשהגענו לכאן ישבו פה שני מילואמיניקים וטיגנו לוף") מפליג רייכמן בשיחה על החזון ועל תפישת העולם השונה של המקום. הניסיון הקצרצר שלו בפוליטיקה הסתיים אמנם במפח נפש לאחר שלא קיבל ב-2005 את תיק החינוך שהבטיח לו אריאל שרון, אבל זה לא מפריע לו להשתמש כמו פוליטיקאי משופשף בהרבה מלים בומבסטיות - דוגמת מנהיגות, ערכים, דור העתיד ומחויבות.
קל לרייכמן להשוויץ בעשרות הגביעים שבהם זכה הבינתחומי בספורט ("אפילו אין להם איפה להתאמן, והם בכל זאת מנצחים") ובמועדון הוויכוחים ("זכינו פעם באליפות אירופה ואנחנו כל הזמן זוכים באליפות ישראל"). אבל נראה שהוא נהנה במיוחד לחזור ולהדגיש את היתרונות של הבינתחומי מול אוניברסיטאות כמו תל אביב, שבה הוא צמח במשך 30 שנה.
"יש בעיה אצל אחרים. הלקח הכי חשוב מהסקר הוא שהמוסדות האקדמיים נהפכו לביורוקרטים מדי. הם שכחו את השליחות המרכזית ושמו דגש גדול מדי על עבודה מחקרית. הם שכחו שצריך להכשיר את האנשים, לעמוד אתם בקשר ולתת להם את ההרגשה שהאוניברסיטה קיימת עבורם. אצלנו יש אורות במשרדים גם בשעות הלילה, ואילו באוניברסיטאות יש חושך בחדרים כבר בארבע ורבע".
ובכל זאת, המרכז הבינתחומי אינו יכול עדיין לאפשר לסטודנטים שלו את כל מה שנותנות האוניברסיטאות. הדוגמה הבולטת היא תואר ד"ר שהמוסד אינו רשאי להעניק. "אנחנו פועלים בתיאטרון האבסורד של המועצה להשכלה גבוהה", אומר רייכמן. "זה פטנט ישראלי מיוחד, שבו קרטל הוא גם רגולטור. חשבתי שהמועצה להשכלה גבוהה תשמח ושהם יזרמו אתנו מהר, אבל קורה בדיוק ההפך. היא ייצגה פחדים של האוניברסיטאות והיה קשה להבקיע דרך. נאלצנו להיאבק על כל תואר.
"הם הכריזו שלא יהיו יותר אוניברסיטאות בישראל, הם הפקיעו את הסימן המסחרי של האוניברסיטה והם קושרים את תארי הדוקטור עם זה. יש לנו קבוצה מהשורה הראשונה של משפטנים מובילים כמו פרופ' אהרן ברק, פרופ' אוריאל פרוקצ'יה, פרופ' משה בר ניב, פרופ' יורם שחר, פרופ' אמנון רובינשטיין - אז איך זה שהם היו יכולים לתת דוקטורטים כשהם ישבו באוניברסיטאות, אבל הם לא יכולים לתת עכשיו? זה מוזר מאוד. מנסים לנופף בהבדלים בין מכללות לאוניברסיטאות, אבל זה לא רציני".
אתה מצפה שזה ישתנה?
"צריכה לבוא רפורמה מרחיקת לכת בהשכלה הגבוהה ולפחות למוסדות הרציניים צריך להחזיר את העצמאות".
אתה מסביר שיש בבינתחומי פן ערכי. במה זה מתבטא?
"אנחנו אומרים לסטודנטים שאנחנו רואים אותם כמנהיגי העתיד ואנחנו מצפים מהם לשותפות. אנחנו מכוונים לחירות ולאחריות. יש אצלנו דגש על הוראה ועל סיוע לסטודנטים, לצד המחקר. לפעמים אתה שם את היד על כתף של איש צעיר - ושינית את חייו. עם זאת, אנחנו אומרים שככל שאתה מקדם את עצמך מוטלת עליך אחריות לקדם את מי שאין לו ואת החלש. יש אצלנו יותר מ-20 פרויקטים שהסטודנטים מתנדבים בהם ומוליכים אותם.
