אבי טיומקין: "הבעיה הגדולה ביותר של הכלכלה העולמית תהיה הפרוטקציוניזם"

"הבעיה הגדולה ביותר של הכלכלה העולמית תהיה הפרוטקציוניזם", כך אמר היום אבי טיומקין, יועץ לקרנות גידור בינלאומיות, במסגרת כינוס הפסגה השנתית השישית של מרכז קיסריה לשוק ההון וניהול סיכונים במרכז הבינתחומי הרצליה. להלן עיקרי הדברים שנשא טיומקין במושב "עתיד שוק ההון הגלובלי":



"אנחנו בעולם שבו חייבים לעשות רה-פרוגרמינג טוטלי של כל צורת החשיבה שלנו, של כל המושגים שהכרנו עד כה. אולי יש להם עוד ערך שולי ואולי כבר אין להם בכלל ערך. זה פשוט עולם אחר בכל התחומים. למעשה נעשה עכשיו רוורס של כל 40 השנים האחרונות, החל מהלאמה של מערכות בנקים אמריקאיים, סוציאליזציה של גופים כלכליים באירופה, בארה"ב ובאסיה ולא רק במערכת הפיננסית, אלא בסקטורים רבים. הרוורס נעשה עכשיו לא מתוך אידיאולוגיה, אלא מתוך הכרח, כי אם לא היו עושים את התהליכים האלה, היינו להערכתי בסוג של תהליך כמעט בלתי הפיך, בהנחה שהתהליך הנוכחי הוא כן הפיך.



"הגענו לקומה 30 במעלית שלא היתה צריכה להביא אותנו לשם ולא חשוב מה הגורמים שהביאו אותנו לשם. הגענו ופתאום אין מעלית ואנחנו נופלים. ברור שבסוף הנפילה אנחנו נשבור את הידיים והרגליים ואנחנו ניפגע, והשאלה היא אם נצא מזה בחיים או לא ואם כן מתי, והאם זה יהיה רלוונטי לגבינו.



"מהמשבר של שנות ה-20 החל העולם לצאת רק בשנות ה-50. אנחנו, דור הבייבי-בום, שהתרגלנו לתרבות של השקעה במניות לטווח ארוך היא השקעה טובה, שתמיד נותנת תשואה והגענו למצב שכ-70% מהיקפי ההשקעה של קרנות פנסיה וגופים מוסדיים סולידיים הם מניות לטווח ארוך, וכל אלמנט השקעה ללא מרכיב דרמטי של מניות נחשב ללא רציני.



"בכל העולם עוברים עכשיו רוורס, אבל בארה"ב יש רוורס פנומנלי, שהוא בחלקו נובע מחוסר ברירה ובחלקו מהשפעת השמאל לאור הבחירות האחרונות. למשל, ישנה הצעת חוק היום בוושינגטון שעשויה להחזיר את כוחם של האיגודים המקצועיים. כשמסתכלים על העולם, יש מצב שבו גופים שהיו מרכיבים משמעותיים בכל החיים הפיננסיים שלנו פתאום אינם או שהולכים ונעלמים מהמפה הכלכלית, בין שזה קרנות גידור, ובין שזה היכולת לקבל השקעה ולמנף פעילות שכמעט והלכה לאיבוד. כל המודל של לקיחת אשראים בלתי סופיים ומימוש רווח כבר איננו.



"בכל העולם היו אלה ראשי המערכות הבנקאיות והכלכליות וראשי משרדי האוצר, שלא הבינו אפילו במקרה לאן צועדים ואת עצמת המכה כשכבר החלה להלום ועכשיו הם באים ונותנים לנו פתרונות איך להתמודד עם המשבר, שבעיני זה תמוה, אבל כנראה זאת הדינמיקה של החיים הפוליטיים. יש מרחק רב בין מקבלי ההחלטות לבין מה שקורה בשטח.



"אובדן הירידה בנזילות הדרמתית שישנה בכל השווקים בעולם, שגורמת לתנודתיות מאוד חריפה, מוציאה הרבה שחקנים מהמערכת. בתוך מספר שנים שוקי המניות יהיו גורם מאוד שולי בכל החשיבה הכלכלית הפיננסית העסקית. יהיה משחק כזה של מניות שמשחקים בו בדאון-טאון ניו-יורק או ברחוב אחד העם בתל אביב, אבל מבחינת גיוסי כסף - ההשפעה והמשקל שלו יהיו מאוד שוליים. ברגע שכל השחקנים שיצרו את הקפיטליזציות שהיו מוכנים להשקיע לא קיימים יותר, כי אין מי שייתן שוויים ומי שישקיע.



"יש לזה אפקטים חברתיים חשובים. לקצב האבטלה של 600 אלף מובטלים בחודש בארה"ב יש השלכות חברתיות עצומות, ויש סימנים כבר עכשיו בארה"ב ובאירופה – החזרה של פיקוח הון. למשל בספרד, קרן הפנסיה הגדולה ביותר בספרד הודיעה שיותר לא תשקיע באיגרות חוב זרים, אלא רק באג"ח ספרדיות. זה סותר את רעיון היורו והגלובליזציה. מתחילים עכשיו את המהלך ואני מאמין שזה כבר Done Deal. אבל זה לא קורה רק באירופה, אלא גם בארה"ב.



"לפני שבוע הוציאו האמריקאים ממחנה צבאי שלהם צנרת שיוצרה בקנדה, והחזירו אותה לקנדה משום שלא עמדה בסטנדרט רכישת מוצרים אמריקאים בלבד לפי חקיקה אחרונה של הקונגרס בנושא. וזה כבר לא רק ביחסי ארה"ב וסין שבמסגרתם ארה"ב מגנה על עצמה, אלא זהו תהליך שמחזיר אותנו אחורה בצורה דרמתית לאנטי-גלובליזציה. אחת התקנות האמריקאיות קובעות שבנק שמקבל סיוע מהממשלה האמריקאית לא יוכל להעסיק עובדים זרים. זה פרוטקציוניזם, וכאשר ה-G20 יצא באפריל בהצהרה שכולם מסכימים שלא לנקוט בפרוטקציוניזם, ברור שזאת תהיה הבעיה הכי גדולה של העולם כולו. התהליך הזה הולך ומתגבר.



להערכתי, בשנתיים הקרובות היורו יתפרק ונחזור למטבעות המקוריים של כל אחת מהמדינות באירופה. יש התפרקות של הכלכלה הגרמנית, הספרדית, הכלכלה באירלנד הולכת ונעלמת. גם הכלכלה היפנית מתחילה עכשיו את הרבעון הרביעי של ירידה, בתהליך של צניחה חופשית".