אזרחי ישראל מממנים מכיסם הפרטי 43% מההוצאה הלאומית לבריאות, כ-23 מיליארד שקל בשנה - כך עולה מדו"ח חדש שפירסמה אתמול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מאז נחקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי ב-1995, שהיה אמור להבטיח רפואה שוויונית לכל, נסקה ההוצאה הפרטית מ-31% ל-43% מסך ההוצאה הלאומית - שהיא כ-54 מיליארד שקל בשנה. מדובר בזינוק של 34% בהוצאה פרטית על בריאות מאז 95'.
נתונים אלה עולים לאחר התאמות שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של נתוני ההוצאה הלאומית לבריאות למתודולוגיה הנהוגה בארגון הבריאות העולמי. מהנתונים עולה כי המצב בישראל עגום מכפי שחשבנו. השיעור שמממנים ישראלים על הבריאות הפרטית היא 43% ולא 33%, כפי שסברו במשרד הבריאות ובלשכה עד כה.
ההוצאה הפרטית לבריאות שמציגה הלמ"ס מיתוספת על מס הבריאות שמשלמים האזרחים כשיעור משכרם, המהווה 25% נוספים מההוצאה הלאומית. נתונים אלה, המתייחסים ל-2007, מעמידים את ישראל במקום גבוה מרוב המדינות המפותחות בשיעור המימון הפרטי של שירותי הבריאות.
ממה מורכבת ההוצאה הפרטית של אזרחי ישראל על בריאות? הסעיף הגדול ביותר הוא ההוצאות על תרופות ומכשירים רפואיים - מהווה את השיעור הגבוה ביותר (24%) מההוצאה הפרטית. ההוצאה על תרופות לבדה עולה לצרכן הבריאות הישראלי יותר מ-5 מיליארד שקל בשנה, הן על תרופות שמחוץ לסל והן על השתתפות עצמית עבור תרופות שכלולות בסל.
הדו"ח גם ממחיש את כוחן הכלכלי העצום של קופות החולים בכל הקשור לתרופות: ב-2007 כמחצית מעלות רכישת תרופות ישירה על ידי משקי הבית היתה דרך קופות החולים - עלייה של 6% מ-2000. בהתאם, רכישת תרופות מבתי מרקחת פרטיים ירדה באותן שנים מ-46% ל-37%.
ההוצאה השנייה בגודלה היא על רפואת שיניים שאינה כלולה בסל הבריאות - 21% מההוצאה הפרטית לבריאות. במקום השלישי נמצאים ביטוחי הבריאות השונים - הפרטיים והמשלימים - של קופות החולים, שהתשלום עבורם מהווה 15% מההוצאה הפרטית על בריאות, כ-3.5 מיליארד שקל בשנה. תשלומים לרופאים פרטיים מהווים 7% מההוצאה.
ביטוחי הבריאות הם האשמים העיקריים בעלייה התלולה בשיעור המימון הפרטי. בביטוחים אלה נרשם קצב הגידול המואץ ביותר, כשחלקם מתוך ההוצאה הפרטית לבריאות עלה מ-5% ב-1995 ל-15% ב-2007. לעומת זאת, חלקן של התרופות בהוצאה הלאומית ירד מ-82% ב-1995 ל-74% ב-2007.
במקביל לעלייה התלולה בשיעור המימון הפרטי, נמשכת מגמה מדאיגה לא פחות של כרסום ושחיקה בשיעור המימון הציבורי מתוך ההוצאה הלאומית לבריאות: מ-68% ב-1995 ל-56% בלבד ב-2007. המימון הציבורי מורכב מתקציב המדינה ודמי ביטוח הבריאות.
ההשוואות הבינלאומיות אינן מחמיאות לישראל, בלשון המעטה: ההוצאה הציבורית (תקציב המדינה וביטוח לאומי) בישראל היא מהנמוכות בעולם - כ-56% מההוצאה הלאומית - גבוהה רק משיעור ההוצאה הציבורית בארה"ב (47%) ונמוכה בהרבה ממדינות מערביות אחרות, כמו גרמניה (77% מההוצאה הלאומית), צרפת (79%), דנמרק (86%) ואנגליה (87%).
"מתחזק הקשר בין כסף לקבלת שירותים"
גם מבחינת ההוצאה הפרטית ממוקמת ישראל הרבה מעל השיעור הממוצע במדינות ה-OECD (הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי של המדינות המפותחות) - 43% בישראל לעומת ממוצע של 26.8% במדינות המערב - ומתקרבת לשיעור ההוצאה הפרטית בארה"ב - 54%.
"ככל שחלקו של המימון הפרטי מסך ההוצאה הלאומית עולה, מתחזק הקשר בין כסף לקבלת שירותים", אומר פרופ' גבי בן נון מהמחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן גוריון. "המגמה הזאת מבטאת באופן בוטה את שחיקת עקרונות הסולידריות והעזרה ההדדית שהיו נר לרגליו של חוק הביטוח בריאות ממלכתי", הוא מוסיף.
לדבריו, "עליית המימון הפרטי היא לא רק חמורה כשלעצמה, אלא גם חריגה בעולם המערבי: המימון הפרטי של שירותי הבריאות במדינות ה-OECD הוא 27% ולא חל בו שינוי במשך עשר השנים האחרונות. עלייה זו מקרבת אותנו צעד אחד נוסף לכיוון של אמריקניזציה של מערכת הבריאות הישראלית".
מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' אבי ישראלי, אמר בתגובה: "העלייה בשיעור המימון הפרטי מדאיגה ביותר. ניתוח נתוני הלמ"ס מראה כי העלייה בשיעור המימון הפרטי מחליפה מקורות מימון ציבוריים שנשחקו במשך השנים. משרד הבריאות פועל בשנים האחרונות במטרה להקל על הציבור ולהפחית את נטל ההשתתפויות העצמיות. בין הצעדים שעשה המשרד ניתן למנות את הפחתת תקרות ההשתתפות העצמית ברכישת תרופות לחולים כרונים קשישים המקבלים הבטחת הכנסה; הנחה ברכישת תרופות לגילאי 75 פלוס; וביטול אגרת טיפות חלב, שתכנס לתוקף בינואר 2010. צעדים כמו אלה משמעותיים ביותר להבטחת נגישות לשירותי בריאות חיוניים. לפיכך המשרד שם דגש גם על עניין זה במסגרת מדיניותו הכוללת לשיפור הנגישות לשירותי הבריאות."