חדל קשקשת ברשת

זה היה יום שרבי בתחילת מאי. בחדר ההמתנה הממוזג בסניף השכונתי של קופת חולים חיכה גבר בן כ-70 בתור לרופא המשפחה. "הלו? את שומעת אותי? מה קורה?", הוא ספק אמר ספק צעק לטלפון הנייד. אחרי הפסקה קצרה הוא המשיך: "מה זאת אומרת הוא לא בא? אבל הוא אמר שהוא יבוא. הוא צריך לבוא". שוב הפסקה נעימה של עשר שניות והצעקה מתגברת: "תתקשרי אליו שוב, והפעם תגידי שאנחנו לא נוותר". ניתוק.

אם אתם מבלים מדי פעם בבתי קפה ובמסעדות, עורכים קניות בסופרמרקט, צועדים ברחוב ונוסעים באוטובוסים או במוניות - כנראה שהסיפור הזה נשמע לכם מוכר. נושאי השיחה משתנים אבל הדיבור בטלפון הנייד נהפך מזמן לתופעה ישראלית שכיחה שמקיפה ילדים בני עשר ואנשים בני 80, ואין מקום או שעה שהם מחוץ לתחום.



לא חולפת דקה מרגע שגלגלי המטוס נוגעים במסלול הנחיתה בבן גוריון וכבר נשמעת ברקע מנגינה עליזה של צפצופי מכשירים ניידים. ארבע דקות לאחר הנחיתה, וכל הנוסעים בשורות 20-25 יודעים מי מחזיר את שמחה ושושי לחיפה, מה דני הזמין בדיוטי פרי ולמה משפחת גבעוני תיקח מונית. אין כמעט סרט או הצגה שלא נשמע בהם לפחות פעם אחת צלצול טורדני מלווה בלחש הצורמני: "אני לא יכול לדבר עכשיו", וגם כשמנסים להתנתק קצת בחופשה בבית מלון באילת אי אפשר לברוח מהשיחות הקולניות, שתמיד נשמעות כל כך מיותרות בארוחת הבוקר ובבריכה. אפילו בלוויות ובבתי כנסת נשמעים הצלצולים.



אף שכולם מדברים על הצורך בקיצוצים, נראה שהדיבור בטלפון הנייד נהנה מחסינות למשבר. סקר שערך לאחרונה בנק הפועלים מצא כי הצרכנים מעדיפים לצמצם הוצאות כמעט על כל דבר ורק לא על דיבור בסלולרי. גם ב-2008 שמרו החברות על ממוצע הכנסות יציב ללקוח. בפרטנר מדובר ב-159 שקל בממוצע בחודש למנוי, ללא שינוי ממשי מאז 2004. בסלקום ההוצאה החודשית הממוצעת ב-2008 היתה 149 שקל לחודש - שקל אחד פחות לעומת השנה הקודמת. בחישוב שנתי מדובר בהוצאה לא מבוטלת של 1,900 שקל. סטודנטים תפרנים יקטרו על שכר הלימוד באוניברסיטאות, אבל יוציאו בקלות אלפי שקלים בשנה על שיחות סרק שאפשר היה להסתדר בלעדיהן.



לכן היה מרענן לשמוע החודש את ההצעה של הרשות לבטיחות בדרכים, לאסור על שימוש בטלפונים ניידים בעת חציית כביש. ברשות טוענים כי בשנים האחרונות תועדו תאונות דרכים שבהן נפגעו הולכי רגל בעודם משוחחים בנייד בעת חציית כביש. ברשות משערים כי הולכי הרגל לא שמו לב למתרחש ונפגעו ממכוניות - חלקם אף נהרגו.



כמעט כולם חוטאים בדיבור יתר בטלפון הנייד, גם אם נצהיר שזה מפריע לנו. לכן איסור על דיבור או על שליחת הודעות SMS על הכביש יכול להיות הצעד הראשון ברשימה ארוכה יותר של איסורים שיסייעו לנו לעזור לעצמנו בחסות הפחד מקנס.



כך למשל, אפשר להרחיב את האיסור גם לדיבור ברחוב (היתקלות במפגעים בלי לשים לב), לנסיעה באוטובוס או במונית (פגיעה חמורה בפרטיות), כשנמצאים עם ילדים מתחת לגיל שש (השיחה עשויה להסיח את דעתנו מהילד הרך), בשדה התעופה או ברדיוס של ק"מ ממנו (שיבוש אפשרי של רדאר המטוס) ואפילו במסעדות ובבתי קפה (הדיבור מקשה על העיכול).



כפי שהסתדרנו בלי המכשיר הנייד לפני 15 שנה, כך יהיה בסדר אם נפחית מעט את השימוש בו. וזאת עוד לפני שמזכירים את הבעיות הבריאותיות שעלולות להיגרם על ידי הקרינה שמפיצים המכשירים.



מי שבעד מוזמן לסמס, אבל רק בשעות הערב ומהבית.