תקשורת תחת מתקפה

>> שירה מרגלית נכנסה שלשום למועדון המפוקפק שבו חברים אבי ניר, אורלי וילנאי, גיא מרוז, אילנה דיין ואחרים - מועדון אנשי התקשורת שחטפו מכות או סבלו מאיומים והטרדות. מדוע הם הותקפו? לשאלה הזאת עדיין אין תשובה. משטרת ישראל בודקת.

האגרופים שסופגים בכירי תעשיית המדיה נכנסים מיד לעמודים הראשונים של העיתונים - ובסיפור הנוכחי יש את כל החומרים שהעיתונות אוהבת: אשה מצליחה בעמדת כוח (סמנכ"לית התוכן של זכיינית ערוץ 2 רשת), פרסומאי מוביל (הבעל אילן שילוח), אב מפורסם (העיתונאי דן מרגלית), כסף ומסתורין.



שימוש באלימות פיסית הוא חצייה גסה של קו אדום. אבל על אף שמדובר באירוע קשה אי אפשר להתעלם מכך שהאלימות נגד עיתונאים בישראל היא יום-יומית - ובניגוד לתקיפות של אנשי הטלוויזיה כמעט שאינה זוכה לחשיפה. מדוע? אולי מפני שמדובר בדרגת אלימות נמוכה יותר לכאורה - הרי איש לא חטף מכות בפועל; אולי מפני שמדובר באנשים פחות מוכרים - הרי הטלוויזיה והעובדים בה מושכים את אור הזרקורים; ואולי משום שלאיש אין עניין אמיתי לפרסם את הדברים.



כל מי שנחשף למערכות הלחצים המופעלות על עיתונאים ולקשרים שבין התקשורת למסוקריה - בעיקר בתחומים הכלכליים - מבין כי המרחק בין כל זה לאלימות פיסית קצר מדי. לפני שבוע פורסם ב-TheMarker כי מכון פרידום האוס (Freedom House), המקדם דמוקרטיה בעולם, הוריד את דירוג חופש העיתונות של ישראל מ"חופשי" ב-2008 ל"חופשי חלקי" ב-2009 - דירוג שאותו אנו חולקים עם מדינות כמו הונג קונג, הודו, ניגריה וכווית. ישראל ירדה בדירוג ב-12 מקומות - בעיקר בגלל מדיניות הצבא, שהגביל את הסיקור במבצע "עופרת יצוקה".



לאחר ש-TheMarker פירסם את דבר ההידרדרות היו שהרימו גבה. טוב, הם אמרו, זה בגלל מה שקורה בשטחים. זה לא באמת אצלנו. אלא שהם טועים. בפרידום האוס אמרו כי הדירוג מאיר את התקשורת בישראל באור בעייתי גם בגלל מבנה הבעלויות, צנזורה עצמית של עיתונאים - ואפילו חשדות לשוחד בתחום. וגם שוחד הוא סוג של אלימות.



כמה מכלי התקשורת בישראל מעניקים לאילי הון סיקור אוהד רק מכיוון שהם מפרסמים גדולים. חופש העיתונות אצלנו הוא מוגבל גם כי יש עיתונאים שמקבלים מתנות ממושאי הסיקור שלהם.



ואולי בכלל לא צריך להתפלא. זאת הרי מדינה שבה איש כבר אינו מתרשם מאשה שתיקה נגנב במרכז חנות הומה אדם, מדינה שבה גואה האלימות בכבישים ובני נוער לא תמיד חוזרים הביתה בשלום מבילוי ליל שישי. הכותרות האלה מעידות בעיקר עלינו, על העם שנהפכנו להיות.