הכל גמיש, הכל זיגזג, הכל יחסי ציבור

בעד מה בנק ישראל? תקציב מרוסן? גירעון קטן? או אולי להפך? כיום כבר קשה מאוד לדעת.

לפני שהחלו דיוני התקציב, היה נגיד בנק ישראל סטנלי פישר חסיד מובהק של תקציב מרוסן וגירעון קטן. ואולם בתחילת מארס הכל התהפך. הבנק פירסם תוכנית כלכלית שמגדילה את ההוצאה התקציבית ב-3.6% (במקום ב-1.7%), מה שהוביל להגדלת הגירעון ב-0.6% - וזה כמובן הפוך מעמדתו הראשונה.

אך כאשר האוצר הביא לממשלה את תקציב 2009-2010, הצהיר הבנק שהוא סומך את ידו על הצעת האוצר להגדלת התקציב ב-1.7% בלבד, כי "צריך לשמור על היציבות, על החוב ועל הריבית". אבל אז החל מחול הטירוף התקציבי עם עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני ונשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש, וכל עקרונות העבר נמחקו. ההוצאה התקציבית עלתה ב-3%, המסים הוקפצו והרפורמות נמחקו, אבל פישר בירך את שר האוצר יובל שטייניץ ואמר לו שהתקציב "בכיוון הנכון".

אז מהו "כיוון נכון"? 1.7%? 3.6%? 3%? תוספת מסים? הכל הולך? הכל גמיש? הכל זיגזג? הכל יחסי ציבור?

כך גם מדיניות שער החליפין של הבנק. בתחילה אמר הבנק שהוא מתכוון להגדיל את יתרות המטבע ל-40 מיליארד דולר, כי התקופה מסוכנת והיתרות נמוכות. כעבור כמה חודשים הגיע הבנק ליעד, אך המשיך לרכוש דולרים. והנה, שלשום אמר מנהל מחלקת המטבע בבנק ישראל בארי טאף ל-TheMarker שמטרת ההתערבות של הבנק היתה העלאת שער החליפין. הוא הסביר שמאז יולי 2008 היה פיחות של 25% בשקל מול הדולר, כאשר שליש ממנו נבע מהתחזקות הדולר בעולם, אך שני שלישים הם תוצאה של רכישות בנק ישראל.

רגע, אז מה היתה המדיניות? לטובת היתרות או לטובת היצואנים? או שהכל גמיש, הכל זיגזג והכל יחסי ציבור.

די קל להחליט על התערבות בשוק מט"ח וגם להתפאר בהשפעה על השער, אך הרבה יותר קשה לסיים התערבות כזו. פישר האמין שייווצר גירעון במאזן התשלומים ואז ייווצר לחץ לפיחות - ובנק ישראל יוכל לסגת בשקט ממעורבותו בשוק. אבל זה לא קרה.

למזלו הרע, כיום נחלש הדולר בעולם עקב הגירעון התקציבי האדיר של ממשל אובמה, כך שגם משם לא תבוא הישועה. אבל עקב העלייה באינפלציה, כולם חוששים מהרגע שבו הנגיד ייאלץ להפסיק לרכוש דולרים, כי הוא לא יוכל להמשיך ולהגדיל את כמות הכסף במשק. אז יתברר שהמדיניות היתה טובה לטווח קצר, אך רעה לטווח ארוך. כי קשה לרדת מנמר דוהר.

הכלכלן ד"ר יעקב שיינין ממליץ ללכת צעד אחד קדימה - להחזיר את רצועת האלכסון, כלומר לקבוע שער חליפין שבו בנק ישראל ירכוש כל כמות של דולרים. זו טעות עוד יותר גדולה. אסור לחזור אחורה למדיניות רצועת האלכסון. דווקא הגמישות של שער החליפין היא זו שבולמת משברים קשים במאזן התשלומים. אם ננסה להחזיק שער מלאכותי כלשהו, כל העולם יילך נגדנו ובנק ישראל ייאלץ להזרים לשוק כמויות כסף אדירות, שפירושן אינפלציה. ואז, יום אחד, הוא ייכנע והשער יקרוס. כבר היו דברים מעולם במדינות חזקות וגדולות מאתנו פי כמה.

כלומר, אם הניסיון של בנק ישראל לשלוט בשער החליפין הוא מסוכן, הרי שההצעה של שיינין היא הרפתקה חסרת אחריות ממש.

כאשר הוקצאו בזמנו 30 עובדים למשרד לשיתוף פעולה אזורי של שמעון פרס, חשבנו שנשברו כל השיאים. פרס זכה לביקורת נוקבת על 30 המשכורות שאנחנו, משלמי המסים, נאלצים לממן. בזבוז לשמו.

כעת גם השיא הזה נשבר. השר סילבן שלום סיכם עם ראש הממשלה בנימין נתניהו על הקצבה של 100 עובדים למשרד לפיתוח אזורי ולפיתוח הנגב והגליל. 80 עובדים הוא יקבל כבר השנה ועוד 20 בשנה הבאה. ומפני ששטח משוחרר לא יוחזר, הרי שמדובר כאן בהוצאה ממשלתית של 20 מיליון שקל לשנה - עד אינסוף.

זהו משרד מיותר. כאז גם עתה. המשרדים האחרים, כמו משרד התשתיות ומשרד החוץ, כבר עוסקים ממילא בנושאים הללו. אך מה לא עושים למען השגת שקט בממשלה? אז נגדיל ביורוקרטיה, נשלש כפילויות, ונמצא עבודה למזכיר לענייני כלום ולעוזר לענייני שום דבר.

סעיף 21 לחוק עבודת הנוער אוסר על בני הנוער לעבוד ביום המנוחה השבועי. לכאורה, חוק שבא להגן על הצעירים, אך למעשה פוגע בהם.

רונה דוד היא נערה שרוצה לעבוד תוך כדי הלימודים בתיכון. הזמן היחיד האפשרי מבחינתה הוא סוף השבוע. אבל מנהל הסניף שבו היא עובדת הודיע לה באחרונה שהוא נאלץ להפסיק את עבודתה, משום שאין הוא רוצה לעבור על החוק.

רונה רוצה להשיג דמי כיס בכוחות עצמה. היא רוצה להתפתח ב"עולם העסקים של המבוגרים". היא מספרת שהיא למדה הרבה על שירות ועל מוסר עבודה. גם המשמרות בסוף השבוע, שלוש-ארבע שעות כל אחת, מתאימות לה. אז אולי איזה ח"כ ירים את הכפפה וישנה את החוק?