"אובמה יודע שאסור לו להתערב בניהול - GM אני לימדתי אותו"

>> מי אמר שחייבים לעסוק בעריכת דין לאחר לימודי תואר ראשון במשפטים? גם בארה"ב, שבה עוד לא סובלים מבעיות של הצפת המקצוע, יש כמה בוגרי משפטים שהעדיפו קריירה אלטרנטיווית. למשל ברק אובמה.

פרופ' רניר קראקמן מאוניברסיטת הרווארד, אחד המומחים הבכירים בארה"ב לממשל תאגידי, נזכר בתלמידו אובמה בכנס שהתקיים השבוע בקריה האקדמית אונו. "אני לא בטוח שאני יכול לגלות מה היה הציון שלו בתאגידים, אבל אני יכול לומר שזה היה ציון די טוב", סיפר קראקמן. אובמה יצטרך ליישם כמה מהעקרונות שלמד בדיני תאגידים כעת, לאחר שהממשל נטל לידיו את הבעלות האפקטיווית בתאגידי ענק כמו AIG, בנק אוף אמריקה, קרייזלר ועוד היד נטויה.



לכנס, שעסק בממשל התאגידי בימי משבר כלכלי והתקיים בשיתוף אוניברסיטת קולומביה, הגיעו בכירי המומחים לדיני חברות מארה"ב וישראל. נראה כי יש לאמריקאים מה ללמוד מאתנו, לפחות בכל הקשור לטיפול בתאגידים מולאמים. "יש לנו בארה"ב ניסיון מועט עם המדינה כבעלת שליטה בחברות גדולות, בניגוד למדינות רבות אחרות", מודה קראקמן ומוסיף: "הסיכון הוא התערבות ממשלתית ישירה במדיניות החברה. התערבות זו עלולה לסכן את המטרה העיקרית של חברה: השאת רווחים ולא קידום המדיניות של הממשל".



קראקמן מדגים: "בבנקים עשוי הממשל לקדם מתן הלוואות רבות יותר; בתעשיית הרכב עשוי הממשל לקדם ייצור מכוניות המונעות על ידי אנרגיה ירוקה, בשעה שצרכנים לא רוצים לשלם מחיר גבוה יותר על מכוניות אלה וזה יגרום לפגיעה ברווחי החברה. יש סימנים לכך בתוכנית ההבראה של קרייזלר. אני מנחש שזה יקרה גם בתוכנית להבראת ג'נרל מוטורס. הדרך הנכונה היא להטיל מס על דלק ולא להתערב בניהול חברות הרכב. זה דבר שרק ייתן יתרון בשוק לטויוטה ולפורד".



לדברי קראקמן, "אובמה אותת השבוע לשוק כי הממשל יימנע מקבלת החלטות ב-GM על אף שהוא יחזיק 60% מהחברה. השאלה היא אם הצהרות הממשל אמינות.



"האסטרטגיה האופטימלית בעיני היא שהממשל יגיד: ידינו קשורות", אומר קראקמן. "היינו רוצים לומר ל-GM לייצר רק מכוניות חשמליות, אבל איננו יכולים לעשות זאת. הדבר הכי טוב מבחינת אובמה הוא לומר שאינו יכול להתערב בהחלטות הדירקטורים ושאסור לו להנחות אותם. אני יודע שאובמה יודע את זה כי אני לימדתי אותו דיני חברות".



לא מתלהבים מהחילוץ



האקדמיה האמריקאית לא מתלהבת מנטיית הממשל לחלץ חברות ענק כושלות. גם לא מוסדות פיננסיים. פרופ' פול מאהוני, דיקן בית הספר למשפטים של אוניברסיטת וירג'יניה, אומר: "הטענה שיש גוף שהוא גדול מדי מכדי להיכשל היא טענה פוליטית ולא כלכלית. זה נובע מהטענה שבנקים הלוו אחד לשני ואם אחד ייפול זה ישפיע על בסיס ההון של בנקים אחרים כמו אפקט דומינו".



