יודע חקלאי פיכח

גורמה ישראלי פרויקט שבועות



>> רמי נעמן, במאי ותסריטאי קולנוע, חיפש "שינוי בחיים", כהגדרתו. לפני שמונה שנים הוא עזב את רמת השרון לטובת רמות נפתלי שבגליל העליון, על גבול לבנון, עם אשתו בטינה - ציירת, פסלת, צלמת ומעצבת. "רכשנו נחלה, ובנינו עליה בית וסטודיו לאמנות", הוא מספר על המהפך בחייו. "הקמנו שני צימרים, שתלנו כרם ובנינו יקב יין. 15 דונם מיועדים לאספקה עצמית ליקב שלנו, ו-15 דונם - למכירה ליקבי רמת הגולן".



והתוצאות? "אני לא מתחרה ביקבים הגדולים שמוכרים לרשתות, מפני שאנחנו פועלים בנישה אחרת לגמרי, לאוהבי או חובבי יין שמכירים באיכות ובייחודית של הכרמים בעמק קדש - איכות שידועה גם בעולם. הצרפתים קוראים לזה 'פרואר' - שילוב ייחודי בין אקלים, קרקע, מים וזנים, שיוצר יינות איכותיים.



"מטבע הדברים", הוא מוסיף, "מחיריהם של יינות בוטיק גבוהים ממחירי היינות הנמכרים ברשתות, מפני שיש הקפדה רבה על האיכות, וגם מפני שאנחנו משלמים יותר על תשומות הייצור. מחירי הבקבוקים שלי הם 80-120 שקל. יש לי גם יינות ישנים יותר שהם קצת יותר יקרים. אלה סדרי הגודל".



יותר ויותר אנשי עסקים ובעלי מקצועות חופשיים רוכשים בשנים האחרונות שטחים לשתילת כרמים והקמת יקבים, אומר יוסי ישי, מנהל הרשות לתכנון במשרד החקלאות ומנכ"ל המשרד. "מרבית היזמים לא מקימים יקב בוטיק בגלל העניין הכלכלי, אלא מאהבת העיסוק", הוא אומר. "אלה אנשים עם אופי אחר, משפחות שעוסקות בדברים מיוחדים, עם נטייה לעניינים שבנפש. בעלי הבוטיקים מקימים מועדונים ונוסעים יחד לסיורים ולטעימות בחו"ל. בעבורם זה הרבה יותר מעסק".



הרווח הגדול של המדינה



יקבי הבוטיק מתרכזים בעיקר בשפלת לוד, בשרון, ברמת נגב ובגליל העליון. בשפלת לוד, למשל, הוקמו בשנים האחרונות לפחות 20 יקבים. בנוסף, מוקמים יקבים ברמת הגולן, בגליל העליון וברמת נגב (בעיקר בחוות הבודדים). המדינה מקצה להם 40-50 דונם, מכסת מים, מענקי הקמה ושירותי הדרכה.



במצפה רמון יזם משרד החקלאות הקמה של 20 מיזמים לגידול ענבי יין ומטעי זיתים ושקדים. מיזמים אלה ישולבו עם תיירות, ויופעלו בעיקר בידי משפחות של אקדמאים ובעלי מקצועות חופשיים המתגוררות ביישוב. המדינה מקצה ליזמים 20-30 דונם קרקע להקמת כרמים, וכן מים מליחים (מים שאינם מתאימים לשתייה) להשקיה, ומשרד החקלאות נותן מענק בהיקף של 25% מההשקעה לכל יזם המקבל זכויות בקרקע והקצאת מים.



"הרווח הגדול הוא של המדינה", אומר ישי. "כרם יין צורך 150-200 מ"ק מים לדונם בשנה, ומטע זיתים ומטע שקדים צורכים 250-300 מ"ק מים לדונם. זאת לעומת 650-700 מ"ק מים לדונם בשנה שצורכים מטעי תפוחים, אגסים ושזיפים".



ומה עם החקלאים הוותיקים? הם עדיין לא ממהרים לעקור מטעים ופרדסים לטובת כרמים. הסיבה היא כמובן כלכלית: מטע טוב עשוי להותיר למגדל רווח (לפני מס) של 2,500 שקל לדונם בשנה, וכרם יין מותיר לבעליו רווח תפעולי של 1,500 שקל לדונם בשנה.



אצל נעמן הכיוון דווקא היה הפוך: ממטע לכרם - לפני שהקים את הכרם, גידל נעמן תפוחים. לאחר כמה שנות עמל הוא הבין כי גידול התפוחים יקר מדי. "רוב הזמן אתה צריך לשלם על התענוג לגדל תפוחים, והתענוג היה יקר מדי", הוא אומר. "כדי לגדל תפוחים הייתי זקוק ל-700 מ"ק לדונם, ולכרם יין מספיק 100-150 מ"ק לדונם. עכשיו אנחנו גם חוסכים מים לעצמנו ולמדינה, וגם עושים את מה שאנחנו אוהבים לעשות".



חקלאי ששתל כרם קטן, הוסיף לכך יקב בוטיק, הקים עוד מחלבה קטנה ובנה גם גלריה לאמנות, מסלול לרכיבה על חמורים או כל גימיק אחר שעשוי למשוך את העירוני המצוי לבקר בכפר - עשוי להרוויח מכך בגדול. המפתח הוא בסינרגיה.



נעמן מסכים שריכוז של כמה יקבים מעלה את האטרקטיוויות: "ברמות נפתלי יש ארבעה יקבים ולכן הביקור פה הוא אטרקטיווי מאוד לחובבי היין".



למי שמתעניין, נעמן אינו מעסיק תאילנדים. המשפחה עובדת בכרם ובעונת הבציר מגיעים מתנדבים מהמרכז ליהנות מאוויר פסגות בגליל, ובהזדמנות גם נהנים מעבודה בחקלאות.



מי שרוצה לבקר אצל נעמן יוכל למצוא שם שבעה סוגי יין, כולל בלנדים (תערובות של סוגי יין). "אני משווק בעיקר לאנשים שבאים לבקר ביקב, וכמובן למסעדות ולחנויות יינות", הוא מספר. "באופן טבעי, אם אתה מוכר יותר ביקב שלך אתה יותר רווחי, כי אין בינך לחובב היינות דרגי ביניים שגובים תיווך".