איפה נופש המאיון העליון?

החיים, כידוע, הם עסק לא הוגן. בימי מיתון, שבו מדי יום מתווספים למעגל האבטלה עשרות אלפי אנשים בעולם, תחזיות קודרות נזרקות לאוויר וקמטים עמוקים נחרשים במצחיהם של אנשים שלא מבינים מאיפה יביאו לעזאזל את התשלום הבא למשכנתא (במקרה הטוב, במקרה הרע מדובר באוכל לילדים) – מי שעשיר ממש - ממשיך כנראה להיות עשיר באין מפריע. ומי שעשיר ממש –יכול להרשות לעצמו חופשה שהמעמד הבינוני, שלא לדבר על הנמוך (ואפילו זה הגבוה טיפה יותר) לא יכול לחלום עליה אפילו בתקופה של גאות כלכלית.

אז לאן ייסעו העשירים הקיץ הזה? התשובה מורכבת מיעדים רבים, שהמכנה המשותף להם הוא: לאן שפשוטי העם לא יגיעו. בדרך כלל מדובר במקומות שכוחי אל, שמחיר הטיסות אליהם שקול לתקציב מזון תלת שנתי של משפחה מרובת ילדים. עם זאת, פה ושם אפשר למצוא קלסיקנים שעדיין שומרים אמונים לפריז, הנגישה לכולם. ברור אגב, שלא מדובר באוכלוסייה שגולשת לאתרי הדקה ה-806 ומוצאת דיל במטוס בגודל קופסת גפרורים ומלון שהוא בעצם מחסן אריזה של בית חרושת מוסלמי.

"טפו טפו במוצרים הספציפיים לקהל הפרימיום לא רק שאנחנו לא מרגישים בירידה אלא אפילו עלייה", אומר דמיאן יפה, מנכ"ל החברה הגיאוגרפית, שסל מוצריה נחשב ליוקרתי בשל אופיים הייחודי של הטיולים. "מדובר בלקוחות מאוד נאמנים - אם הם מרוצים מהשירות הם ישארו איתך, ובכל פעם יטיילו ליעד אחר. מדובר בקהל שמעריך איכות ומוכן לשלם כסף והרבה בשביל הייחוד. אנשים יושבים עם מומחה ומשלמים לו 100 דולר רק לפגישה, שבה מדברים אתם על הטיול עד רמת הברז במלון".

לדברי יפה, קהל הפרימיום של החברה צורך בדרך כלל טיולים התפורים באופן אישי למידותיהם – הסחורה הלוהטת בקרב העשירון העליון.

."אנשי עסקים לא נוסעים בטיולי מאורגנים אלא רק ליעדים מרוחקים או אקזוטיים מאוד", אומר צביקה קסנר, "סמנכ"ל רימון טיולים. "בניגוד ליעד בסיסי כמו אירופה שכדי לטייל בו צריך פשוט להיכנס לאינטרנט ולהזמין טיסה ומלון – הרבה יותר קשה להגיע לבד למחוז יונאן בסין או לקמבודיה".

גם רימון מציעה מחלקה ייעודית ל"תפירת" טיול לקבוצות – אמנם בניגוד לחברה הגיאוגרפית סוג לקוחות זה מהווה 7%-8% בלבד מכלל הלקוחות. עם זאת גם כאן יודעים היטב שמדובר בקהל שלא כדאי להסתבך איתו. "לקוחות הפרימיום הם בעלי המודעות הגבוהה ביותר לשירות. הם דורשים פרפקציוניזם. הם לא רוצים שהמדריך או הנהג יגידו להם בארבע אחה"צ: זהו גמרנו את העבודה. הם רוצים שהאנשים יהיו איתם כל הזמן, ערים לצרכים שלהם".

"אני עושה הפרדה בין שני סוגי אנשי עסקים שיוצאים לנופש. בעלי הון ובעלי החברה ומנכ"לים בכירים שהם שכירים", אומרת עידית פדן, מנכ"ל אופקים, "בעלי ההון ייקחו מלונות יוקרה ברמות גבוהות, יטוסו ליעדים אקזוטיים כמו המאלדיביים, לא יהססו לצאת לשיט אקסלוסיבי בקאריביים או חופשות סקי יקרות. לעומת זאת השכירים יוצאים לנופש כמו כולם, טסים במחלקת תיירים, ישנים במלונות שלושה כוכבים, מתווכחים על 20 דולר ומחפשים את הדיל הטוב ביותר. אנשים שבמסגרת נסיעות עבודה טסים במחלקת עסקים ולנים במלונות פאר לא תמיד יכולים או רוצים להוציא הרבה כסף על חופשה פרטית".

