גרמניה זקוקה למודל כלכלי חדש

>> המודל הכלכלי של גרמניה, שהתקדם יפה והצליח לתמרן בין הפיתולים והעיקולים של הכלכלה העולמית באופן שעורר קנאה במדינות השכנות בעבר, סובל כעת יותר מאחרים. כעת הנציבות האירופית צופה כי הייצור בגרמניה יירד השנה ב-5.4% בהשוואה לירידה של 4% בכלל האיחוד האירופי; לפי תחזיתה של ממשלת גרמניה צפוי הייצור להצטמצם ב-6%, כשהסיבה העיקרית לכך היא הירידה ביצוא.



מדינות בעלות מודל כלכלי דומה שוקלות לשנות אותו. "כבר לא מציאותי לקוות שכלכלת יפאן תשוב לצמוח רק על ידי יצוא המוצרים שייצאה בעבר", אמר ראש ממשלת יפאן, טארו אסו, בראיון לעיתון הגרמני "הנדלסבלאט". פיליפ הילדברנד, נשיא הבנק המרכזי של שווייץ, הביע ספקות דומים. העיתונות הכלכלית בגרמניה מלאה במאמרים הטוענים כי המדינה "זקוקה למודל כלכלי חדש".

רוב המנהיגים בגרמניה אינם סבורים כך. שתי המפלגות המרכזיות בקואליציה - המפלגה הנוצרית-דמוקרטית (CDU) בהנהגת הקנצלרית אנגלה מרקל והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD) - מתכוננות אמנם לבחירות לפרלמנט שייערכו בספטמבר, אך מאוחדות באמונתן כי היצוא צריך להישאר בסיס הכלכלה. גרמניה, בניגוד למדינות עשירות אחרות, נמנעה מהפחתת הפעילות התעשייתית, טוענות המפלגות.



במדינה שבה האוכלוסייה הולכת ומזדקנת, הדבר הנכון לעשות הוא לצבור חסכונות באמצעות עודף בחשבון השוטף. משאבי הטבע המוגבלים של גרמניה והפתיחות המסורתית שלה מובילות את הכלכלה לכיוון הסחר. גרמניה פשוט אינה מחבבת את ענף השירותים, שהחליף את התעשייה במדינות אחרות.



כעת עשוי המודל להשתנות באחת משלוש דרכים. הממשלה יכולה לנסות מדיניות תעשייתית שמעדיפה ייצור לשוק המקומי. לרוב הגרמנים רעיון זה יישמע מוזר, על אף שיש מקום ליצירתן של משרות שירותים בחינוך או בטיפול בקשישים. הממשלה יכולה גם לקדם את הצריכה על ידי מדיניות תקציבית ליברלית, אך בהתחשב באלרגיה שיש לגרמנים לחובות, אפשרות זו לא סבירה. השינוי עשוי גם לבוא בצורה של האטה בסחר העולמי ותיקון של חוסר האיזון הבינלאומי - הדרך שכרגע נראית ההגיונית ביותר. גרמניה לא תוותר באופן מודע על מעמדה כיצואנית הגדולה בעולם, אומר ברט רורופ, יו"ר לשעבר של ועדת היועצים הכלכליים לממשלה, אך העודף בחשבון השוטף שלה עלול ליפול, כשבזבזניות כמו ארה"ב ובריטניה יצרכו פחות וייצאו יותר.



גרמניה היא אלופת היצוא בעיקר מכיוון שעשתה הרבה דברים כמו שצריך. לאחר שבמשך שנים איבדה את מעמדה התחרותי, הצליח מגזר הייצור לחזק אותה שוב על ידי הקפאות שכר והעברת חלק מהייצור למדינות זרות. "כיום גרמניה היא בעלת הגידול המתון ביותר בעלויות כוח האדם מבין כל שותפות הסחר הגדולות שלה", אומר רורופ. הממשלה הקודמת, שהורכבה ממפלגות SPD והירוקים, ביקשה להפחית את שיעור האבטלה באמצעות קיצוץ בדמי האבטלה והורדת הפיקוח על שוק העבודה. ממשיכתה צימצמה את הגירעון בתקציב, בין היתר, על ידי העלאת המע"מ ב-3%. הצרכנים בגרמניה נשארו זהירים בזמן שצרכנים מסן סבסטיאן ועד סן פרנסיסקו הסתמכו על חובות.