"אנחנו גם שומרים 10% מהמקומות ליוצאי יחידות עלית, שצריכים רק תעודת בגרות וגיליון הערכה כדי להתקבל. החברה הישראלית מתקיימת ותמשיך להתקיים בזכות כמה מאות אלפי אנשים מסורים שמשרתים בצבא ועושים מילואים, אנשים שאכפת להם מהמוסריות של החברה, מהזולת, שמוכנים לתרום ולעשות. אבל אם זה יצטמצם משמעותית - הלך עלינו. אלה לא הפוליטיקאים בירושלים שקובעים את עוצמתה של החברה, אלא הגרעין. ככל שאתה מכשיר אנשים נוספים להיות בגרעין, זו תרומתך לחברה. ובכך אני רואה שליחות חיים. יותר מורכב להיות ציוני כיום מאשר בעבר. אתה צריך לדאוג לעצמך וגם למסגרות הכלליות".
זה לא תמיד היה כך?
"בעבר נתמכו אנשי הקיבוצים על ידי קולקטיב גדול. כיום המשימות יותר קשות, אבל הרוח חייבת להישמר. המפעל הציוני לא ישרוד אלא אם תהיה כאן מנהיגות מהציבור. מנהיגות שקטה שלא כותבים עליה. זה הלו"ז של החברה, והרבה בוגרים שלנו השתלבו במערכות שונות".
מי למשל?
"יש הרבה מועמדים שהתמודדו בבחירות לרשויות המקומיות, או כאלה שהקימו סטארט-אפים, יש הצלחות גדולות במעגלי החיים השונים ואנחנו בקשר אתם. כל זה נכון לצד מצוינות אקדמית, וגם כאן פיתחנו גישה ייחודית. בעולם המודרני לא די להיות וירטואוז של מיתר אחד. אתה חייב בהכשרה בינתחומית, עם דגש על האופן הבינלאומי, להיות מסוגל לדבר עם אנשי מקצוע שונים, להבין בכמה תחומים ולקבל החלטות. עורך דין שלא מבין בכלכלה יכול להפריע יותר מאשר לעזור.
"אנחנו מבקשים מהמדינה את הזכות שלא לקחת ממנה כסף, וזה נותן לנו אפשרות לשלם משכורות מתאימות לאנשים הטובים. בניגוד למוסדות אחרים, שמפסידים את האנשים שלהם לחו"ל, אנחנו מחזירים את האנשים לכאן".
אילו מרצים שעזבו לחו"ל החזרתם?
"ד"ר טל בן שחר, שהוא אחד מהמומחים המובילים בפסיכולוגיה חיובית, חזר מהרווארד לכאן. ד"ר יצחק ברזין בא מ-MIT. יש בלי סוף אנשים אחרים, כמו פרופ' שמעון שוקן, שעזב את NYU והקים את בית הספר למדעי המחשב, פרופ' אלעזר ברקוביץ', שעזב את מישיגן, ולאחרונה פרופ' צ'ארלס סלמון, שהיה ראש בית ספר לתקשורת באוניברסיטת מישיגן".
הכל עניין של שכר?
"לא, בדרך כלל מדובר באנשים בעלי קשר לישראל. השכר שאתה מציע להם טוב פחות ממה שהם קיבלו שם, אבל הוא עדיין יותר ממה שיקבלו מהאוניברסיטאות כשיש פקיד שמכתיב. וזה מספיק להם כדי לחיות באורח הולם. אתה צריך לתת לאנשים מוצלחים לחיות בכבוד ולעשות את העבודה שלהם, ואסור שהאקדמיה תהיה מקום שרק באים לתת בו שיעור ואחר כך לרוץ לתת חלטורות".
מהצד השני של המטבע, גם שכר הלימוד גבוה בשל כך.