פדן מספרת על מנכ"ל חברה גדולה מאוד שמורגל במחלקה ראשונה ומלונות פאר בנסיעות עבודה, אולם לנופש שלו דרש מהסוכן טיסה במחלקת תיירים ולינה במלון שלושה כוכבים. "אמרנו לו שמדובר במלון לא טוב, שהוא אפילו ברמה של שני כוכבים, אבל הוא התעקש לקחת את המלון הזה כי הוא היה זול ממלונות אחרים".

אז לאן נוסעים העשירים? התשובות לכך רבות ומגוונות. ותלויות במספר מגמות.

ראש אגף השיווק של אל על, עמית ליבני, מצביע על קשר הולך ומתהדק בין הנסיעות העסקיות לבין החופשות של אנשי העסקים. "רבים שנוסעים לנסיעת עסקים לוקחים גם את סוף השבוע ואת בן או בת הזוג ומוסיפים לביזנס גם קצת פלז'ר. השילוב בין נסיעות עסקים לנופש בסופ"ש הפך מאוד נפוץ בקרב אנשי העסקים הישראליים".

בעקבות כך, לא פלא שלבני מציין את מלכת היעדים הנצחית והבלתי מעורערת - ניו יורק – כמי שממשיכה למשול בכיפה. "יש מעט מאוד אנשי עסקים, שיוותרו על סופ"ש בניו יורק, או עוד כמה ימי חופש אחרי פגישה".

לפי אותו עיקרון גם באירופה אין כל חדש, ולדברי לבני, היעדים המובילים באירופה בקרב אוכלוסיית הפרימיום הם עדיין לונדון ופריז. "מדובר בערים חזקות מאוד מבחינה עסקית, ולכן הן מושכות גם תיירות של אנשי עסקים".

יעד "מערבי" אחר החביב על עשירי ארצינו, אך פחות נגיש לפשוטי העם הוא דרום אפריקה. "מדובר באתר ייחודי מאוד, שמציע אטרקציות כמו לינה בלודג'ים (מלונות/בתי הארחה) בלב הג'ונגל או באמצע הספארי, טבע מדהים ושירותים נוחים מאוד". התענוג להתעורר עם קוף דבוק לחלון מתחיל מ-200 דולר לחדר והשמים הם הגבול.

גם יפה מהחברה הגיאוגרפית, מציין את דרום אפריקה כיעד החביב על לקוחות הפרימיום וקורא לה "אפריקה לייט", כלומר יעד נאה למי שרוצים להגיע ליבשת השחורה, אך מפחדים להיצרב מקרוב מדי.

יפה מוסיף לרשימת היעדים המסורתיים והשמרנים יחסית את קנדה, שתופסת תאוצה, בעיקר באזור הרי הרוקי'ס וונקבור (העיר והאי), את אלסקה ואת יפן, שטיול התפור אישית ללקוח עלול להאמיר בקלות ל-6,000 דולר.

יעדים קצת יותר פרועים, אך עדיין בטווח של קליטת אינטרנט: אתרי דרום אמריקה ובראשם בארילוצ'ה, פטגוניה, המאצ'ו פיצ'ו הרי האנדים ועוד. לדברי קסנר, הוספת הטיסות של אל על לסאו פאולו (3 טיסות בשבוע) האיצה מאוד את התנועה לאמריקה הלטינית, שחביבה ממילא על העשירים כמו על התרמילאים.

כל גורמי התיירות מדווחים על עלייה קבועה בתנועה לצ'ילה, פרו, ארגנטינה ברזיל גואטמלה וקוסטה ריקה ולבני מוסיף שלא מעט אנשי עסקים, שממצים את עסקיהם בסאו פאולו לא מהססים לעלות על טיסה ותוך 45 דקות לצאת לנופש בריו דה ז'נרו.

