>> הגל הגדול של עובדים משכילים שנכנסו לתעשיית הפיננסים ב-20 שנה האחרונות עורר באחרונה דאגה לאומית רבה. נשיא ארה"ב ברק אובמה, נשיאי מכללות וכלכלנים הביעו חששות כי וול סטריט שאבה כוח אדם שהיה יכול להגיע למדע, לחינוך ולרפואה.
מחקר חדש טוען כי המעבר לתעשיית הפיננסים גובה מחיר נוסף, בעיקר מנשים, שנכנסו לעבודה בתחום. בין כל מקצועות הצווארון הלבן, תעשיית הפיננסים מקשה במיוחד על אלה שמנסים לשלב בין עבודה למשפחה.
בהיבט זה, תעשיית הפיננסים גרועה מעריכת דין ומהאקדמיה. היא גרועה בהרבה גם מרפואה, מקצוע שהתבלט במחקר במשכורות הגבוהות ביותר ובגמישות המרבית בשעות העבודה. לצד הפיננסים בתחתית הרשימה נמצאת ראיית החשבון, תחום נוסף שהפופולריות שלו גאתה בשני העשורים האחרונים.
המחקר, שנערך על ידי קלודיה גולדין ולורנס כץ מאוניברסיטת הרווארד, עונה על שאלה שאותה הסטודנטים במכללות, על אף הזמן הרב שהם משקיעים בבניית הקריירה שלהם, מביאים בחשבון רק לעתים רחוקות: באילו מקצועות יש סיכוי טוב יותר לשלב בין עבודה וחיי משפחה? ואולם עשור או שניים לאחר תום לימודיהם, שאלה זו נהפכת להיות דומיננטית ביותר בשיחות עם חברים ועם בני הזוג.
כמעט מכל היבט של איזון בין העבודה לחיי המשפחה, תחום הפיננסים וראיית החשבון מצטיירים רע למדי. אנשים שיוצאים לחופשות ללא תשלום בתחומים אלה משלמים על כך מחיר כבד, הן מבחינה כספית והן מבחינת הזדמנויות הקידום. עבודות במשרה חלקית לא קל למצוא, מה שלעתים מאלץ אנשים לבחור בין שבוע עבודה של 70 שעות לבין עזיבת המקצוע.
הדבר משתקף בסטטיסטיקות שעלו מן המחקר. גולדין וכץ ראיינו בוגרי הרווארד 15 שנה לאחר שסיימו את לימודיהם. הם העריכו את המחיר הממוצע שמשלמים אלה שיצאו לחופשה של שנה וחצי מהעבודה. מי שיש לו תואר ברפואה הרוויח 16% פחות מרופא שלא יצא לחופשה. בקרב מי שאין לו תואר אקדמי, הפער היה 25%. בקרב עורכי דין ובעלי תואר דוקטור היה הפער כ-29%.
בקרב בעלי תואר שני במינהל עסקים (MBA), קבוצה שעמה נמנים אנשי פיננסים ויועצים, היה הפער 41%. לאור המשכורות שמקבלים בתחום, סביר להניח שהם יכולים להסתדר עם הקיצוץ הזה. ואולם השיעור הגבוה מעיד על כך שעזיבת העבודה עשויה לשלוח אותם לנתיב קריירה שונה לחלוטין.
"החדשות הטובות הן שיש לפחות כמה מקצועות שבהם הנשים הצליחו להסדיר מדיניות שמאפשרת לנהל חיי משפחה", אומרת ג'יין וולדפוגל, מרצה באוניברסיטת קולומביה החוקרת משפחות. "האתגר של הדור הבא - ולא מדובר רק בנשים - הוא להרחיב זאת גם למקצועות אחרים".
ברפואה קל יותר
גולדין וכץ, שניים מכלכלני העבודה המובילים בארה"ב, חקרו בוגרי הרווארד ב-40 שנה האחרונות. הדבר איפשר להם להשוות בין קבוצות דומות של סטודנטים לאורך תקופה ארוכה, אך החיסרון הוא שקבוצת הנבדקים היתה בלתי מאוזנת.
לכן השוו שני הכלכלנים את תוצאותיהם עם שני סקרים אחרים: הסקר הלאומי של בוגרי מכללות, שנערך על ידי קרן המדע הלאומית (NSF), ומחקר של בוגרי בית הספר לעסקים של אוניברסיטת שיקגו, מהם עלה דפוס כללי דומה ותואם.
