מאת מיכאל אתגר
מצב התעסוקה העגום בישראל ממקד את תשומת הלב בחיפוש פתרונות תעסוקתיים למפוטרים, ואולם יש להבין כי ישראל סובלת משני גלים של אבטלה, כשהשלישי עדיין לפנינו.
תחילתו של גל האבטלה הראשון בראשית שנות ה-90; הוא התגבר לקראת סוף העשור, וכיום אנו עדים לספיחיו. מדובר באבטלה "מיובאת", ששיקפה את חשיפת ישראל ליבוא זול. תעשיות מסורתיות בתחומי הטקסטיל, ההלבשה, העור, ההנעלה, הלבידים והרהיטים, שלא לדבר על יצרני מקררים או מזגנים, נאלצו להתמודד עם יבוא.
לאבטלה מיובאת זו מצטרפת כיום אבטלה הנובעת מאובדן יכולתה של ישראל להתחרות בייצור חקלאי ומוצרי לוואי שלו עקב מחסור במים, או ליתר דיוק - בגלל הצורך לשלם מחירים יותר כלכליים עבור השימוש במים לחקלאות.
מאחר שרוב הנפגעים בגל הראשון היו תושבי הפריפריה, בעלי השכלה והכנסה נמוכות יחסית, גל זה לא זכה לטיפול משמעותי בתקשורת, ובעיותיו לא נפתרו; במידה מסוימת, ב-2000-'98 הוא נעלם מן העין עקב צמיחת ענף ההיי-טק.
גל האבטלה השני היכה ב-2001-2000; הוא נגע יותר במעמד הבינוני, ולכן הוא "בולט" יותר. מדובר כמובן באבטלה שנוצרה בגלל נפילת חברות ההיי-טק - חברות הדוט.קום, הסטארט-אפ והתקשורת. נפילה זו פגעה בישראל במיוחד בגלל העלייה החדה בתוצר ובתעסוקה של הענף בארבע-חמש השנים הקודמות.
גל זה היכה במהירות, שכן תעשיות אלה חסרו את מנגנוני ההגנה על העובדים, שאיפיינו את התעשיות המסורתיות: הסכמי עבודה, הגנת ההסתדרות או עזרה מצד "מחזיקי השאלטר".
בגלל רמת ההכנסות הגבוהה של התעשייה לפני גל הפיטורים, התפתחו סביבה מעגלים של ספקי שירותים עסקיים: עורכי דין, רואי חשבון, כלכלנים, משרדי פרסום ויועצי השקעות, וכן של מעניקי שירותים אישיים: משרדי נסיעות, מסעדות, סוכני נדל"ן, ספקי מזון ושירותי יוקרה.
מאחר שחלק ניכר מהמועסקים בתעשייה זו ובמעגל מספקי השירותים עבורה היו צעירים יחסית, תוכניות הבונוסים, ה-exits וההנפקות העניקו לעובדים תחושת עושר, שבאה לידי ביטוי בצריכה פרטית ועסקית עם ממשקים לתעשיות נוספות במשק, דוגמת ענף הבנייה למשרדים וכו'.
האכזבה מתעשייה זו יצרה מעגלי אבטלה נוספים; החינוך הגבוה בישראל התרחב בשנים האחרונות, ואף השתנה. חלק ניכר מהסטודנטים המסיימים כיום את לימודיהם, לומדים בתחומים שהיה להם ביקוש תעסוקתי לפני גל האבטלה; אלה יצטרפו למובטלים מיד עם סיום לימודיהם. המיתון העולמי, במיוחד בתחומים אלה, יגביל את שסתום ההגירה כפתרון למובטלים.
לגל זה היתוספה הפגיעה בתיירות, שהוסיפה עובדים רבים מענף המלונאות ותעשיות הלוויין שלו. גם לעובדים אלה אין פתרון בזמן הקרוב.
ואולם חשוב להבין כי מדינת ישראל עומדת כיום לפני איום משמעותי של גל אבטלה שלישי; גל זה יבוא דווקא מתחום שעד עתה לא נחשב לחשוף לרוחות הגלובליזציה, ולכן נחשב בטוח יחסית: מגזר השירותים, ובמיוחד תחום הקמעונות. גל זה יכול להביא לעשרות אלפים לאבד את מקום פרנסתם. פגיעה זו חמורה במיוחד שכן קמעונות שימשה באופן מסורתי מעין שסתום ביטחון שקלט מפוטרים מענפים אחרים.
