אמינם עושה בית ספר לחברות התקליטים

>> מה נשאר מחברות התקליטים ב-2009? תוכנות מחשב מתקדמות מבטלות את הצורך באולפני ההקלטות שלהן, אתרים כמו מייספייס משחררים את היוצרים מהתלות בציידי הכישרונות שלהן והמכירות הדיגיטליות באינטרנט מחסלות את הביקוש לפלסטיקים שהן מייצרות.

וידיאו-קליפים? יש מצלמות דיגיטליות כמעט בכל בית. ערוץ שידור? מישהו אמר יו-טיוב? אז מה נשאר בסוף מחברות התקליטים ב-2009? שום דבר, למעט מערכת יחסי ציבור משומנת, פלטפורמה מנופחת של קשרים באמצעי תקשורת ותו לא.



ב-2009 חברות המוסיקה הגדולות הן לא יותר מאשר דינוזאור ענק שנאחז בשארית כוחותיו בשרידים האחרונים של משטר שנעלם מן העולם. אין לקיומן כל הצדקה, למעט הכוח המועט שנותר בידיהן לקדם סינגל או אלבום בכמה אמצעי תקשורת מסורתיים בו זמנית. חברות המוסיקה הן כבר מזמן לא יותר מחטיבות בינוניות וחברות בנות בתוך תאגידי תעשיית הבידור הענקיים, שרוכבות על הפריסה הרחבה של ערוצי הטלוויזיה שבבעלות התאגידים, תוכניות האירוח שלהם ומקבצי הפרסומות שבבעלותם.



לכן, אין זה פלא שכל ראפר שמכר כמה מאות אלפי אלבומים מקים חברת הקלטות עצמאית (לייבל), חוסך את עמלות הענק שתאגידי המוסיקה גוזרים לעצמם כדי להמשיך ולהצדיק את קיומם ובתוך פרק זמן קצר נהפך למפיק-על (שמתקיים מהחוזים הדרקוניים שהוא עצמו תופר לזמרים מתחילים). במקום להסתמך אך ורק על מערך יחסי הציבור של חברת המוסיקה, יוצרות חברות ההפקה העצמאיות מארג של כלי שיווק שונים שעל גבם הן דוחפות את האלבומים שיוצאים מאולפניהן.



המלה האחרונה של אמינם



השבוע השיק הראפר הלבן אמינם - שכבר מכר בימי חייו כמה מיליוני דיסקים - אלבום אולפן ראשון אחרי כחמש שנים: Relapse - הידרדרות (בסלנג: הידרדרות מחדש לסמים אחרי תקופה של שיקום והתנקות).



סביר להניח שאת האלבום הזה אף חובב מוסיקה לא יפספס. Relapse הוקלט בשיתוף פעולה של כמה חברות הקלטה, ובהן החברה העצמאית של אמינם, החברה העצמאית של הראפר ד"ר דרה ויוניברסל מיוזיק גרופ, שבבעלות תאגיד המדיה האירופי ויוונדי. העלילה רק ממשיכה להסתבך, מכיוון שאת שיווק האלבום החדש הפקיד אמינם בידי חברה חדשה יחסית - מייספייס מיוזיק.



מייספייס מיוזיק היא חברה צעירה אמנם, אבל בעלת ייחוס משפחתי מכובד ביותר - ניוז קורפ של רופרט מרדוק, משפחה שכל בניה מחויבים ונאמנים זה לזה. יריית הפתיחה לקמפיין היתה בתוכנית המצוירת "איש משפחה" של רשת פוקס (לבית ניוז קורפ), שבה כיכבה דמותו המצוירת של אמינם. שעות אחדות לאחר מכן הפיצה מייספייס מיוזיק הודעה על הופעה חיה של אמינם עוד באותו ערב בדטרויט, הופעה ששודרה באתר מייספייס (של ניוז קורפ). ארבעה ימים לאחר מכן התארח אמינם בתוכנית של ג'ימי קימל ברשת ABC (של ניוז קורפ) וחשף בהופעה שני שירים מהאלבום.



בסיכום האירוע נרשמו 1,200 צופים בהופעה החיה, 7 מיליון צפיות בשידור ההופעה במייספייס, ועוד כמה מיליוני צופים בשידורי פוקס ו-ABC בתוכניות שבכיכובו של הראפר. מכירות האלבום, מיותר לציין, הביאו את אמינם לראש טבלת המכירות עם כמות המכירות הגדולה ביותר השנה בסוף השבוע הראשון ליציאת האלבום - גם בארה"ב וגם בבריטניה.