"זה לא מדויק. התפישה שלנו אומרת שאנחנו לא מחפשים רווחים, אבל רוצים להתקרב לכיסוי הוצאות שוטפות. הגענו לכיסוי של יותר מ-85%, אבל צריך להשלים בתרומות עבור בניית התשתיות. ברור שאי אפשר להשוות בין שכר הלימוד אצלנו לבין מוסד שמקבל כסף מהמדינה. אם משווים את שכר הלימוד אצלנו לזה שבאוניברסיטאות פרטיות בארה"ב, אז שם זה פי ארבעה ויותר מהמחיר שלנו".
אפשר להניח שהמשבר וההונאה של ברנרד מיידוף פגעו בתרומות.
"קשה עדיין לדעת, אבל הפגיעה לא היתה קשה מאוד. היו לנו כמה ידידים שנפגעו, כמו קרן צ'ייס ומארק ריץ', אבל למזלנו הם השלימו את הפרויקטים שלהם לפני כן. בסך הכל הפגיעות הן בשוטף, לא בפרויקטים הגדולים, וכיסינו את זה על ידי תרומות אחרות".
עד כמה אתה מעורב בגיוס תרומות?
"בתרומות משמעותיות אני מאוד מעורב".
אפשר להניח שאתה גם מעורב אישית ב"מחטף" של מרצים מבוקשים מאוניברסיטאות.
"אני מעורב מאוד גם בזה. לא קל להביא את המרצים. אני מנהל משא ומתן כספי אישי עם כל מי שבא לכאן. בהתחלה היה קשה, וחברים טובים התייצבו ונטלו את הסיכון. היום אנחנו כבר כל הזמן מקבלים פניות, מכאן ומחו"ל".
מה לטעמך הדבר שהכי עוזר למכור את המקום? השיווק שאתם עושים? הידוענים והילדים-של שלומדים אצלכם?
"יש שיווק, אבל אנחנו מוציאים פחות מכל האחרים. הייתי בטיול בפרו וביקרתי במאצ'ו פיצ'ו. פגשתי שם בחורות צעירות שסיפרו בשמחה, מבלי שיידעו מי אני, שהן הולכות לרייכמן. השיווק האמיתי הוא מפה לאוזן, מה שאנשים צעירים מספרים זה לזה. התקשורת מתעניינת בבנים-של, אבל לא אנחנו מביאים אותם. אני לא מוציא מכלל אפשרות שזה מושך אנשים, אבל אנחנו לא מדגישים את זה. אנחנו מכבדים את הפרטיות של כל אחד שלומד כאן. נכון שהם מושכים את האחרים אבל מותר להם לבחור את המוסד הכי טוב".
אז רונה דנקנר לא קיבלה יחס מועדף בגלל אבא שלה?
"כמובן שלא. רונה דנקנר היתה מצטיינת. היא נכנסה ללימודים וסיימה אותם בזכות עצמה. היא ילדה מוכשרת וצנועה שלמדה באופן אינטנסיווי והגיעה להישגים מצוינים. אני אשמח אם נקבל מיליון דולר מנוחי, אבל אין לזה כל קשר. הרוב המכריע של הסטודנטים הם ממעמד הביניים ומעלה".
בשעת צהריים שוקק הקמפוס חיים. לצד שיחות החולין על הדשא ובתור לקפיטריה, נשמעות גם שפות זרות. רייכמן מסביר כי לבינתחומי באים יותר מ-1,200 סטודנטים מ-60 מדינות בעולם, רובם יהודים.
איך נעשה השיווק בחו"ל?
"דרך האינטרנט, באמצעות שליחי עלייה, או מפה לאוזן, וגם בעזרת סטודנטים שמביאים חברים. כיום כבר מכירים אותנו ובאים. אין לנו תחרות כי אין כמעט מקומות בישראל שמציעים תארים באנגלית. בתל אביב יש מסלול ברפואה ובטכניון התחילו גם לאחרונה. התוצאה הנהדרת של כל הסיפור היא ש-70% מהם עושים עלייה, וחלק גדול מהם מתגייסים לצבא בתום הלימודים".