קמעונות מפרנסת כיום כ-150 אלף מפרנסים, אך מספרם יורד מיום ליום; הוא עתיד להצטמצם עוד יותר. הסיבה לכך היא תהליכי המודרניזציה שענף זה עובר באחרונה, ובמרכזם החלפת חנויות קטנות ולא יעילות בחנויות מגה של רשתות ענק מקומיות וזרות.
הניסיון הבינלאומי אינו מבשר טובות: בבריטניה ירד מספר החנויות העצמאיות בתחום המזון, תוך פחות מעשור, מכ-680 אלף לכ-18 אלף. בארה"ב, חנות מזון אחת מספקת מזון לכ-2,100 איש. בישראל, חנות מזון אחת מספקת צורכיהם של 430 איש. גם אם נגיע למחצית מהיעילות של ארה"ב, נידרש לסגור כמחצית מחנויות המזון הפועלות כיום. עמידה בסטנדרטים של ארה"ב תחייב סגירה של כ-80% מחנויות המזון הפועלות כיום.
מבחינה מספרית, עתידם של כ-50 עד 70 אלף עובדים נמצא בסכנה; אמנם פתיחת חנויות ענק חדשות תביא לגיוס עובדים חדשים, אבל יתרון הגודל של חנויות הענק יביא לצמצום משמעותי של כוח האדם. יש לזכור כי חלק ניכר מעובדי רשתות המזון הם עובדים זמניים, העובדים על בסיס שכר מינימום. ההשלכות לגבי יכולת הקנייה שלהם ותרומתם להגדלת מעגל הצריכה ברורה.
תהליך צמיחת הרשתות על חשבון קמעונאים עצמאיים תופס תאוצה זה כמה שנים. למרות העצירה בתחום הוצאה על מזון לנפש, חלקן של רשתות המזון עולה משמעותית. דווקא מיתון כלכלי ואבטלה במשק מאיצים תהליך זה: בתקופת מיתון, הצרכן מחפש הנחות ומחירים נוחים גם על חשבון שירות או קשר אישי עם קמעונאי ותיק. מבצעי "קנה אחד קבל שניים", מתנות ומבצעים אחרים מלמדים על אימוץ גישה זו על ידי הרשתות הגדולות.
לרשתות הגדולות יש גב כלכלי ופיננסי ויכולת שיווקית ועסקית המאפשרת להם ללחוץ על ספקים מקומיים לקבלת הנחות, להשקיע בחיפוש אחר ספקים בינלאומיים זולים, ולהתארגן לתפעול יעיל בעזרת מערך ממוחשב. בתוספת בפרסום, תנאי אשראי נדיבים, התבססות על מותגים מושכים ושימוש במועדוני לקוחות ובסיסי נתונים כדי לספק אטרקציות, לקמעונאי הקטן קשה להתחרות.
הניסיון הבינלאומי שוב מלמד כי עם התבססות הרשתות, הקמעונאי הקטן אינו יכול לחזור לענף; אופי ומבנה הקמעונות השתנה לתמיד. כך קרה בגרמניה, בריטניה והולנד. הניסיון האירופי מלמד כי לנפילת הקמעונות שם היתה גם משמעות פוליטית: בגרמניה של שנות ה-30 התמוטטות מעמד זה עודדה את עליית הנאציזם; בצרפת את עליית לה פאן.
דרכי התמודדות עם גל האבטלה העתידי אינן ברורות; בכמה ארצות, כמו צרפת, ננקטו צעדי חסימה מנהליים ומשפטיים לעצירת כניסת רשתות גדולות לערים. יש הדוגלים במתן תמיכה מקצועית לקמעונאי הקטן, כדי לספק לו כלים ניהוליים, פיננסיים וארגוניים, וכדי לעזור לו להתחרות אפקטיווית עם הרשתות הגדולות. דבר אחד ברור: הבעיה עוד לפנינו, וכדאי לתת עליה את הדעת כבר כעת.
גל האבטלה השלישי
הארץ
2.12.2001 / 9:44