מאהוני נזכר כיצד נפגש עם כמה בנקאי השקעות ביום שבו הכריז בית ההשקעות ליהמן ברדרס על פשיטת רגל. "היתה שם מידה של פאניקה", מודה מאהוני. אבל הוא מסייג וטוען כי לטעמו מה שהטריד את רוב אנשי הפיננסים היה החשש מפני הטיפול המורכב שיידרש כדי להתיר את סבך הקריסה. "אנשים אמרו שיהיה בלתי אפשרי לברר מי חייב מה, כמה ולמי, כי זה יהיה מסובך מדי. בדיעבד, זה לא כל כך מסובך", טוען מאהוני.



פרופ' עמרי ידלין מאוניברסיטת תל אביב הצביע על תופעה אחרת: גישה מקלה של רשויות האכיפה דווקא בימי משבר. לדבריו, "יש תחושה שבימי משבר צריך יותר רגולציה שתבטיח שקיפות ופעילות נגד שימוש במידע פנים, כי חברות פועלות במינוף וסיכון גבוהים יותר". בפועל, המציאות בארה"ב הפוכה. רשות ני"ע בארה"ב מפחיתה את האכיפה בהשוואה לרמת האכיפה שהיא ממקדת על חברות כושלות בימי שגשוג כלכלי.



לדעת ידלין, יש הצדקה ליחס המקל בימי המשבר. "החשש שמשהו בניהול של חברה שקורסת לא בסדר גדול יותר מאשר מצב שבו הכל מתמוטט. אז לפחות יש סיבה להאמין שרוב המנהלים לא צפו זאת מראש ולכן אינם אשמים".



ידלין סבור כי "כאשר השווקים פחות נזילים, יש פחות חשש מפני שימוש במידע פנים", לכן הוא מצדיק את עמדת רשות ני"ע בישראל, שתמכה ביצירת כללים שיאפשרו לחברות לנהל מו"מ עם גופים מוסדיים על הסדרי אג"ח.



ההקשר הישראלי קומם את יו"ר רשות ני"ע, פרופ' זוהר גושן, שהבהיר מיד: "התיאור שלך רלוונטי אולי לארה"ב. אנו עשינו בדיוק ההיפך ממה שתיארת. הגברנו את פעילות האכיפה. אולי רשויות האכיפה בארה"ב הורידו את דרישות השקיפות ולכן האמון בפעילות שלהן נפגע - בניגוד למה שקרה כאן".



הדרך לאחריות חברתית: שוודית מבוגרת בדירקטוריון



>> האם ערכים אישיים של דירקטורים יכולים להסביר את מה שנראה כמו התנהגות של חבר מריונטות? מסתבר כי ניתוח ערכי מאפשר לנבא אם דירקטורים יעדיפו את האינטרס של בעלי השליטה או שיתחשבו גם בגורמים נוספים: עובדים, נושים והציבור בכלל.



מחקר שהציג השבוע פרופ' עמיר ליכט, דיקן בית הספר למשפטים במרכז הבינתחומי, שנערך עם רנה אדאמס ולילך שגיב, העמיד דירקטורים בפני שורה של החלטות עסקיות ובחן את השפעת הערכים על ההחלטה. המחקר בוצע על דירקטורים בשוודיה, שמאופיינת בשוק הון דומה לישראל שבו השליטה מרוכזת בדרך כלל בידי בעלי מניות דומיננטיים.



ליכט טוען כי דירקטורים בעלי ערכים "יזמיים", כגון הערכה לכוח ולהצלחה, נוטים בהחלטותיהם לטובת בעלי מניות. לדבריו, "דירקטורים בעלי נטיות אוניברסליות ייטו בהחלטות לטובת אינטרסים כלליים".



ליכט ועמיתיו מתבססים על סקר הדירקטורים ומודל פסיכולוגי כדי להגיע לכמה תובנות מעניינות: דירקטורים גברים נוטים להעדיף את טובת בעלי המניות על פני גורמים אחרים; נשים נוטות להעדיף שיקולים כלליים יותר; דירקטורים מבוגרים נוטים לשיקולי הכלל לעומת צעירים הנוטים לטובת בעלי המניות; נציגי עובדים בדירקטוריון נוטים, כצפוי, לאינטרסים כלליים; דירקטורים שחברים בכמה דירקטוריונים נוטים לטובת בעלי המניות - וזה הגיוני, כי אלה ממנים אותם שוב ושוב.