ממשלת סין החליטה: הכלכלה חייבת לצמוח

>> בכל שנה מתים בסין כמיליון איש ממחלות הקשורות בעישון. ואולם כמה פקידי ממשל מקומיים סבורים במפתיע שצריך לתמרץ את הסינים לעשן יותר. הרשות המקומית בחבל גונגאן שבמרכז סין פירסמה תקנה המחייבת את עובדי הממשלה במחוז לעשן מדי שנה לפחות 230 חפיסות של סיגריות המיוצרות במחוז - כך דיווחה באחרונה רשת BBC הבריטית.



ההנחיה החדשה קבעה שמי שלא יעשן מספיק או שיעדיף סיגריות מתוצרת חוץ ייקנס, ועלול אפילו לאבד את עבודתו. מטרת הגזירות החדשות, שמן הסתם יפגעו קשות בבריאותם של התושבים, היא לרפד את קופת הרשות באמצעות המסים שיתקבלו. התקנה התמוהה זכתה לביקורת עזה ובוטלה בתוך ימים ספורים, אך המקרה הזה ממחיש את המעורבות העמוקה שיש לרשויות הסיניות בתחומי הכלכלה.

בעולם המערבי עוקבים אחר תהליך הפיכתה של סין לקפיטליסטית יותר ויותר, אבל מדובר כאן בקפיטליזם שונה מהדגם האמריקאי או המערב-אירופי. זהו קפיטליזם נוסח סין. רשימת האיסורים והמגבלות שמטיל הממשל עדיין ארוכה: החל מהגבלת הילודה, עבור באיסורי גלישה לאתרי פורנו או פוליטיקה חתרנית ברשת, וכלה בעונשי מוות שמוטלים על פקידים שמורשעים במעשי שחיתות. חלק מהאיסורים והעונשים הקיימים בסין עדיין נראים סהרוריים או סתם מיושנים לעיניים מערביות.



למעורבות הממשלתית בכלכלה הסינית יש לא מעט חסרונות, אבל בעת הנוכחית, כאשר מעורבותן של הממשלות בכלכלה נחוצה כדי להילחם במשבר, נחשפים בעיקר היתרונות. נוכח המשבר העולמי, כוחה של הממשלה הסינית והעתודות הגדולות שצברה כלכלת המדינה בשנות הצמיחה המהירה אמורים לסייע לה לצלוח את המיתון העולמי באופן מוצלח יותר בהשוואה למדינות המערב.



ב-2008 המשיכה סין בסע הצמיחה המדהים שלה. הכלכלה צמחה בכ-9%, והתוצר הסיני הסתכם ב-30 טריליון יואן (4.4 טריליון דולר). סין עשויה אמנם להתקשות בשחזור של שיעורי הצמיחה האלה השנה - שלא לדבר על הצמיחה הדו-ספרתית שרשמה ב-2006 (11%) ו-2007 (11.3%) - אבל לקובעי המדיניות הסינים תחמושת רבה כדי להילחם בהאטה.



החוב הממשלתי הקטן הוא רק דוגמה אחת. בניגוד למדינות המפותחות, סין עדיין נהנית מחוב נמוך יחסית, ויחס החוב-תוצר שלה הוא 16% בלבד. לשם השוואה, יחס החוב-תוצר במדינות מפותחות הוא 50%-60%, ובישראל הוא מגיע ל-80%. לסינים יש עוד הרבה מקום לגייס הון לצורך השקעות ומתן עידוד לכלכלה המקומית.



והם לא מבזבזים זמן: בסוף 2008 הכריזה ממשלת סין על תוכנית תמריצים בהיקף של 4 טריליון יואן (585 מיליארד דולר). התמריצים נועדו לאפשר לכלכלה הסינית לעמוד ביעד הממשלה לצמיחה של 8% בשנה גם ב-2009. 8% הוא מספר הקסם בסין - מתחת לשיעור זה הכלכלה הסינית מאבדת משרות במספר גדול יותר משהיא מייצרת. עם זאת, גופים כלכליים אחרים בעולם הנמיכו באחרונה את שיעור הצמיחה שהם חוזים לכלכלה הסינית ל-5%-6% בלבד.



