כך מכר בנק הפועלים תיק ני"ע של 3.4 מיליארד דולר בעזרת חברה אלמונית

>> פעילים לא מעטים בשוק ההון הישראלי הרימו בחודשים האחרונים גבה כאשר הגיע לאוזניהם המידע על מהלך מפתיע של בנק הפועלים.



מבדיקת TheMarker בנוגע למידע הזה עולה כי במארס 2008, כאשר לאחר סאגה ארוכה נאלץ הבנק למכור את תיק איגרות החוב מגובות המשכנתאות שבו החזיק, הוא בחר לבצע את עסקת המיליארדים לא דרך בנק השקעות גדול, אלא דרך חברת ברוקרים קטנה ואלמונית בשם ISP פייננשל סרוויסז, היושבת בציריך והנמצאת בבעלות שני ישראלים - איתי שטרום ורואי טל.

תזכורת: ב-2007 ו-2008 רכש בנק הפועלים כמות גדולה של איגרות חוב אמריקאיות, שהנכס שעמד מאחוריהן הוא תיקי משכנתאות דיור של אזרחים אמריקאים. הרכישה נעשתה בכספי הבנק (אך לא בכספי הלקוחות), והיקפה היה עצום גם במונחים של בנק ישראלי גדול - והגיע ל-3.9 מיליארד דולר. שאר הבנקים בישראל רכשו גם הם איגרות חוב מגובות משכנתאות, אך אף בנק ישראלי אחר לא עשה זאת בהיקפים כה גדולים.



אלא שלקראת סוף 2007 והרבעון הראשון של 2008 החלו השמים להתקדר מעל לשוק המשכנתאות האמריקאי, ושוויים של ניירות אלה החל לרדת במהירות. הבנק דיווח באותה תקופה כמה פעמים על הפסדים גדלים והולכים - שהצטברו ליותר ממיליארד דולר, ושגרמו לבנק ישראל לדרוש מבנק הפועלים הסברים ולאלצו לרתק הון נוסף בגין הסיכונים הכרוכים בתיק.



במארס 2008 הפעיל בנק ישראל לחץ על בנק הפועלים, שבעקבותיו הוא החליט למכור את שארית התיק שלו - יותר מ-3 מיליארד דולר. בנק הפועלים קיים כמה דיונים, ובסופו של דבר מכר את התיק בשוק הבינלאומי במחיר ששיקף תמורה של כ-70 סנט על כל דולר שנרכש מלכתחילה.



המכירה, כך התברר, היתה כדאית. שוויו של תיק איגרות החוב המשיך לצנוח בשווקים גם לאחר מועד המכירה, ובחודשי הסתיו של 2008 הוא אף צנח לרמה של כ-50 סנט לכל דולר. לו בנק הפועלים היה נמנע מהמכירה ושומר על התיק, כפי שאולי המליצו אחדים, ההפסד עשוי היה לגדול בכעוד מיליארד דולר.



מכירה בחלקים



תהליך המכירה של תיק איגרות החוב המגובות במשכנתאות היה יוצא דופן. לאחר שהתקבלה ההחלטה למכור את מלוא התיק, פנה בנק הפועלים לכמה גופים, בעיקר בנקי השקעות, וביקש מהם הצעות מחיר לביצוע העסקה. כמה מהגופים הגדולים בעולם נענו לבקשה, אך ביניהם היתה גם חברה אלמונית בשם ISP פייננשל, גוף שאינו מוכר לרבים בישראל ושמעולם לא עבד קודם לכן עם בנק הפועלים.



מנהל החברה ואחד מבעלי השליטה בה, ישראלי בשם איתי שטרום, ביקש וקיבל פגישה עם אורי לוין, מי שטיפל מטעם בנק הפועלים במכירת התיק, ובסופו של דבר קיבל את ברכת בנק הפועלים לנסות ולמכור את 3.5 מיליארד הדולרים באיגרות חוב מגובות במשכנתאות במקביל לגופים אחרים.



מבדיקת TheMarker עולה כי הברוקרים של ISP החלו לפנות לגופים שונים. הם הציגו פיצול לכאורה של תיק ניירות הערך, והציעו חלקים שונים ממנו למשקיעים שונים. הם עשו זאת בעוד גופים אחרים ניסו למכור את התיק בשלמותו.



השיטה של הברוקרים הישראלים סייעה להם לקבל עבור התיק מחיר אטרקטיווי באותה עת. במקביל פנו אנשי ISP לבנק אירופי קטן כדי להמשיך לקדם את העסקה, ובנק זה פנה לבנק ההשקעות הגדול דויטשה בנק, כדי שיגיש גם הוא הצעה עבור תיק ההשקעות, ולא פחות חשוב מכך ישמש גם גם כגוף שיבצע את הסליקה של העסקה (הגוף שיבצע את העברת הכסף).