הם באים גם בגלל המחיר?
"אדם לא עוזב מדינה רק בגלל המחיר, אבל אין ספק שלפחות לאמריקאים זו עסקה טובה - B.A בשלוש שנים במקום בארבע, שעולה להם 20%-30% ממה שהיה עולה בארה"ב. אנחנו למעשה אוניברסיטה בינלאומית ואנחנו מתכוונים להשתמש ברצון הטוב של הסטודנטים לתועלת המדינה. בקרוב נתחיל לשדר ברדיו באינטרנט לקהילות השונות מהאולפנים המשוכללים שהקמנו בבית הספר לתקשורת. בזמן המלחמה התיישבו עשרות סטודנטים על המחשבים וערכו הסברה בבלוגים ובכל מיני פורומים".
"גדעון סער הוא מינוי ראוי"
רייכמן, 67, נולד בתל אביב ולמד בתיכון חדש בעיר. הוא שירת בצנחנים והשתתף במלחמות ששת הימים, ההתשה ויום הכיפורים - בה איבד את אחיו גד. את הקריירה האקדמית שלו החל באוניברסיטה העברית, שם סיים תואר ראשון ושני במשפטים. לדוקטורט למד באוניברסיטת שיקאגו, ממנה חזר לפקולטה למשפטים בתל אביב. ב-1985-1990 כיהן כדיקן הפקולטה, ולאחר מכן עזב כדי להקים את בית הספר למשפטים "רמות משפט", שבראשו עמד עד שהקים ב-1994 את המרכז הבינתחומי.
במהלך הקריירה האקדמית שלו עשה רייכמן כמה קפיצות לחיים הפוליטיים. לאחר מלחמת יום הכיפורים הוא היה ממייסדי תנועת שינוי, שאליה הביא בהמשך את טומי לפיד.
בתחילת שנות ה-90 עמד רייכמן בראש תנועת חוקה לישראל, שפעלה לשינוי שיטת הממשל. הצעד השלישי שלו בביצה הפוליטית היה לקראת הבחירות ב-2005. רייכמן הצטרף לתנועת קדימה ואריאל שרון ייעד אותו לתפקיד שר החינוך. לאחר שבהסכם הקואליציוני נתן מחליפו של שרון, אהוד אולמרט, את המשרד למפלגת העבודה ומינה לתפקיד את יולי תמיר, הודיע רייכמן על פרישתו מהכנסת וחזר לבינתחומי.
הקמת את שינוי אבל חזרת למפלגה אחרת.
"באתי לבצע משימה מסוימת. אריק ביקש ממני לעזור בחינוך ובשיטת הממשל. לא יכולתי להגיד לא לבקשה לעזור לילדי ישראל, אבל אמרתי מראש שאני בא למשימה מוגדרת ומוגבלת בזמן, וברגע שהיא תיגמר אני חוזר למרכז. רק לא ידעתי שזה יהיה כל כך מהר. כנראה שלא לקחו אותי ברצינות. אולמרט הציע שאני אקח תיק אחר, אבל אמרתי לו שאני הולך. ומכיוון שכבר הושבעתי, התפטרתי וחזרתי לכאן".
אתה ח"כ לשעבר. יש לך הטבות מסוימות?
"כלום. בעצם יש משהו. יש לי כרטיס של ח"כ לשעבר ואתו אני יכול לחנות בחניון הכנסת. אני שמח שהייתי ח"כ שבעה ימים ובזה הסתיים העניין. אחרי שהתפטרתי מהכנסת נכנסתי למכונית ובאתי לכאן. חיכה לי שלט גדול על השער - ברוך שובך הביתה. אולי אנשי התחזוקה שלנו שמו. מבחינתי זו היתה שמחה גדולה".
התאכזבת מאולמרט.
מבחינת התפקוד ומערכת הערכים, אולמרט היה אכזבה. אני מאמין שיום אחד יהיה בוגר שלנו ראש ממשלה, ואני מקווה שהוא יוכל להנהיג את החברה הישראלית באופן הרבה יותר מוצלח מהמצב כיום".
ומראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו אתה לא מאוכזב?
"ודאי שממשלה רחבה זו אכזבה. רבה. אבל אתה צריך להביא בחשבון שבמשחק שנוצר, מספיק שליברמן דורש חמישה שרים כדי שכל המערך יתגלגל לכיוון הזה. השיטה היא בלתי אפשרית".
אתה מרוצה מהתפקוד של ציפי לבני, יו"ר מפלגת קדימה, שאתה עדיין חבר בה?
"אני מעריך אותה, אבל אני חושב שהיא היתה צריכה להיכנס לממשלה הנוכחית".
היא התייעצה אתך?
"דיברנו. חשבתי שהיא צריכה להיכנס. היא אולי צודקת מבחינה פוליטית, אבל מבחינה לאומית היא היתה צריכה להצטרף לממשלה".
זנחת את הרעיון להיות שר חינוך? גם נתניהו פנה אליך שתצטרף אליו, לא?
"כן, נתניהו פנה אלי לפני שנבחר לראש ממשלה, אבל לא ראיתי לנכון להצטרף. אמרתי לו שאם הוא ייבחר ואז יציע, אני אשקול".
והוא לא הציע?
"הוא כבר לא היה יכול. גם לא הייתי עוזב את הבינתחומי. אתה מגיע לגיל מסוים ואתה יודע שיש לך עוד כמה שנים לא רבות להיות אקטיווי, והשאלה היא מה אתה הולך לעשות עם השנים הפוריות האחרונות שנשארו לך. אנשים שונים נותנים תשובות שונות. אני לא איש עשיר, אבל יש לי מספיק כדי לדאוג לבנות שלי, ולפיליפינית אם צריך. הדבר הכי חשוב מבחינתי הוא התרומה לחברה הישראלית - והתרומה המירבית היא התפקיד שאני עושה עכשיו. אני גם לא חושב שאני הטיפוס הכי מוצלח כפוליטיקאי".
דיברת כבר עם שר החינוך גדעון סער? הוא מינוי ראוי לדעתך?
"הוא בהחלט ראוי. דיברתי אתו, הוא לומד את הנושא. בסופו של דבר השאלה היא מה הוא יעשה. אהבתי מאוד את המינוי של ד"ר שמשון שושני למנכ"ל המשרד. הוא איש מצוין. התרשמתי שסער רוצה לשנות דברים מהיסוד. החברה מידרדרת ומערכת החינוך מידרדרת. צריך לראות בחינוך אתגר חברתי ולחסל את הביורוקרטיה. צריך לאפשר למנהל לקבל החלטות, לתמרץ, לשכור, לפטר - ולשם כך יש להכשיר מורים ולהביא אנשים טובים לתחום, לחזק את המערכת בגורמים מבחוץ ולהפוך את ההורים לגורם משתף פעולה. יש המון דברים שצריך ואפשר לעשות, ובעיקר להזרים אנשים טובים, לתגמל אותם וליצור תחרות. מנהלים מסורים, מוכשרים וכריזמטים יכולים להפוך עולם.
"מה שיותר חשוב ממספר הילדים בכיתה הוא איכות המורה. אני לא יודע אם שמתם לב, אבל למורים אין משרד. אפילו לא משרד קטן. הם צריכים לשבת בקקמייקה של חדר המורים והם לא יכולים לעבוד שם. איך הם יישארו לאחר שעות העבודה כדי לדבר עם ילד באופן אינטימי? איך הם יכולים להתכונן לשיעור הבא? אם תגידו למורה שיהיה לו משרד, הוא יחשוב שמדובר בבוא המשיח".
עד כמה אתה מעורב בחשבון הבנק ובתזרים?
"אתה חייב כל הזמן לדאוג לניהול נכון של המוסד. זה ההבדל בינינו לבין מוסד שמקבל את כספו מהמדינה. יש לי דירקטוריון שמפקח עלי, יש ישיבת הנהלה בכל שבוע, יש תקציב ובודקים בכל רבעון ביצוע מול תקציב. אם יש תקופה קשה, בודקים כל חודשיים. גם אחרון העובדים יודע שהוא צריך לשמור על הקופה".