נקודת הפתיחה שעמה הגיעה סין למשבר היתה טובה. קברניטי המשק הסיני החלו להוריד הילוך כבר לפני יותר משנה. החשש הגדול שלהם היה מהתפרצות אינפלציונית ומקריסת הבורסה המקומית הרותחת, שמחירי המניות בה הצביעו על בועה.



הסינים חוסכים כ-35% מההכנסה הפנויה שלהם, שיעור גבוה מאוד ביחס למדינות אחרות. החיפוש אחר אפיקי חיסכון והשקעה מניבי תשואה גרם לבורסה המקומית לזנק בשיעורים חריגים. הדחיפה של שוק המניות הסיני נובעת גם מהיעדר חלופות. שוק האג"ח בסין מנוון, והחברות המקומיות אינן מגייסות הון בהנפקות אג"ח. גם היקפי הנפקות האג"ח הממשלתיות זניחים. עקב כך נהפך שוק המניות לאפיק ההשקעה העיקרי של כספי הציבור, והמחירים עלו מאוד.



במחצית 2007 החליטה הממשלה לצנן את הכלכלה ולשכך את קדחת המניות על ידי נקיטת מגוון של צעדים: העלאת מסים על השקעות, העלאת ריבית, הטלת מס מחזור על רכישה ומכירה של מניות והעלאת יחס הלימות ההון הנדרש מהבנקים עד לשיא של 16%. גם קובעי המדיניות בסין התבטאו מדי פעם בנוגע לשווקים, והזהירו מפני הסיכון שבהשקעה במניות.



עם פרוץ המשבר הכלכלי ב-2008 השתנתה המגמה. לפתע היה צורך לנקוט צעדים הפוכים - כאלה שיתמרצו את הכלכלה. הגבלות האשראי שונו בן-לילה והונהגה מדיניות אשראי נדיבה, הריבית הופחתה חמש פעמים ברציפות מספטמבר 2008 - מ7.5%- ל5.25%-, נרקחו תוכניות סיוע ממשלתיות לענפים מובילים כמו רכב, ספנות, מכונות, טקסטיל, תעשיות האלקטרוניקה והמידע, תעשיות קלות, פטרוכימיה, לוגיסטיקה, פלדה ומתכות אל-ברזליות. במקביל הופחתו חלק מהמסים על מפעלי תעשייה.



בזכות העיור



שיעורי הצמיחה של סין אולי יתמתנו מעט בעתיד, אבל התהליכים הדמוגרפיים בענק המתעורר של אסיה מצביעים על פוטנציאל צמיחה רב. מנוע הצמיחה המרכזי של סין הוא תהליך העיור המואץ שעובר על המדינה, הנובע מאפשרויות התעסוקה הרבות יותר שמציעות הערים על אזורי התעשייה הסמוכים להן.



כ-300 מיליון איש שחיים כיום בכפרים - כמעט כמו אוכלוסיית ארה"ב כולה - צפויים לעבור לגור ולעבוד בערים בשלושת העשורים הקרובים. סין מתכננת להקים לשם כך ערים שלמות שיקלטו את המהגרים מן הכפר. ההשקעות יכללו הקמת כבישים, מסילות רכבת, תחנות כוח, מוסדות חינוך ובריאות ותשתיות רבות אחרות.



מהפיכת העיור הסינית צפויה להשפיע על אופן הצריכה של תושבי סין באופן דרמטי. אותם כפריים שעד כה צרכו רק מוצרים בסיסיים יתחילו לייצר ביקוש למוצרי צריכה בסגנון מערבי.



בסקירה שהכינה היחידה הכלכלית של מכון היצוא הישראלי מודגש קיטוב ההכנסות בין האזורים הכפריים לאזורים העירוניים: המגזר העירוני, שרובו ממוקם לאורך החופים ובמזרח המדינה, מוביל במידה רבה את תהליך הפיתוח הכלכלי. אזרחי הערים נהנים מעלייה מהירה ברמת החיים ובהכנסה לנפש, והצמיחה המהירה במגזר העירוני פותחת פערים מול אוכלוסיית המגזר הכפרי. ההכנסה השנתית לנפש בקרב האוכלוסייה הכפרית מגיעה לכ-700 דולר בלבד, לעומת כ-2,300 דולר בערים.



