אחד השווקים שנמחקו כמעט לחלוטין מהאינטרנט הוא שוק האחסון המקוון ושולחנות העבודה הווירטואליים

גם בישראל היו מי שהוקסמו מהרעיון החדש וכך הקימו שלושת היזמים ערן פפר, דרור שלו ויובל אייל את חברת BmyPC (בתרגום מילולי: "היה המחשב האישי שלי"). פפר, המשמש כיום מנהל השיווק של קבוצת אדאנת לעסקים, מספר כי הרעיון להקמת החברה צמח מבעיה שבה נתקלו בזמן לימודיהם.



"אמרנו לעצמנו שלא יכול להיות שאתה בא לאוניברסיטה, כותב את העבודה על המחשב באוניברסיטה, ואז אתה צריך תקליטון כדי להעביר אותה למחשב בבית, או לשלוח אותה בדואר אלקטרוני. אם העבודה היתה גדולה מדי, לא יכולת לשלוח בדואר האלקטרוני, כי המודמים היו איטיים מדי", הוא נזכר.



השלושה פיתחו יישום המאפשר לשמור ולנהל את הקבצים באמצעות האינטרנט. בשלב הבא החליטו לפתח יישומים נוספים שיספקו למשתמש סביבת עבודה מלאה. מצוידים ברעיון החדשני הם גייסו מחברת טכנופלסט טכנולוגיות 330 אלף דולר, לפי שווי חברה של 2 מיליון דולר, ומאוחר יותר גייסו 2.2 מיליון דולר לפי שווי של 10 מיליון דולר אחרי ההשקעה מקרן סטארט-אפ סטיישן הבריטית.



המודל העסקי שעמד בבסיס הטכנולוגיה, מסביר פפר, היה דביקות (Stickiness). "היום זה נשמע מצחיק, אבל ב-99' כולם דיברו על זה", הוא אומר.



"הרעיון היה שאם פורטל רוכש את הטכנולוגיה שלנו ומצליח לשכנע גולש לנהל את סביבת העבודה שלו באמצעות הפורטל, הוא יימנע מלעזוב אותו". לדברי פפר, חמישה פורטלים באירופה שילמו 8-4 דולרים על כל גולש שהשתמש בטכנולוגיה שלהם, ושני פורטלים בארה"ב שילמו יותר מ-10 דולרים על כל משתמש.



אך לפתע הסתיימה החגיגה. "פתאום הסבירו לנו שדביקות זה 'אאוט' ושאנחנו צריכים למצוא מודל חדש", אומר פפר. הם פנו לחברות בהצעה לרכוש את הטכנולוגיה שפיתחו בעבור עובדיהם. לדברי פפר, ארגוני ענק דוגמת חברת התקשורת האמריקאית ספרינט ניהלו עמם מו"מ מתקדם, ואולם החברה לא הצליחה לחתום אפילו על עסקה אחת.



"זה היה מדהים", הוא אומר. "כמה שבועות קודם לכן חברות מחקר כמו IDC או מגזין כמו 'PC Magazine' הזכירו אותנו כחברה המובילה בתחום והסבירו שהשוק שבו אנו פועלים שווה מיליארדים. ופתאום, כלום, אף אחד לא רוצה לשמוע ממך, והכסף הלך ונגמר".



פפר מספר כי במשך שלושה חודשים רדפו היזמים אחר קרנות הון סיכון כדי שיזרימו כסף לחברה. כמה מהקרנות הסבירו להם ש"אינטרנט כבר לא מעניין", אחרות אמרו שמודל ה-ASP מת, חלקן סירבו לפגוש אותם. לבסוף נאלצה החברה לסגור את שעריה ובתחילת 2001 פיטרה את 35 עובדיה.



בשוק האחסון המקוון שניתן בחינם לגולשים, וגם בשוק שולחנות העבודה הווירטואליים, נותרו חברות ספורות בלבד, לאחר שלפני שנתיים פעלו בו יותר מ-30 חברות. חברת Desktop.com, לדוגמה, שהיתה המתחרה הקשה ביותר של BmyPC, גייסה באוגוסט 29 '99 מיליון דולר מקרנות ומחברות אמריקאיות. גם חברה זו סיפקה לגולשים סביבת עבודה מלאה, וגם היא נסגרה בתחילת 2001.



"הם היו המתחרים הכי גדולים שלנו. היינו הולכים בניו יורק ורואים פרסומות שלהם תלויות על בניינים שלמים. יום אחד הם פשוט נסגרו", נזכר פפר.



חברת Xdrive, שנתנה נפח אחסון של 25 מגה-בייט בחינם, פונה כיום רק לבעלי עסקים, כדי שאלה ישתמשו בשירותי האחסון שלה במודל מיקור חוץ. גם החברות iDrive, שנתנה שטח אחסון של 50 מגה-בייט, MediaDepot שנתנה 30 מגה-בייט ו-SwapDrive שנתנה 25 מגה-בייט - פונות כיום לבתי עסק בלבד.



חברת MyPlay, שאיפשרה למשתמשים לקבל שטח אחסון ברשת כדי שיוכלו להעלות (Upload) קובצי MP3 ולשמוע אותם מכל מחשב בעולם, שינתה את המודל העסקי שלה ופונה כיום לבתי עסק, במטרה שישתמשו בשירותיה לבניית מודל עסקי להורדת שירים מהאינטרנט בתשלום.



"ל-xDrive ול-iDrive היה לוגו ירוק זוהר. תראה את אתר האינטרנט שלהם היום, הוא נהפך לכחול ארגוני", אומר פפר. חברות אחרות דוגמת WorkSpot ,RealFTP.com ,Magic Floppy ,NetArchiving ו-Secure Info Bank נסגרו בלי להותיר זכר.



כיום כמעט לא ניתן למצוא אתרים המציעים אחסנת קבצים ללא תשלום. אתרים דוגמת Globedesk.com, שנתנו בעבר 50 מגה-בייט לכל דורש, נותנים היום את אותו נפח אחסון לתקופת ניסיון של חמישה ימים. אחר כך נדרשים הגולשים לשלם כסף. גם רעיון ה-ASP לא זכה להצלחה מרובה, בין השאר בשל איטיות חדירתו של הפס הרחב.



בניסיון למצוא היגיון במודל העסקי שהביא לפריחתן של עשרות חברות ולהשקעות של מאות מיליוני דולרים בחברות שכשלו, מסכם פפר: "הניסיון מלמד שגולשים אינם מוכנים לשלם כסף תמורת שירות שניתן בעבר בחינם. אם זה המצב, כולנו הפסדנו שירותים חשובים ויעילים".



yuvaldr@haaretz.co.il