לא מהפכה, אבל פריצת דרך

>> לא עוד מכוניות שזוללות ליטר דלק לכל חמישה ק"מ. ממשל אובמה הצליח לאלץ את יצרניות כלי הרכב בארה"ב לעמוד בסטנדרטים של חיסכון בדלק המקובלים באירופה ובמקומות מתוקנים אחרים. במשך שנים רבות הצליחה התעשייה לדחות את רוע הגזירה באמצעות הפעלת שדולות חזקות בוואשינגטון. בימיו של הנשיא ג'ורג' וו. בוש, זכו GM, קרייזלר ופורד ליחס השקול לפרוטקשן ממשלתי. הן לא נאלצו להתחרות בשוק חופשי אמיתי, ולכן שרדו ללא צידוק כלכלי.

ואולם הן הפסידו נתח שוק לטובת המתחרות היפאניות שמייצרות מכוניות מתקדמות, חסכוניות, בטוחות ואמינות יותר. המשבר הכלכלי והתחלפות הממשל העמידו את GM וקרייזלר בפני שוקת שבורה: פלחי השוק שבהם הצליחו עדיין להרוויח - מכוניות הכבישטח למיניהן, שהיו זולות לייצור ויקרות לצרכנים - הפסיקו להימכר. הממשל התנה את הסיוע שלו בהתייעלות ובקבלת הבעלות עליהן, ובהחלפת ההנהלה.



אז במקום להילחם בדרישה לשפר את יעילות צריכת הדלק, היצרניות זחלו על גחונן והוציאו הודעות חנופה המשבחות את הצעד שעושה הממשל. אין להן יותר מדי ברירה. קרייזלר פשטה רגל, GM תעשה זאת בימים הקרובים, וכל זאת תחת חסות ממשלתית. בפועל, החברות הללו יולאמו ויימכרו מחדש לציבור כשמצבן ישתפר.



הבשורות הטובות לאמריקה הן שהיא תהיה פחות מזוהמת בשנים הקרובות. 16.4% מכלל הפליטות של גזי חממה בארה"ב מגיעים ממכוניות. בסגירת הפער מול אירופה, ייאלצו יצרניות הרכב סוף סוף לפעול ביעילות עסקית ואולי הן יצאו מהמשבר רזות יותר - וטובות יותר, עבור עצמן ועבור החברה האמריקאית כולה.