רואי החשבון מתקשים להיות לא נחמדים

>> קצפו של ראובן שיף, נשיא לשכת רואי החשבון, יצא על הביקורת המוטחת ברואי החשבון על כך שהם אינם מבקרים את הפעילות של עצמם, ועל כך שהם תלויים בחברות המשלמות להם את שכרם. "רואי החשבון עומדים בחוד החנית. כדי לשמור על שוק הון אמין, איכותי ובעל שקיפות גבוהה, והם עושים עבודתם נאמנה", כתב שיף במאמר המתפרסם היום ב-TheMarker.

בתור חוד החנית, מעניין יהיה לעקוב אחר עמדת לשכת רואי החשבון בנוגע לניסיון של חברת החשמל להדיח את רואה החשבון המבקר אותה - רו"ח אדיר ענבר, שותף בפירמת דלויט-בריטמן-אלמגור ומומחה בעל שם עולמי בתקינה החשבונאית החדשה (IFRS). חברת החשמל מבקשת מרשות החברות הממשלתיות, הממנה את רואי החשבון המבקרים את החברות הממשלתיות, להחליף את ענבר ברואה חשבון אחר. זאת לאחר שענבר נהפך לאחד המבקרים הקשים של החברה - הוא מתעקש לחשוף, באמצעות הדו"חות הכספיים שלה, את הקשיים הפיננסיים שלה, את הגירעונות בחשבונות הפנסיה שלה, את ההשלכות הכלכליות של ההטבות שהיא משלמת לעובדיה ועוד.



למעשה, גם אם לשכת רואי החשבון תתייצב לימין ענבר, זה כבר לא ישנה דבר. פרשת ענבר חושפת את העובדה שראובן שיף מנסה כל כך להכחיש - רק רואה חשבון שאינו מקבל את שכרו מהחברה אותה הוא מבקר הוא רואה חשבון עצמאי באמת, המסוגל לצאת נגד החברה.



מתי בפעם האחרונה נהפך אחד מרואי החשבון לאויב של החברה המבוקרת על ידו? בלי להיכנס לשיקולי יחסים בינאישיים, העובדה שאירוע כזה פשוט אינו קורה אומרת דרשני. רואי החשבון אינם מסתכסכים עם החברות שהם מבקרים, משום שהחברות הללו משלמות את שכרם - ולכן הם נזהרים בכבודן. הם, כמובן, מקפידים על כללי האתיקה ועל כל הכללים המקצועיים, ועדיין גבולות הביקורת שלהם תחומים וברורים.



אין מה לבוא בטענות לרואי החשבון על כך. זה פשוט טבע האדם - שאינו נושך את היד המאכילה אותו, גם אם היא משלמת לו כדי שיעשה פחות או יותר את זה. זאת בדיוק הסיבה לכך שחברות הדירוג, המקבלות שכר מהחברות המדורגות, נכשלו בתפקידן. אם תרצו, זאת הסיבה שבגללה אין לסמוך על סקירה של אנליסט, שסקר פעילות של חברה הפועלת בחו"ל - על חשבון החברה. מאותה הסיבה, "הארץ" אסר מאז ומעולם על כתביו לנסוע לחו"ל, או אפילו לשתות כוס קפה, על חשבון מי שהם כותבים עליו. גם אם העיתונאי הוא מלא כוונות טובות, יהיה לו מאוד לא נעים לכתוב לאחר מכן כתבה נשכנית על מי שהזמין אותו. התוצאה היא כתבות מוזמנות, גם אם לא הוגדרו מראש ככאלה.



אם לעיתונאי "לא נעים" להיות לא נחמד כלפי מי שהזמין אותו לארוחת צהריים, על אחת כמה וכמה שלרואה חשבון מבקר יהיה קשה מאוד להיות "לא נחמד" עם החברה שמשלמת את שכרו, ושבה תלויה פרנסתו. זהו חוק הטבע האנושי, ואין בלתו.



לפעמים, אי אפשר שלא להצטער על העליות החדות שנרשמות בשוקי ההון בישראל ובעולם. העליות הללו משכיחות את כאבי המשבר הכלכלי הענק ששפרץ, ועלולות ליצור רושם כי הוא מאחורינו. שידוד המערכות, שהיה צריך להיות פועל יוצא של המשבר הזה, עלול לעלות כך בתוהו. המשבר של 1929 הוליד את הקמתם של מוסדות כמו הביטוח הלאומי ורשות ני"ע, והביא להנהגת ביטוח פקדונות, הגברת סמכויות הפיקוח של המפקח על הבנקים, הפרדת הבנקים מפעילותם בשוק ההון - וגם לכתיבה מחדש של כל התיאוריה הכלכלית. המסקנות שהסיק העולם מ-1929 היו מהמוצלחות שידע אי פעם, ועובדה שהן סייעו לו לעבור עוד 80 שנה בלי אף משבר כלכלי רציני.



בחלוף 80 שנה, כוחן של המסקנות של 1929 כבר מיצה את עצמו, ועכשיו נדרש סט חדש של מסקנות - שיישא את העולם ל-80 השנה הבאות. ניתן היה לצפות כי המסקנות הללו יכללו הפרדה, אחת ולתמיד, של רואי החשבון מהחברות שאותן הם מבקרים, הפרדת חברות הדירוג מהחברות שאותן הן מדרגות, וכנראה גם הסקת מסקנות לגבי הדרך שבה גופים מוסדיים מנהלים את כספי המשקיעים שלהם. אם העליות בשוק ההון יסנוורו את עיני מקבלי ההחלטות, והם יימנעו מהסקת המסקנות הזו - אנחנו נצטרך להמשיך ולהתגעגע לענבר, כי לא יהיו הרבה רואי חשבון נשכניים כמותו.