לפי הסקר האחרון של קרן המדע, לדוגמה, 21% מהרופאים בסוף שנות ה-30 ותחילת שנות ה-40 לחייהם עובדים פחות מ-35 שעות בשבוע.
הרעיון שתחום הרפואה מציע אפשרויות רבות יותר של שילוב בין עבודה לקריירה ממקצועות מובחרים אחרים עשוי להפתיע, לאור העובדה שהכשרת הרופאים דורשת שנים רבות של לימודים. אך לאחר שרופאים מגיעים לגילאי ה-30 שלהם, נראה כי רבים מהם זוכים לאפשרויות רבות יותר של תגמול מעמיתיהם בתחומים אחרים.
כששמעתי על הממצאים החדשים, נזכרתי בשני חברים שלי: רופא ילדים ורופאת עיניים שנשואים זה לזו וגרים בקולורדו. שנות ההכשרה שלהם היו תובעניות ביותר. בזמן שלמדו רפואה בצפון קליפורניה בשנות ה-90 הם היו מוקפים באנשי דוט.קום, שעבדו פחות שעות והרוויחו הרבה יותר כסף.
ואולם כיום הם נהנים מהאיזון הטוב ביותר בין עבודה לחיי משפחה לעומת כל ההורים האחרים שאני מכיר. היא עובדת יומיים וחצי בשבוע ונמצאת בכוננות שמונה סופי שבוע בשנה. הוא מגיע למרפאה מוקדם בכל בוקר ומקצר את הפסקות הצהריים כדי שיוכל לעבוד ארבעה ימים בשבוע. הוא כונן 10 שבועות בשנה. הם אוהבים את העבודה שלהם ומבלים זמן רב זה עם זה ועם ילדיהם.
כפי שאמר אל פרנקן, קומיקאי שפנה לפוליטיקה: "ילדים לא רוצים זמן איכות. הם רוצים זמן כמות - זמן גדול, מסריח, עצל ובלתי יעיל בעליל". ממחקר בעניין ההתפתחות הרגשית והאינטלקטואלית של הילד עולה כי הילדים צודקים בכך שהם דורשים את מה שהם דורשים.
לא כל ההתמחויות הרפואיות מאפשרות גמישות כה רבה, אך חלק ניכר מהן כן. דוגמה טובה למקצוע גמיש, אומרת גולדין, היא רופאים מיילדים.
מרפאות קבוצתיות הן כעת הנורמה, והרופאים חולקים ביניהם את המשמרות. לא בטוח שהרופא המיילד הראשי של המשפחה יהיה זה שיילד את התינוק. במרפאות רבות, מבקרת האשה אצל כל אחד מהרופאים במהלך ההריון שלה כדי שתכיר את כל מי שעשוי ליילד את תינוקה.
אין מי שיחליף אותך
וול סטריט, חברות ייעוץ ופירמות של עורכי דין התנגדו לגישה קבוצתית לעבודה. לפיהם, העבודה מסובכת מדי מכדי להעבירה מעובד אחד למשנהו. במקרים מסוימים, אין ספק בכך, אך לעתים קרובות, אני מתערב שלא. "מדוע גוף האשה מסובך פחות מחשבון בנק של לקוח?", שואלת גולדין באירוניה.
נראה כי ההתנגדות הכללית לעבודה קבוצתית - ולגמישות - נובעת מהרגלים ישנים, כפי שסלדו בעבר הרופאים המיילדים מהרעיון של מרפאה קבוצתית. ואולם האפשרות להעסיק אנשים מוכשרים שאינם מוכנים לעבוד 70 שעות בשבוע עולה על החסרונות של עבודה קבוצתית.
לעת עתה, קבוצה זו מורכבת בעיקר מנשים. אך אפשר לקוות שאבות יימשכו גם הם למשרות שכאלה. ב-40 השנה האחרונות, לפי הכלכלנים מארק אגוייר ואריק הרסט, הזמן שמבלים הגברים בטיפול בילדיהם הלך ועלה - בניגוד לגברים מהרווארד, כפי שהראו הנתונים של גולדין וכץ.
שאלת האיזון בין העבודה לחיי המשפחה היא שאלה מורכבת, אך אולי בני נוער או סטודנטים, המנסים להחליט מה לעשות בחייהם, יכלו להתחיל לחשוב על השאלה הזאת. אני מבטיח - רובם יבלו זמן רב במחשבה על כך בשלב מאוחר יותר.
לקריירה פיננסית יש מחיר כבד
דייויד לאונהרדט
4.6.2009 / 7:10