ואצלנו יש פטיפון



אבל לא רק מעבר לים מתרחשים שינויים בהרגלי השיווק של אלבומים וסינגלים. גם בישראל מתחילה הטכנולוגיה להפליא את השפעתה על הפצת הסחורה החדשה.



אמנם שיטת השיווק האפקטיווית ביותר בישראל היא עדיין כתבת שער חושפנית במוסף סוף השבוע של אחד מהעיתונים היומיים או ראיון אישי (כולל כמה ליטרים של דמעות וסיפורים אינטימיים על בן/בת הזוג) בפריים-טיים של אחד מערוצי הטלוויזיה, אבל אם אתה זמר חדש או חבר בלהקה אלמונית יחסית, רק כניסה לרשימת ההשמעות של תחנות הרדיו עשויה להביא לחשיפה משמעותית. והדרך לרשימה עוברת דרך עיניו ואוזניו של השדרן והעורך המוסיקלי.



כלי טכנולוגי פרי פיתוח מקומי הוא האתר פטיפון, סטארט-אפ חדש יחסית שתכליתו לקצר את הדרך שעושה סינגל טרי מאולפן ההקלטות לרדיו. אם עד היום נאלצו הזמרים להסתמך על כישוריהם וקשריהם של משרדי יחסי הציבור כדי לפצח את טעמם הייחודי של השדרנים, פטיפון מדלג מעליהם ומביא את הסחורה ישירות לשולחן העריכה, כשעל הדרך הוא גם חוסך בעלויות ההפצה ומציל את כדור הארץ מכמות פלסטיקים לא מבוטלת שהיתה מתכלה רק בעוד 100 או 200 שנה.



"לקח לנו המון זמן לשכנע את חברות המוסיקה שעדיף להפיץ סינגלים חדשים באמצעים דיגיטליים במקום השיטה הישנה של פיזור דיסקים, מכתבים וקומוניקטים למאות שדרנים, עורכים מוסיקליים ועיתונאים", מספר עודד רהב, שהקים את פטיפון יחד עם חן לי-פישמן. השבוע הודיעה חברת התקליטים אן.אם.סי יונייטד הד ארצי כי החל ב-1 ביוני פטיפון יהיה ערוץ ההפצה הבלעדי של הסינגלים מאולפניה. בשירות עצמו משתמשות גם חברות נוספות כמו עננה, הליקון והתו השמיני, לצד אמנים חדשים או מוכרים, כמו יזהר אשדות ולהקת הג'ירפות.



כמו לכל תקליט, גם לפטיפון יש שני צדדים: צרכני הקצה שמקבלים את העדכונים ואת הסינגלים החדשים בשוק; והיוצרים שמזינים את המערכת. בעולם שבו יו-טיוב ומייספייס הם הפלטפורמות השיווקיות הנפוצות והיעילות ביותר, האמנים המקומיים זקוקים גם לפלטפורמה טכנולוגית שתאפשר להם להציג את המוסיקה שלהם ישירות לקהל היעד במהירות ובאיכות הטכנית הטובה ביותר, לשידור בתוך דקות ספורות. "רצינו לחולל שינוי בדפוסי ההתנהגות של התעשייה המקומית ולתת לאמן אפשרות להיות גם איש עסקים שמקבל לידיו את אפשרות הבחירה מתי להפיץ את היצירה שלו. אנו רוצים להעניק שוויון הזדמנויות לאמנים כדי שיוכלו להגיע ישירות לכל גורם משפיע בענף", מסביר רהב.



הדרך למימוש חזון של עולם מוסיקלי נטול סוכנים, מתווכים, גוזרי קופונים ומקבצי עמלות עדיין רחוקה, אבל הכלים הטכנולוגיים החדשים ושיטות השיווק היצירתיות באמצעות האינטרנט מעבירים לידי היוצרים קצת יותר סמכות וגמישות בקידום הנכסים שלהם.



הדינוזאורים עדיין לא נכחדו מעולם המוסיקה, אבל ההתכווצות שלהם מותירה בכיסם של המוסיקאים קצת יותר. קצת יותר חופש יצירה וגם קצת-קצת יותר רווחים.