אם מדברים על דירקטוריון, היית בעברך גם דירקטור בבנק הפועלים. מה אתה חושב על המלחמה שמתנהלת בין הנגיד סטנלי פישר לבעלת השליטה שרי אריסון?
"אני לא מכיר אותם מספיק, אבל הייתי רוצה לשמוע את הטענות הקונקרטיות שיש לנגיד. ממה שפורסם עד היום לא קיבלתי תחושה שנדרשת החלפתו של דנקנר, אבל אין לי את המידע. אם הסיפור הוא רק החלפת המנכ"ל, זה לא משכנע אותי. הייתי שמח אם היתה על השולחן יותר אינפורמציה. זה לא מהלך פשוט. מישהו השקיע הון עתק כדי לרכוש את השליטה בבנק והוא מנהל אותו. צריכה להיות סיבה לדרישה הזו".
ולדעתך הנגיד צריך לצאת לציבור עם המידע שיש לו?
"לפחות הייתי מצפה שאת הנימוקים הוא ימסור לבעלת השליטה. אני חושב שהוא לא מסר. צריך להבין שזה מוסד שיש בו השקעות גדולות, ובעל השליטה חייב באחריות ציבורית ממדרגה ראשונה. אבל כל עוד אין דברים משמעותיים ביותר, אי אפשר להחליף יו"ר. זה צריך להיות מהלך שבא להגן על הציבור. יכולים להיות מקרים שבהם יש החלטות פרסונליות, אך יחד עם נימוקים כבדי משקל. אני אומר מפורשות שאם יש נימוקים כבדי משקל, החובה היא להיעתר להם, כדי להגן על היציבות. ברגע שזה נהפך לעניין ציבורי, הנימוקים חייבים להיות על השולחן. אם זה יגיע להתערבות בג"ץ יעלו השאלות. צריכה להיות סיבה טובה להחלפת יו"ר, כי יש השלכות על טיב השוק החופשי. אלה עקרונות השוק החופשי שאנחנו מאמינים בהם".
המשבר לא שינה קצת את העקרונות ואת שאלת הצורך בפיקוח הדוק?
"לא. היו רדיפת בצע וחוסר אחריות בניהול כספים של אחרים. היתה חולשה בפיקוח וברגולציה, אבל העקרונות לא השתנו. זו לא שאלה של אידיאולוגיה אלא של התבוננות. אני לא מאמין שפוליטיקאים צריכים לנהל את הכלכלה. כדי להבטיח שרידות, יש להם שיקולים אחרים. תמיד חשבתי שמערכת צריכה לסייע ולפקח, אבל הביצוע צריך להיות מחוץ למערכת הפוליטית, למעט דברים שקשורים למונופולים ולכוח".
שיניתם משהו בתוכניות הלימוד בעקבות המשבר?
"קיימת תחושה שדברים בסיסיים צריכים להשתנות, אבל לא ברור מה בדיוק האיזון הנכון. יש כאן שאלות מאקרו מאוד מעניינות".
אם היית צריך לבחור דבר אחד שבזכותו הצלחת, מה זה היה?
"העיקרון של האנושיות. כשאתה רואה את המוסד שתפקידו המרכזי להכשיר מנהיגות ערכית ומקצועית, ואכפת לך מהסטודנט. זה לא על חשבון מחקר. אתה יכול לעשות הכל ועדיין להיות גורם מחקרי מוביל. אנשים שלנו עוסקים במחקר מאוד משמעותי. כנס הרצליה שמארגן המכון למדיניות ולאסטרטגיה שבמרכז הבינתחומי נהפך לכנס החשוב ביותר בכל שנה, כי הוא עוסק בשאלות הכי חשובות, או מכון קיסריה לניהול סיכונים פיננסים בשוק ההון, שעוסק בדברים ברמה הגבוהה ביותר. יש כאן תרומה אמיתית".
