מנכ"ל העבודה: ברק הוא גואל ישראל; למה הוא צריך להיראות מסכן? מה עם הבתים של נתניהו בקיסריה?

"אתם אנשים קטנים, אתם מתעסקים בשטויות. כשאתם אומרים מה שאתם אומרים תחשבו, כי בסוף, והסוף הזה הוא לא עוד הרבה זמן, אתם תעמדו, גם אם תשימו מסכה שלא יזהו את הפרצוף שלכם, אבל יראו את הידיים שלכם, והידיים האלה ימחאו לאהוד ברק כפיים. אין לי צל של ספק שהוא יירשם בדפי ההיסטוריה כגואל ישראל, בניגוד למה שאתם חושבים, בניגוד לאיך שאתם פועלים, או בניגוד למה שאתם רוצים לייצר מצב כלפי האיש הזה. נקודה".



הדובר הוא איש העסקים וסגן שר הביטחון לשעבר ויצמן שירי, הבוס החדש של מפלגת העבודה. הנמענים הם חברי המפלגה בכלל וח"כיה הסוררים בפרט. שירי, מנכ"ל המפלגה החדש, רואה בדברים הללו הצהרת כוונות, או אולי, אם לדבר בשפת הבוס, יריית פתיחה. מכת האש הראשונה. זו התשובה הנחרצת שלו לכל אלה מבית המייחלים למפלת ברק. הכינו את הכובעים. הגואל פה, וזה יד ימינו.



לפני מספר שבועות, לאחר שברק גרר את מפלגתו המכווצת והמשוסעת אל תוך ממשלת נתניהו והדיח את אחד מראשי המרד, המזכ"ל איתן כבל, הוא פנה לשירי, נאמנו המסור בשנים האחרונות, וביקש ממנו לשמש לא כמזכ"ל אלא כמנכ"לה של המפלגה. המינוי גרם לגלי ביקורת מצד המורדים. כבל למשל אמר שלברק דרוש "חצרן" וכינה את שירי "פקח מטעמו של היו"ר".



שירי לא מתרשם. "אני הולך להיות פקח עירייה עם סמכויות של מנהל, אז אני לא נעלב מהעניין", הוא אומר. "לא אכפת לי שיקראו לזה חצרן. יש לי כל הסמכויות, ואני יודע מה לעשות עם הסמכויות האלו. להבדיל מהרבה מאוד אנשים, אני פחות אדבר ואעשה סדר. שמעתי שאיתן כבל מכנה את ברק 'הקיסר'. זו בושה וחרפה. הוא השווה את ברק להוגו צ'אווס, כבר היה יכול להתקרב למזרח התיכון ולהשוות אותו לאסד. זו עזות מצח לטעון שההדחה שלו היא החלטה דיקטטורית. אם ברק לא היה מדיח אותו היו אומרים עליו שהוא סמרטוט. איזה חברה ציבורית היתה משאירה בתפקידה מנכ"ל שלא מקבל את הכרעת הרוב? הוא היה צריך להתפטר בעצמו".



למה היית צריך את התפקיד הזה בכלל? יצאת מהמערכת בתחילת העשור, החיים מחייכים אליך, למה חזרת?



"ראיתי את אווירת העליהום שישנה נגד אהוד, מצד אותם חברים במפלגת העבודה שיוצרים במשך שנים אווירה של דה-לגיטימציה בצורה הכי מגעילה, הכי אישית, כשכל אחד מהם, אם אתה מעמיד אותו אחד לאחד מול אהוד ברק, בחיים הם לא הספיקו ולא יספיקו לעשות 10% ממה שהוא עשה למען ביטחון ישראל ובכלל למען המדינה. אתה מסתכל על אנשים שכל החיים שלהם היו עסקנים, ואני אומר את זה במובן השלילי של המלה, עסקנים פוליטיים, שמה שמנחה אותם זה הסדר-יום האישי שלהם ושום דבר אחר לא. לצערי, שזה לשמחתי, אני מכיר חלק גדול מהאנשים האלה ואני בז להם.



