הרווח כולו של ירדן, ההפסד כחול-לבן

>> גם גינוניו המלכותיים של מלך ירדן עבדאללה השני לא הצליחו להמתיק את הגלולה המרה שנאלצו לבלוע נשיא המדינה שמעון פרס ואיש העסקים יצחק תשובה. ירדן, כך אמר השבוע המלך, תקים בלי ישראל את פרויקט תעלת הימים, שתחבר את ים סוף לים המלח. עבדאללה סיפר ל"טיימס" הבריטי הפרויקט ילווה בהתפלת כמויות מים אדירות ובפיתוח תיירות, תעשייה וחקלאות לאורך התעלה.

נראה שפרס יתייחס לכך כפרק נוסף בספר ההיסטוריה עב הכרס של המזרח התיכון החדש, ויקווה שבפרקים הבאים תהיה התפתחות חיובית יותר. לתשובה זו אכזבה אסטרטגית ראשונה, אף שעושה רושם כי הבין כבר ב-2008 שהירדנים ממוססים את חזונו לשלום כלכלי בערבה.



לפני שנה בדיוק, במאי 2008, עמד תשובה על הבמה בירושלים בכנס הנשיא, והכריז בקול נרגש על חזונו לכריית תעלת השלום בין ים סוף לים המלח. בעיני רוחו הוא כבר ראה איך התעלה תהפוך את הערבה לעמק השלום בין ישראל לירדן, שיספק תעסוקה ושגשוג לכולם.



אחר כך חיבק תשובה את כתפו של עידן עופר, ולא במקרה: עופר הוא בעל השליטה בכיל - החברה האם של מפעלי ים המלח, שייאלצו להשקיע יותר כסף בכריית האשלג עקב הזרמת המים מהתעלה. "הכל ייעשה בתיאום ובהסכמה עם כולם", הבטיח תשובה. עופר חייך בנימוס ושתק. תשובה לא הביא בחשבון את הרגישות בירדן לשיתוף פעולה עם ישראל, ולא יכול היה לצפות את מבצע "עופרת יצוקה" ואת המשבר הכלכלי העולמי. אלה, לצד ההסתייגות של כיל מהפרויקט, שינו את התוכניות - וחזונו דעך בקול דממה דקה.



מלכתחילה פיגר תשובה בשנה אחר התוכניות הירדניות. ב-2007, כשירדן הבינה שהיא נקלעת למשבר מים חמור, הוחלט לקדם את רעיון התעלה הוותיק - אך בצד הירדני בלבד. באותו זמן היה ברור שהתהליך המדיני עם הפלסטינאים תקוע - וירדן, שכ-80% מתושביה הם פלסטינאים, לא היתה יכולה להרשות לעצמה להסתכן באופוזיציה לוחמנית שתערער את יציבות המשטר כתוצאה משיתוף פעולה אסטרטגי עם ישראל.



יכול מאוד להיות שצריך לקבל את דבריו של עבדאללה כפשוטם: ירדן אינה יכולה להמתין עם תוכנית הפיתוח הקריטית שלה בתחום המים עד שייחתם הסכם שלום ישראלי-פלסטיני. עם זאת, אפשר גם להניח שמדובר בהחלטה זמנית, ושהדברים נועדו לתמרץ את ישראל להתקדם בשיחות עם הפלסטינאים - שהסכם עמם יאפשר את חידוש פרויקט התעלה המשותפת.



המרוויחה הגדולה מהסיפור היא ירדן. כשהפרויקט יושלם בעוד 20 שנה היא תקבל מים מותפלים ואנרגיה, תפריח את השממה בין עקבה לים המלח, תספק תעסוקה לתושביה ותיהפך ליעד תיירות אטרקטיווי.



המפסידות העיקריות הן אילת, הערבה וכיל. אילת תאבד את האטרקטיוויות התיירותית שלה, הערבה לא תיהפך למרחב ירוק של חקלאות, תעשייה ותיירות, וכי"ל תצטרך לתמרן מול ירדן כדי לצמצם את הנזקים שתגרום לה הצפת ים המלח במים.