האם צה"ל יהיה מעתה צבא העם גם בכל הקשור לתכנון ובנייה? נהלים חדשים שהוצאו על ידי משרד הפנים מנחים את הצבא ללכת בדרך המקובלת בישראל, ולהגיש את תוכניותיו לאישורי ועדות התכנון והבנייה, במקום להסתתר מאחורי הליכים חשאיים למחצה כפי שנהג עד כה. עם זאת, לא כולם בטוחים שהצבא ימהר להפנים את המסר הזה.
עד עתה, במקרים רבים שבהם עסק צה"ל בתכנון ובנייה, הוא השתמש במינוח "מתקן ביטחוני", כסיסמה להאצת הליכים - ואלה אכן נידונו בזריזות ובחשאיות, ולרוב אושרו ללא בעיות. ממש חלומו של כל יזם.
בכך נסמך צה"ל על הליך שנמצא בחוק התכנון והבנייה, ונועד במקור לפטור את הצבא מהצורך לחשוף מתקנים חשאיים. תוכניות להקמת מתקנים ביטחוניים נדונו בוועדה מצומצמת מיוחדת שהוקמה בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מבלי ליידע את הציבור עליהן, וממילא ללא יכולת להתנגד להן.
הולמ"ב - ועדה מיוחדת לתכנון ובנייה להקמת מתקנים ביטחוניים - אינה כפופה לעקרונות התכנון המנחים את ועדות התכנון. חברים בה שלושה נציגים - שניים מטעם משרד הפנים ונציג נוסף מטעם משרד הביטחון. ישיבותיה של הוועדה סגורות, היא אינה מפרסמת פרוטוקולים נגישים לציבור ואין כל פיקוח ומעקב אחר ההחלטות שמתקבלות בה. עד היום הוסמכה הוועדה ליתן היתר לתוכניות, גם אם אלה לא תאמו את המותר לפי המצב התכנוני התקף.
כך, אושר ב-2002 פרויקט עיר הבה"דים להעברת בסיסי הדרכה לנגב הצפוני, בסמוך לאזור התעשייה רמת חובב הסובל ממטרדי ריח וזיהום אוויר. הוועדה לא הביאה בחשבון את התנאים התכנוניים, לא ערכה תסקיר איכות סביבה וגם לא יידעה את הציבור. פרויקט של כ-5,000 יחידות דיור שיאכלס כ-11 אלף חיילים פורסם כעובדה מוגמרת, ללא יכולת להתנגד.
התוכנית הזו היתה הקש ששבר את גב הגמל. מהלך חריג זה גרם לתרעומת גדולה והביא לגיבוש נוהל עבודת מטה מקיפה של משרד הפנים, המשפטים והביטחון. לפני כחודש הופץ הנוהל וקבע כי על הצבא לפעול בשקיפות, תוך שיתוף פעולה עם הגורמים הרלוונטיים, ובהתאם להוראות חוק התכנון והבנייה.
כביש עוקף הליכי תכנון
גם ללא תוכנית עיר הבה"דים, נראה שהתושבים והרשויות כבר אינם מוכנים לעבור בשתיקה על פעולות התכנון החשאיות של צה"ל, שבחלק גדול מהמקרים התבררו כפעולות שאינן קשורות באמת למתקנים ביטחוניים וחשאיים. בשנים האחרונות עתרו אנשים פרטיים, רשויות מקומיות וגופים ירוקים נגד פעילות זו, ובתי המשפט נאלצו לא פעם למתן את השימוש בולמ"ב כוועדה עוקפת הליכי תכנון ובנייה.
אחד המאבקים הציבוריים הבולטים היה לשמירת רצועת החוף ליד עתלית, אחת מהיפות בישראל, העשירה בערכי טבע ועתיקות. ב-1999 הוחלט במערכת הביטחון להרוס חלק ניכר מהרצועה ולהקים במקום מתקנים לוגיסטיים. המבנה הראשון נבנה עשרות מטרים מקו החוף, בהחלטה שאושרה מבלי שקוימו הליכי תכנון ראויים. בעקבות עתירה מינהלית, החליט בית המשפט להחזיר את הדיון לולמ"ב. נכון להיום, פעילות הבנייה נמשכת, במגבלות מסוימות.
ב-2002 הקים צה"ל, באמצעות ולמ"ב, את ההיאחזות נח"ל עירון, מזרחית ליישוב חריש. בתחילה התיישבו במקום חיילי הנח"ל, אך ב-2005 היישוב אוזרח ואוכלס ב-38 משפחות. החברה להגנת הטבע הגישה עתירה נגד האזרוח, בטענה כי היישוב לא אושר בידי גורם תכנוני וממשלתי וכי המהלך שננקט "דומה למהלכים שננקטו במאחזים הבלתי חוקיים". רק לאחר העתירה, ב-2008, קיבלה ממשלת ישראל החלטה הקובעת כי בעירון יוקם יישוב קהילתי-אזרחי חדש, ובפברואר 2009 דחה בג"ץ את עתירת החברה להגנת הטבע בנושא.
השימוש הבלתי ראוי בולמ"ב מודגם בצורה הטובה ביותר בסיפור על מחנה צריפין. במקור, תיכננו הרשויות להשאיר באזור המחנה שטח כפרי פתוח, לאחר שהבסיסים שבמקום יועתקו - אך הצבא ביקש לממן את העברת בסיסי צריפין לנגב בפדיון שיתקבל בעבור שיווק קרקעות המקום. וכך, ב-2002 קודמה תוכנית בנייה בצריפין להקמת מתחם בגודל עיר, שעתיד לאכלס כ-80 אלף איש.