זאת אומרת, כשאני מסתכל על הדברים בצורה אמיתית אני מבין שבסוף יש גם מדינה, ואני יודע בתוך תוכי, כמי שמכיר את ברק מצוין, שמה שעומד לנגד עיניו זה קודם כל הקטע של השליחות, כי אם זה היה משהו אחר אין לי צל של ספק שהוא היה עושה קריירה הרבה יותר מצליחה עם כבוד הרבה יותר גדול בעולם העסקים.



אני באתי לפרק זמן מוגדר, אני מקווה שנצליח לייצב באיזושהי צורה את המערכת ושמפלגת העבודה בראשות ברק תעמוד במקום שהיא ראויה לו. בכל מדינה מתוקנת אדם בדמותו של ברק היה נהפך להיות נערץ, לא נלעג, ולא שכל איזה פוליטיקאי שמעולם, מעולם, לא היתה לו שום תרומה לחברה הישראלית באופן אישי ובכלל לביטחון ולהקמת המדינה, נכנס בו".



נפגשנו בבית קפה בשכונת אזורי חן בצפון תל אביב, שבה הוא מתגורר עם אשתו, ריקי ושלושת ילדיו. שירי, בן 53, בן להורים ילידי עיראק מבאר שבע, שבצבא שירת ביחידת חרמש, מגשים היום את חלום ההצלחה הישראלי, כולל בעלות על חברת הנדל"ן הבורסאית תשואה, שהקימה פרויקטים ברומניה ומכרה לאחרונה מספר נכסים בישראל, ושליטה בחברת המיצים "סחוט טרי", שאותה רכש לפני שנתיים בחמישה מיליון שקל. הוא קרוי על שמו של הנשיא הראשון, חיים ויצמן, שנפטר ארבע שנים לפני שנולד, ושם משפחתו, שירי, הוא שם עיראקי שורשי, אבל הוא כבר רגיל שקוראים לו הפוך.



הרומן שלו עם הפוליטיקה החל ב-84', כשפואד בן אליעזר היה ראש המטה של מפלגת יחד בראשות עזר ויצמן. שירי קושש עבור עזר קולות בדרום ומאוחר יותר עבר עמו ועם פואד למפלגת העבודה. משך שנים הוא נחשב לאיש החזק של המפלגה בדרום, ובמקביל נעשה לקבלן משגשג. ב-95' פגש את אהבת חייו הפוליטית. הקליק היה מיידי. "ברק אוהב אנשים שהם תכלס", הוא מאבחן.



ב-99' נבחר לכנסת. באחד העיתונים הוא תואר כ"אשת עסקים אשכנזית מבאר שבע". מהר מאוד בלט בהתגוששויות קולניות עם יריביה הפוליטיים של העבודה, ובעיקר עם אלה של ברק. קולו העבה ואופיו המחוספס הפכו אותו לתגרן המיומן ביותר בקרבות המלל עם אנשי הימין ועם יריבי ברק במפלגה. "אני לא הולך ולוחש", הוא אומר על הפילוסופיה שלו, "רק אנשים חלשים לוחשים".



ב-2001 הוקפץ לתפקיד סגן שר הביטחון תחת בן אליעזר וב-2003 פרש מהפוליטיקה לאחר שלא הצליח להיבחר לכנסת מחדש. מאז הוא מנהל עסקים פרטיים בישראל ורומניה, בעיקר בתחום הנדל"ן. בכל השנים מאז שפרש מעשייה ציבורית הוא שמר על קשר הדוק עם ברק. "איך זה שאני האיש הכי קרוב אליו?" הוא שואל רטורית, "הרי שנינו ניגודים מוחלטים. תבדוק, כל מה שיש - שום דבר משותף. לא הגיל, לא הסטטוס, שום דבר. אבל אני יכול להגיד לך, כשאני מדבר איתו ואני מסתכל עליו כמו שעכשיו אני מסתכל עליך, אני יודע מה הוא מרגיש כלפי".