התוצאה של האיפוק היתה שהיצוא נסק באופן משמעותי בעוד שהצריכה בקושי זזה. ב-2004-2007 היווה היצוא הנקי 60% מהצמיחה. העודף בחשבון השוטף של גרמניה הגיע ל-6% מהתמ"ג ב-2008 - עובדה שהרגיזה את שותפותיה של המדינה לסחר מגוש היורו, שלא הסכימו להקפיא משכורות, אך כבר לא היו מסוגלות לבצע פיחות. בדומה לסין ויפאן, גרמניה הישרה התפרנסה מהתמכרותן של האחרות למותרות.



היצוא צפוי ליפול ב-19% ב-2009



בזמנים הטובים זו לא היתה סיבה לדאגה, אך כעת יש ממה לחשוש. על פי תחזיות הממשלה, היצוא צפוי ליפול ב-19% ב-2009. משקי בית, לעומת זאת, יקצצו רק 0.1% מהוצאותיהם. המיתון פגע באזורים המשגשגים ביותר במדינה ובעובדים בעלי שכר גבוה, מה שאולי מסביר מדוע לא נשמעה מחאה ציבורית.



ההתאוששות לא תהיה מהירה. יש ענפים בסחר הבינלאומי "שייעלמו לנצח", אומר מרק בלקה, יו"ר מחלקת אירופה של קרן המטבע הבינלאומית. כלי רכב, ציוד מכני וכימיקלים מהווים כשני שלישים מהיצוא - בסיס די צר לכלכלה הנחשבת לרביעית בגודלה בעולם. מגזר הרכב פגיע מאוד: יותר מדי מפעלים ועובדים מייצרים יותר מדי מכוניות בעולם, וגרמניה בוודאי תיאלץ לצמצם את היקף הייצור שלה.



כשתגיע ההתאוששות, תמלא הצריכה בוודאי תפקיד חשוב יותר מהיצוא. על פי תחזיותיהם של שמונה גופים כלכליים, עד 2013 יירד חלקו של היצוא ל-3.25% מהתמ"ג לעומת 6.3% ב-2008. הצריכה הפרטית, בינתיים, תעלה מ-56.3% מהתמ"ג ל-57.75%. מעבר זה יתרחש בעיצומן של צמיחה דלה ותעסוקה נמוכה: שיעור הצמיחה ב-2008-2013 יהיה 0.9%, בהשוואה לצמיחה ממוצעת של 1.5% ב-1995-2008, סבורים אותם גופים.



עם זאת, אל תצפו מהממשלה לעודד את השינוי. גם כשהיא נלחמת להצלתן של יצרניות רכב כמו אופל, הזרוע הגרמנית של ג'נרל מוטורס, עדיין חולמים הפוליטיקאים על אלופי העולם שעשויים להחליף אותם. התעמולה של מפלגת SPD לקראת הבחירות קוראת ל"טכנולוגיית אקלים וסביבה" שבה לגרמניה יש כביכול יתרון תחרותי. מכון המחקר IW סבור כי הענפים שייהנו מצמיחה יהיו התרופות, טכנולוגיית המדידה ושירותי העסקים.



ממשלה שמודאגת מכך שהצמיחה נוטה כלפי היצוא יכולה לשנות את האיזון על ידי קיצוץ מסים והגדלת ההוצאות. דירק שומכר, כלכלן בגולדמן סאקס, סבור כי העלאת המע"מ היתה טעות גדולה במדיניות, שהפעילה לחץ על הצריכה וגרמה לירידת התמיכה ברפורמות כלכליות נוספות. לדבריו, על הממשלה לתת לעובדים בדרגת השכר הנמוכה והבינונית הנחה נוספת במס, גם לאחר שהכלכלה תתחיל להתאושש. מרקל אולי תיכנע ללחץ מכיוון האגף הליברלי של מפלגתה ותהפוך זאת לנושא המרכזי במסע הבחירות שלה.



בסופו של דבר, השמרנות התקציבית תנצח. נסיגת התמ"ג, בנוסף לשתי חבילות התמריצים של הממשלה, ידחפו את התקציב ממצב של איזון ב-2008 לגירעון של כ-6% מהתמ"ג ב-2010, אך קרוב לוודאי שהממשלה הבאה תבקש להשיב את האיזון. שתי מפלגות השלטון תומכות בתיקון לחוקה, שיאסור על הממשל הפדרלי בגרמניה להגיע לגירעונות גדולים ברוב המקרים (ועל השלטונות המקומיים לשקוע בגירעון כלשהו) לאחר 2016. שיעור המס ביחס לתמ"ג לא יצטמצם, צופה רורופ. התואר של "אלופת היצוא" איבד אולי מזוהרו, אך גרמניה לא תוותר עליו בקלות.