בקרב היעדים היותר אקזוטיים מונה לבני את ויאטנם, "שעדיין לא התגלתה לתייר הישראלי ולכן נחשבת למושכת מאוד בקרב הלקוחות בני העשירון העליון". בניגוד לתרמילאים הצעירים, שמצויידים בצ'ימידן ענק, שק של מצב רוח טוב ואומץ ללון במקומות ובאופנים שאינם כדרך הטבע, המבוססים פחות בקטע של מקלחת כלא וסגפנות בודהיסטית. "אנשים מבוססים כלכלית בדרך כלל לוקחים ג'יפ, נהג פרטי, מדריך צמוד וישנים בבתי מלון הכי יקרים. והמקומות האלו מציעים מקומות מפוארים", אומר לבני. עלות טיול כזה יכולה להגיע לעשרות אלפי דולרים.

יפה מהחברה הגיאוגרפית מצביע על יעדים איזוטריים אף יותר כמו אינדונזיה, שרק כדי להגיע אליה צריך לעבור מסלול מכשולים רב אתגרים. "אנחנו מחדירים לאינדונזיה חבורות של חמישה אנשים כי הממשלה דורשת שלכל ארבעה ישראלים יתווסף מלווה שמחזיק דרכון זר. בנוסף צריך לטוס לאינדונזיה רק דרך סינגפור, כי רק שם מנפיקים את הוויזות ויש עוד המון סיבוכים".

פרוצדורה כזאת מעוררת אצל אנשים נורמליים רצון למות או לכל הפחות לרדת מהיעד המוזר הזה. את הלקוחות בעלי הכסף והסקרנות זה דווקא מדליק. "מי שראה כבר את כל העולם מרותק מהייחודיות של היעד הזה. הנושא החברתי שם מרתק: שבטים, פולחנים, טקסים פגאניים. יש באינדונזיה מקומות שבהם האוכלוסייה המקומית עוד לא ראתה אדם לבן. הקושי להגיע ליעד וכל הפרוצדורות מסביב מושכות ומגבירות את העניין אצל הלקוח. לסין כבר כולם יכולים להגיע – לאינדונזיה לא".

אל כל מניירות החסמב"ה מצטרפים "בתי מלון באיכות יוצאת מן הכלל וחופים עם חול דק כמו בסרטים" - מה שיכול בהחלט להקל על השוק התרבותי. המחיר: 5,500 דולר וצפונה.

יעדים פרועים נוספים שמציין יפה הם נמיביה ובוצוואנה. "אלו אתרים אטרקטיביים בגלל הייחודיות שלהם. אין קבוצות, רק מטיילים בודדים, יש נהיגה עצמית בשטח כי לא לכל מקומות מגיעים כבישים. לצד אלו אפשר למצוא לודג'ים באלף דולר ללילה, אוהלים ברמת דה לוקס ממוזגים עם שירותים, ארוחות גורמה ומה לא".

אבל היעד שכנראה לוקח במוזריותו הוא פפואה גינאה החדשה. "מדובר במוצר שקשה מאוד למכור ומיועד באמת לבודדים. כל טיול של פחות משבועיים יעלה מעל 10,000 דולר", אומר יפה. ככה זה שרק הטיסות דרך אירופה או המזרח או ניו זילנד או השד יודע איפה עולות יותר מ-2,500 דולר. אגב יתר הבוכטה שמשלם העשיר ההרפתקן לא מבטיחה לו פינוק מושחת, כפי שניתן היה לצפות או להשיג במקומות אחרים – רוב המקרים תמורת מחצית המחיר. להיפך. מדובר במדינה פראית בעגה האקזוטית ופרימיטיבית בעגה של אנשים שמחוברים למציאות, שרמת השירותים בה, כפי שמגדיר יפה באלגנטיות, היא "בסיסית".

"זה מוצר שבאמת מיועד למשוגעים שמחפשים איפה לבזבז את הכסף. מסוג המקומות שהקטע הפראי הוא חלק מהחוויה. מדובר באיים מיוחדים עם תרבות מיוחדת ואוכלוסייה שחיה כמו לפני 200 שנה. לא למפונקים". לא סתם לטיול הביזארי הזה נרשמים מדי שנה לא יותר מ-10 –15 סהרורים.

אז בסופו של דבר, גם אם תיאלצו הקיץ להתבוסס בנופשון בטורקיה בעודכם מאחלים מוות משחין למשפחת הקופים שמרעישה בבריכה לידכם – תתנחמו בכך שלפחות יש לכם נייר טואלט בשירותים.