פחות סקס, יותר פשיעה



למרות המעורבות הממשלתית הגבוהה, הסינים ממשיכים לשקוד על מתן משקל גובר ליוזמה הפרטית. הסינים מזהים כאן כשלים, ובאחרונה הם פועלים במרץ לקידום השמירה על זכויות הקניין, תוך מתן דגש על זכויות יוצרים ורישום מסודר של פטנטים, מתוך הבנה שבהיעדר מאפיינים אלה תתקשה סין למשוך פנימה משקיעים מערביים.



לסין יש גם בעיות. אחת מהן למשל היא המבנה הדמוגרפי הבעייתי שנוצר עקב הגבלות הילודה שהוטלו לפני כ-30 שנה מחשש להתפוצצות אוכלוסייה והקושי של הממשל לספק לתושבים פרנסה. המדיניות שלא איפשרה הולדת יותר מילד אחד למשפחה הקטינה באופן משמעותי את שכבת הדור הצעיר. אוכלוסיית סין מתבגרת בקצב מהיר, ומנתונים שמפרסמת היחידה הכלכלית של מכון היצוא עולה כי מספר התושבים שמעל גיל 65 יגיע ב-2040 לכ-320 מיליון - כ-22% מהאוכלוסייה. זאת, בהשוואה ל-8.1% ב-2007.



שכבה גדולה של אוכלוסייה בוגרת ולא יצרנית עלולה ליצור מעמסה כבדה על המדינה, ולגרום בעיות חברתיות לא פשוטות. הגבלת הילודה גרמה גם להטיית האיזון המגדרי באוכלוסייה. מאמצע שנות ה-80, לאחר שבדיקות אולטרסאונד והפלות נעשו זמינות יותר, התאפיינה הילודה בסין בהעדפה לתינוקות ממין זכר. ממחקר שהתפרסם באחרונה בכתב העת British Medical Journal עולה כי פער מגדרי זה עלול לגרום לעלייה חדה בשיעורי הפשיעה, מכיוון שסינים צעירים רבים יתקשו למצוא בנות זוג. החוקרים ציינו כי תסכול מיני מעודד פשיעה.



בעיות מבניות בשוק ההון



גם המבנה של שוק ההון הסיני יוצר בעיות עבור כלכלת המדינה ועבוד המשקיעים הזרים. דוגמה לכך מספקות המניות הדואליות הסיניות, שנסחרות גם בבורסה של הונג קונג. המגבלות הרגולטריות בסין קובעות כי תושבים מקומיים יכולים לקנות מניות רק בבורסות שנחאי ושנזן, והם אינם רשאים להשקיע בחו"ל. משקיעים זרים, לעומת זאת, מנועים מלהשקיע בבורסות שבתוך סין, ולכן הם קונים מניות של חברות סיניות שנסחרות בהונג קונג, בלונדון ובניו יורק.



כתוצאה מכך קיימים פערים במחירי המניות הנסחרות בו-זמנית בבורסות מחוץ לסין ובתוכה. בגלל המגבלות והחסמים, מנגנון הארביטראז' שאמור להשוות את המחירים אינו פועל, והמניות שנסחרות בתוך סין עדיין נסחרות במחירים גבוהים הרבה יותר.



כמו בכל העולם, המשבר הפיננסי הוציא את האוויר מהמדדים, והבורסה הסינית איבדה בין אוקטובר 2007 לאוקטובר 2008 יותר מ-70% משוויה. המדדים אמנם עלו ב-60% בחודשיים האחרונים, אך עדיין הם רחוקים בכ-60% ממחירי השיא.



קשה לקבוע אם מסע הנפילות של המניות הסיניות הגיע לסיומו. למרות החששות מבועת מחירים, שיעור הנפילה בבורסות סין אינו חריג בהשוואה לשיעורים שנרשמו בבורסות במערב במשבר הנוכחי.



ואולם בלי קשר למחירי המניות, בכל הקשור לעוצמת הכלכלה הסינית, נראה שיש מקום לאופטימיות זהירה. המעורבות הממשלתית החזקה, יכולת התמרון והמשאבים שעומדים לרשותה מעניקים לכלכלה הסינית רוח גבית, שתסייע לה להמשיך במסע הצמיחה שלה גם בשנים הבאות.



-



יחס חוב-תוצר



נתון מקרו-כלכלי שמשקף את רמת המינוף של המדינה כולה ומשפיע על דירוג האשראי שלה. למדינה בעלת יחס חוב תוצר נמוך קל יותר להחזיר חובות ולגייס אשראי לתמיכה בכלכלה