את המהלך ביצע צה"ל תוך ניצול סעיף בחוק התכנון והבנייה, המאפשר לו להתנגד באופן חסוי לתוכניות שבשטחן מתקנים צבאיים. מאחר שדיוני ההתנגדויות בוועדת הערר של הולמ"ב חסויים, הציבור לא היה מודע לשינויים - וכך נהפך מתחם שיועד להיות שטח כפרי וחקלאי, לאזור פיתוח עירוני. ב-2004 הוגשה עתירה לבג"ץ נגד ההחלטה, וב-2007 קיבל בית המשפט העליון את העתירה וקבע כי תינתן לעותרים זכות טיעון במועצה הארצית לתכנון ולבנייה.
מקרה נוסף שבו הופעל לחץ ציבורי היה בחיפה, שבנמל הצבאי שלה החליט ב-2005 חיל הים להקים את ה"פולינום" - מבנה שיועד לתחזוקת כלי שיט וצוללות. ממדי המבנה המתוכננים היו אדירים - אורך של 150 מטר, גובה של 25 מטר וגג בשטח של כ-12 דונם. הפולינום עתיד היה לקום בדיוק בקו המקשר בין רחוב יפה נוף למקדש הבהאים, לשדרות בן גוריון ולים - אחד מקטעי הנוף היפים והמוכרים ביותר של חיפה.
גם במקרה זה, התוכנית גובשה מבלי לשתף את רשויות התכנון העירוניות, אף שהמבנה תוכנן באופן שחוסם את הגישה לנוף הים. בעקבות ערר שהוגש נגד התוכנית והתנגדויות נוספות, הונמך הפולינום לגובה של 21 מטר ותוואי בנייתו הוזז 85 מטר מערבה, כך שלא יפריע לקו הנוף הנשקף מהמושבה הגרמנית. הכיעור - מן הסתם - יישאר.
נורמות תכנון אזרחיות
בעקבות הביקורת הציבורית ופסקי הדין הבלתי מחמיאים, החליטה שרית דנה - המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מטעם משרד המשפטים - לגבש את הנוהל החדש. מטרות הנוהל הם צמצום הגשת בקשות היתר מטעם הצבא, הסותרות את המצב התכנוני, וכן הגדלת פומביות התכנון.
גם לפי הנוהל החדש, לולמ"ב נשמרת זכות המלה האחרונה בכל הקשור ליידוע הגורמים הרלוונטים להוצאת היתרי בנייה. היא עדיין יכולה לדון בבקשה לבנייה, גם אם זו לא נוגעת להקמת מתקן ביטחוני, ועדיין קיימת בידיה הסמכות לפעול במצב שלא תואם את המצב התכנוני וכן להחליט אם לשמור או לחשוף פרוטוקולים. עם זאת, הנוהל מאפשר התערבות של מתכנן המחוז בכל שלב. האם מדובר בהסדר חדש או בטיוח הנהלים הישנים? התשובה עדיין לא ברורה.
"מדובר במהלך שנועד להחיל נורמות תכנון אזרחיות מקובלות לגבי מתקנים ביטחוניים, כך שאלה ייבחנו גם על פי סטנדרטים תכנוניים וסביבתיים רגילים", מסבירה איריס האן, רכזת תחום התכנון ומחקר במכון דש"א (דמותה של ארץ). לדבריה, "זהו מהלך חיובי מאוד, אך יחד עם זאת, אנו סבורים כי נדרש שינוי עמוק ויסודי יותר".
דברים דומים אומר גם אורן פרז מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, שמסביר כי "באופן כללי הנוהל מייצג שיפור בדרך הפעולה של הולמ"ב, ברוח פסיקת בית המשפט העליון". עם זאת, לדבריו, "הנוהל לא פותר את האנומליה הקיימת, שלפיה בקשות להקמת מתקנים צבאיים מוגשות בדרך של היתרים ולא בדרך של תוכניות, כפי שמקובל בהליך האזרחי. הנוהל לא משנה את הרכב הוועדה הבעייתי ולא מצמצם דיו את האוטונומיה של מערכת הביטחון או את ההגדרה של המילים 'מתקן ביטחוני'. לפי הנוהל, אנו נותרים כפופים לולמ"ב, ודברים רבים תלויים ברצון הטוב של הוועדה. לדעתי, מן הראוי שהנוהל ישמש רק כמהלך ביניים עד לשינוי חוק התכנון והבנייה".
האן מוסיפה כי "הנושא עמד כבר פעמיים על סדר היום של המועצה הארצית ונדחה בגלל משרד הביטחון". היא מספרת כי ארגונה הגיש שאילתה בנושא, "ונענינו כי התוכנית תקודם בקרוב. 'בקרוב' זה כבר לא יהיה, כי חלף זמן רב מאז, והתמ"א לא נראית באופק. היינו רוצים לראות מהלך רחב יותר שיחיל נורמות תכנון ראויות גם על המערכת הצבאית באמצעות חקיקת משנה או חקיקה ראשית. אנו מקווים כי הנוהל הוא צעד ראשון להשגת המטרה".
בנייה צבאית: מתקן ביטחוני - כבר לא מלת קסם
מאת רנית נחום-הלוי
28.5.2009 / 7:11