חיותה כוחן: במשפט רמון התקשרות היתה מעורבת עם אג'נדה ברורה, והתייחסתי לכך בהכרעת הדין

"ידעתי שזה המשפט של חיי" - כך אמרה היום שופטת בית משפט השלום בתל אביב, חיותה כוחן, בהתייחסה למשפט בו הורשע השר לשעבר חיים רמון במעשה מגונה לאחר שנישק קצינה. השופטת דיברה בכנס לשכת עורכי הדין באילת שעסק בתקשורת ומשפט. לדבריה, סיקור המשפט לא תמיד היה אמת. "לעיתים קמתי בבוקר, ראיתי עיתון ושאלתי עצמי אם זה מה שהיה במשפט. במשפט רמון היתה קפיצת מקפצה, התקשרות היתה מעורבת עם אג'נדה ברורה, והתייחסתי לכך בהכרעת הדין".



כוחן הבהירה כי אמנם היא אינה מתנזרת מתקשורת אך בסופו של דבר הכרעת הדין שלה היתה שונה מהאג'נדה של העיתונים "אני נצמדת לראיות, ולא מקשיבה לעיתונים. יש לי כלים מקצועיים הגינות ויושרה כדי לפסוק", אמרה.



לשאלה האם פסק הדין שלה במשפט רמון לא מנע את קידומה כשופטת בית המשפט המחוזי השיבה השופטת, "באופן חד וחלק זה לא השפיע, ידעתי שזה המשפט של חיי, אך מעבר לכך שום דבר".



בפאנל השתתף הפרופ' יצחק זמיר, שופט בית המשפט העליון בדימוס, שאמר כי לא פגש מעודו בשופט שחשב שפרסומים בתקשורת השפיעו עליו בהכרעת הדין. לדברי זמיר, "אני לא זוכר מקרה שבו הושפעתי במודע מפרסום בתקשורת. זו תשובה כנה ואמיתית, אך היא אינה מלאה ואינה מדויקת. היא אינה מדויקת כי איננו יכולים להיות בטוחים שפרסומים בתקשורת לא משפיעים על שופט בהיותו אדם, באופן תת מודע".



לדברי זמיר, "פרסומים בתקשורת עלולים להשפיע על בית המשפט שלא כדין בכך שנכנס חומר שמזהם את ההליך משפטי ואינו עומד בכללי הראיות המשפטיים".



פרקליט המדינה, משה לדור, פתח בתמיהה מדוע הוזמן לפאנל: "אנחנו לא מדליפים, ואם יש מקרים, הם חריגים מאוד ובניגוד לדין". לדור הבהיר כי הבעיה החריפה של הפרקליטות היא תאום עדויות בין עדים במהלך ניהול משפט, שנאסר עליהם לדבר זה עם זה, באמצעות התקשרות. לדבריו "התקשורת הפכה כלי לתיקון עדויות מעת לעת, בלי שהיא מתכוונת לכך. עד לא מרגיש חובה לנצור לשונו ולא למסור את סיפורו למרות שהעד הוזהר לא לעשות זאת. עדים לא מתייצבים לבית המשפט מחשש מה ייאמר עליהם בתקשורת ומשנים את גרסתם במשטרה ובבית המשפט בהתאם לעדויות עליהן קראו בעיתון".



לדור ציין כי התקשורת אינה משפיעה על תוכן ההחלטות של הפרקליטות אך הודה כי כאשר מדובר בתיק מתוקשר, הדיון הפנימי בפרקליטות ארוך ונרחב יותר ועולים נושאים רבים יותר: "אם כל הציבור עוסק בעניין מסוים, גם בית המשפט, הפרקליטות והמשטרה נוקטים באחריות רבה יותר לפני קבלת החלטה", אמר. לדבריו, הוא באופן אישי נרתע מהתקשורת "אם התקשרות מלווה תיק גדול, כעדות טלנסקי בפרשת אולמרט, מדוע אני צריך לקחת סיכון תקשורתי ולהופיע בתיק? תקשורת אינה גורם מעודד, אלא גורם מרתיע בהחלטה שלי להופיע בבית המשפט".



עו"ד אלי זהר, פרקליטו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, יצא נגד מה שהוא רואה כ"מכת הדלפות" וקרא לפרקליטות לחקור בעניין. לדבריו, "התקשורת מרשיעה ומזכה, והיא מחפשת את הסנסציה, היא מחפשת דם, הקורבן של זה הוא אדם שהתקשורת "עולה עליו". כדוגמא לדבריו הביא את מעצרו של דודו טופז באומרו: "טופז הורשע בציבור, שוקלים את עונשו, חושבים האם ילך לאשפוז אם לאו. עוד לפני שיבשה הדיו על צו המעצר".