יש איזה תפקיד שבשבילו היית עוזב שוב את הבינתחומי?
"כל עוד אני יכול לתרום, הייתי שמח להישאר בצריף הזה. האם צניעות היא עדיין ערך? זו שאלה גדולה. אני חושב שבאקדמיה היא דבר חשוב. צניעות אין פירושה רק באיזה משרד אתה יושב, אלא במובן שאתה לא יודע את הכל, שאתה מוכן לשמוע, שאתה מדבר עם הסטודנטים שלך בגובה העיניים".
"איכות מוסד תלויה בראש ובראשונה במחקר"
פרופ' עלי זלצברגר, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, מסביר כי סקרי ההשתכרות האחרונים מראים אמנם כי בוגרי המרכז הבינתחומי בהרצליה מרוויחים יותר מבוגרי האוניברסיטאות, אך יש כמה נקודות בעייתיות בסקרים אלה.
"ראשית, אין לי כל מושג מהי המתודולוגיה הננקטת בסקרים האלה", אומר זלצברגר. האם הסקר בדק רק את השתכרות הבוגרים שעובדים בתחומים המשפטיים, וכיצד תחומים אלו מוגדרים או מתוחמים? לא ברור אם הסקר כלל גם את מספר הבוגרים המובטלים, ואת גובה שכרם של הבוגרים שאינם עובדים במשפטים. אי אפשר להתייחס לנתוני הסקר ללא נתונים נוספים, כמו שיעורי אבטלת עורכי דין בוגרי אותו מוסד.
"שנית, ממוצע ההשתכרות הוא לא המדד היחיד והרלוונטי ביותר בעיני לאיכות המוסדות האקדמיים ולתרומתם לחברה. אם שיעור גבוה יותר של בוגרי אוניברסיטה מסוימת פונה לשירות הציבורי או לעבודה בעמותות או בארגונים חברתיים - שבהם מן הסתם מרוויחים פחות - זה לא אומר שהמוסד פחות טוב. ייתכן שלהפך - שזאת ראיה לכך שהמוסד מכשיר את בוגריו להיות בעלי מצפון, ולאו דווקא להשתלב במשרדים של עורכי דין מסחריים.
"שלישית, תוצאות הסקרים האלה תלויות בזהות אוכלוסיית הסטודנטים שלומדת במוסדות האלה. אוניברסיטת חיפה דורגה במקום השני מבין האוניברסיטאות, לאחר אוניברסיטת תל אביב, אך יש לראות את ההישג של חיפה בהתייחס לכך ש-20% מהסטודנטים אצלנו באים מהמגזר הערבי. יש לראות זאת בצורה שונה ממוסד שבו מלכתחילה הסטודנטים הם השמנת הכלכלית של החברה הישראלית.
"לבסוף, אני חושב שאי אפשר לשים את כל המכללות באותו סל. אין לי כל התנגדות שמכללה שעומדת בסטנדרטים האקדמיים שיכולים להפוך אותה לאוניברסיטה או לאפשר לה להעניק תארי דוקטורט תקבל זאת. איכות מוסד או יחידה אקדמית תלויה לא רק בממד ההוראה, שחלקו הקטן משתקף בכושר ההשתכרות, אלא בראש ובראשונה במחקר שאותו מוסד מנפיק. המרכז הבינתחומי מוביל בין המכללות בהקשר זה, אך נמצא מאחור בהשוואה לפקולטות למשפטים באוניברסיטאות. במאגר הפרסומים במדעי החברה הגדול ביותר בעולם (SSRN), המדרג בתי ספר למשפטים לפי איכות הפרסומים, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה מדורגת במקום הראשון בארבע-חמש השנים האחרונות".
הילה רז
פרופ' אוריאל רייכמן: "אצלנו דולקים אורות בלילה, באוניברסיטאות חשוך כבר בארבע ורבע"
מאת אפרת נוימן ורותם שטרקמן
14.5.2009 / 8:50