כשחיל האוויר רוצה מטוס מתקדם חדש - 100 מיליון דולר זה לא כסף

הגיליון הדו-חודשי בעברית שמוציאה יצרנית המטוסים האמריקאית לוקהיד-מרטין כולל הפעם מסר מחודד מטעמו של תת-אלוף (מיל') שיקי שני, נציג החברה בישראל. "באחרונה פורסמו ידיעות על ניסיונות להקטנת חתימת המכ"ם של מטוסי קרב מהדור הרביעי כדי להקנות להם נראות נמוכה. כאילו חמקנות", כותב שני, "ראוי להבהיר כי הניסיון של תעשיית המטוסים עד כה מלמד שתכונות חמקנות כמו אלו שהוקנו לאף-22 ולאף-35 ניתן להשיג אך ורק כאשר מאפייני הנראות הנמוכה למכ"ם משולבים במטוס מההתחלה. טיפולים ושינויי צורה להקטנת חתך המכ"ם במטוסים מהדור הנוכחי יכולים להשיג רק הקטנה זעירה".



לא קשה לנחש לאן מכוון שני את חציו. בסוף מארס הציגה חברת בואינג, המתחרה העיקרית של לוקהיד, גרסה חדשה של מטוס הדגל הוותיק שלה, האף-15. הגרסה החדשה, האף-15 סיילנט איגל ("העיט השקט") נועדה לספק אלטרנטיבה למטוס הקרב המוביל שמייצרת לוקהיד-מרטין, האף-35, החמקן. בשעה שישראל ומדינות נוספות מתחבטות באשר לרכישת האף-35, מנסה בואינג לשוב ולהיכנס לתמונה בעזרת העיט השקט, שלדבריה מציג יכולת חמקנות חלקית.



בואינג יודעת שלצד תשע המדינות במערב שהצטרפו כשותפות לפרויקט האף-35, מעמד שהקנה להן - תמורת כסף רב - אפשרות להשתתף בפיתוח המטוס ולהתקין בו מערכות מתוצרתן, יש לא מעט מדינות, ביניהן ישראל, שמתלבטות באשר לרכישתו. הסיבה העיקרית להתלבטות היא המחיר. את האף-22 האמריקאים מסרבים למכור למדינות אחרות מתוקף חוק של הקונגרס ובאחרונה החליט ממשל אובמה על הפסקת ייצורו. בחזית הקדמה הטכנולוגית נותר האף-35. אבל ההערכות על עלות מטוס בודד נעות מיותר מ-100 מיליון דולר לרוכשת זרה ועד לנתון המדהים, שלוקהיד מכחישה בתוקף, של 200 מיליון דולר ליחידה. למדינות כמו דרום קוריאה וסינגפור, שביססו בעבר את צי מטוסי הקרב שלהן על אף-15 בגרסאותיו השונות, ההצעה החדשה של בואינג עשויה להיות פיתוי לא קטן.



ומה באשר לישראל? המו"מ בין מערכת הביטחון לממשל האמריקאי וללוקהיד אמור להסתיים בעסקה לקראת תחילת השנה הבאה. לפי שעה, הפערים עדיין גדולים. זו לא רק שאלת מחירו המאמיר של האף-35. קיימת שורה של סימני שאלה נוספים: מחוסר ההסכמה, לפי שעה, סביב בקשת ישראל להתקין במטוס מערכות אלקטרוניות ייחודיות מתוצרתה, דרך הטווח ויכולת הנשיאה המוגבלים יחסית של המטוס ועד העלויות הכרוכות בהקמת מערך תחזוקה נפרדת למטוס החדיש. וקיימת גם שאלת מועד האספקה: כרגע מדובר על הגעת מטוס אף-35 ראשון לישראל ב-2014 ועל השלמת הקמתה של טייסת מבצעית ראשונה שנתיים אחר כך.



בכמה מנקודות אלה, העיט השקט נשמע כאפשרות מבטיחה למדי. בואינג מדברת על מחיר בסיסי נמוך יותר, כמאה מיליון דולר ליחידה ועל טווח גדול בהרבה בהשוואה לאף-35. גם מערך האחזקה יכול לכאורה להתבסס על מה שכבר קיים בישראל ואילו זמן האספקה עשוי להיות קצר בשנתיים.



אבל לאף-35 נותרו עדיין שני יתרונות משמעותיים מאוד. הראשון שבהם, כפי שמתאר שני בחדות (שבבואינג יש בוודאי מי שיחלקו עליה) נוגע לשאלת החמקנות. זו תהיה סוגיה קריטית באשר למטוסי הקרב העתידיים, במיוחד אם יתממש החשש הישראלי שרוסיה תספק בעתיד, לסוריה ואולי לאיראן, את מערכת טילי הנ"מ המתקדמת אס-300. אין דין חמקנות מלאה כחמקנות חלקית. בואינג מדברת על אספקת המטוס החדש שלה בשתי גרסאות, עם יכולת חמקנית ובלעדיה. הגרסה החמקנית אמורה לאפשר חדירה דרך מערכות המכ"ם של האויב ביום הראשון, השמדתן ופתיחת הדרך למטוסים בלא יכולת חמקנות למטוסים הבאים. לוקהיד מספקת חמקנות מלאה, לפחות עד שמישהו בגוש המזרחי יפתח מכ"ם שיפצח לה את השיטה.



היתרון השני הוא בכך שהאף-35 נמצא בחזית הטכנולוגיה בתחום. ישראל הקפידה תמיד, גם במחיר גבוה, שמטוסי הקרב שלה יהיו הטובים ביותר בשוק. בהנחה הסבירה שמדינות ערביות יצטיידו לבסוף באף-35, היא לא תרצה לפגר אחריהן. אי אפשר לזלזל בערך ההרתעתי של רכישת מפציץ שקט, שכל פיצוץ מסתורי באיראן ייוחס לו, בין אם פעל שם ובין אם לא.



השיקולים האלה, בסופו של דבר, היטו את הכף מבחינת מפקד חיל האוויר האלוף עידו נחושתן וקודמו האלוף אליעזר שקדי, להעדיף את האף-35. בעסקאות כאלה בדרך כלל, זו חוות הדעת הקובעת. הסיכויים של בואינג נראים, לעת עתה, נמוכים יחסית - אלא אם המו"מ עם לוקהיד יגיע לפיצוץ, בעיקר סביב פערי המחיר.