חברת ברוקרים אינה בנק, ולכן אינה יכולה לבצע סליקה של עסקת אג"ח בהיקף של מיליארדי דולרים. דויטשה בנק, מתברר, הוא זה שהביא בסופו של דבר לשולחן את הקונה הסופי: פימקו, החברה הגדולה בעולם לניהול קרנות ותיקים של איגרות חוב, המנוהלת על ידי גורו ההשקעות ביל גרוס. פימקו, מתברר עוד, הגישה עוד קודם לכן הצעה ראשונית עבור התיק של הפועלים, ואולם מנהלת הקרנות שיפרה את הצעתה לאחר פניית דויטשה בנק ולאחר שהתברר כי קיימים רוכשים נוספים המעוניינים בעסקה.



פעילים רבים בשוק ההון, ששמעו על השתלשלות האירועים, הביעו פליאה על ההחלטה של בנק הפועלים לערב בעסקה כה מהותית חברת ברוקרים קטנה ובלתי מוכרת שלא עבדה עם הבנק עד אז. לפי הערכות בשוק קיבלו שני הברוקרים הישראלים של ISP מהגופים השונים שמולם פעלו עמלה של 2-3 מיליון דולר עבור השתתפותם בתהליך.



בנקאי השקעות הפועל בשוק הישראלי אמר בעניין: "אין לי סיבה לחשוד באינטרסים זרים, אבל בסופו של דבר מי שהביא את העסקה ואת הקונה היה דויטשה בנק, גוף גדול ומוכר. האם בנק הפועלים לא יכול היה להתקשר עם דויטשה באופן ישיר? האם הפועלים היה באמת חייב לערב גם בנק אירופי קטן וגם חברת ברוקרים בלתי מוכרת בתוך התהליך? לפי דעתי מדובר כאן לכל הפחות בתהליך קבלת החלטות לא נכון".



הפועלים: זו היתה האלטרנטיווה הזולה



בבנק הפועלים אישרו את הפרטים המרכזיים שהוזכרו כאן, אך סירבו להתייחס לטענות הפעילים. "הבנק קיבל החלטה קשה, ביוזמתו שלו, לממש במאי 2008 את מלוא תיק ה-MBS שהיה בבעלותו בארה"ב", אומרים בבנק. "זאת, בחלון הזדמנויות שהיה אז, כאשר למשך זמן קצר נוצרה בשוק ה-MBS העולמי נזילות שאיפשרה מכירה במחיר ראוי. החלטת הבנק מנעה הפסדים גדולים בהרבה, שכן מאז ועד היום חלה ירידה תלולה נוספת בערך התיק - שערכו כיום נופל בכמיליארד דולר מהמחיר שבו מומש בפועל.



"המכירה בוצעה בדרך מיטבית, והמחיר שהבנק קיבל נחשב למצוין גם באותה עת. קודם לביצוע מכירת התיק פנה הבנק, בין היתר, לבתי ההשקעות המובילים בעולם (לרבות גולדמן סאקס וג'יי.פי מורגן) וכן במישרין לגופי ההשקעה הגדולים בעולם. הוא ביצע בסופו של דבר את העסקה עם פימקו, שהיא הגדולה והמובילה בגופי ההשקעות, באמצעות דויטשה בנק ותוך הסתייעות ב-ISP פייננשל.



"סגירת העסקה בדרך שבה נעשתה היתה זולה במידה משמעותית מכל אלטרנטיווה אחרת שעמדה לרשות הבנק. העסקה היתה עדיפה, מבחינת המחיר ומבחינת שאר תנאי העסקה, על כל הצעה אחרת שקיבל הבנק באמצעות הגורמים האחרים".



ניהול תיקי השקעות לאלפיון העליון



>> ISP פייננשל עוסקת בניהול תיקי ניירות ערך עבור משפחות עשירות - פעילות המכונה "family office" - ומתווכת בעסקות בתחום איגרות החוב ונגזרות האשראי - כולל באיגרות חוב מגובות במשכנתאות. החברה גם מייעצת בתחום לגופים מוסדיים מובילים בישראל.



לפי הערכות בענף, החברה מנהלת תיקי השקעות עבור לקוחות אמידים בהיקף של כמה מאות מיליוני דולרים, ובמקביל ביצעה בשנה האחרונה עסקות תיווך במכשירי אשראי בהיקף של מיליארדי דולרים. מרכז החברה נמצא בשווייץ.



הסניף הישראלי, הממוקם בהרצליה פיתוח, מספק שירותים וייעוץ ללקוחות הישראלים, גם בתחום ניהול התיקים והבנקאות הפרטית וגם בתחום נגזרות האשראי. איתי שטרום, מבעלי החברה, ידוע כאיש אמיד שמופיע באירועים חברתיים של האלפיון העליון. חברת ISP ומנהליה מסרו ל-TheMarker כי אינם מעוניינים להגיב על הדברים.