אהבה?



"כן".



הרגשות של ברק הן אבני יסוד בהשקפת העולם של שירי. כשהוא אומר ש"בכל מדינה מתוקנת אדם בדמותו של ברק היה נערץ", הוא מבטא את הרגשתו האישית. באהבה כמו באהבה. מצד שני, אסור לטעות בו. שירי הוא מעריץ אך אינו מעריץ שוטה.



ברק חוטף בזמן האחרון בכל הקשור למוסר האישי שלו. ציפי לבני תהתה מה לו ולשמירה על החוק וטענה ש"את הונו הפוליטי עשה דרך גיוסי כספים לעמותות ואת הונו הפרטי דרך הקשרים הפוליטיים".



"לבני היא חצופה, כי זה דבר שהיא יודעת שזה שקר וכזב, נקודה. ברק שילם מעל 50% מס הכנסה על כל שקל שהוא הרוויח. אני הייתי נותן לו לצורך העניין פרס יצואן מצטיין בתקופה שהוא עבד בחו"ל והביא את הכסף לארץ. למה לה לדבר בצורה כזאת? מי שיש לו חמאה על הראש לא עומד תחת השמש. ולהם, למפלגה בראשותה, יש הרבה חמאה על הראש. המון. אנחנו יודעים מה היה עם העמותות של שרון, אנחנו יודעים איך לבני נבחרה בגלל הקירבה שלה ושל אבא שלה ז"ל לאריק שרון. צריך להגיד רק את האמת. היא מדברת על פוליטיקה אחרת?"



אהוד אולמרט אמר על ברק שהיה "ראש ממשלה הכי גרוע בתולדות ישראל, שר ביטחון שהדליף באופן סדרתי מדיונים ביטחוניים הכי רגישים".



"על אולמרט אני רק יכול להגיד שייטול קורה מבין עיניו. האיש הזה, על פי כל פרמטר בכל מדינה מתוקנת, היה צריך לרדת למחתרת. אם מי שהתחיל את הקריירה שלו כאביר שלטון החוק מסיים את הקריירה בדרך שבה הוא מסיים, זה אומר הרבה. אני מציע לו שבמקום להתעסק בנקמנות אישית שיתעסק בפרוסטטה שלו".



המבקר הכי חריף של ברק בקדימה הוא חיים רמון.



"חיים רמון זה איש שמלא כולו רעל. זה איש רע, מניפולטור. הוא צריך להסתכל במראה ולשאול את עצמו איך הוא ייזכר בדפי ההיסטוריה. אין הרבה הצעות חוק הרשומות על שמו, אבל יש הרבה תרגילים כמו התרגיל המסריח הרשומים על שמו. הוא שם נרדף לאופורטוניזם. הוא צריך לדעת שהוא היה תמיד עסקן, נקודה. האיש שתמיד אומר, 'אני אמרתי'. הוא תמיד אמר. מה הוא עשה? אמר אמר, מה הוא עשה? אני מבין שהכעס שלו ושל אולמרט נובע מכך שלמעשה ברק סילק אותם מהבמה הפוליטית, נקודה".



בכל זאת, האיש היה שר משפטים, משנה לראש ממשלה, יו"ר ההסתדרות.



"זה יותר טרגדיה של הפוליטיקה שהוא היה בכל כך הרבה תפקידים. ברור לגמרי שהוא היה צריך ללכת הביתה אחרי שהוא הורשע. המקרה שלו הרבה יותר חמור, בוא נגיד את זה בעדינות, משחיתות פוליטית. הרבה יותר עמוק. הבן-אדם שחשבו שהוא יכול להיות ראש ממשלה וחשבו שהוא התקווה הורשע. ואני מבין את הכעס שלו, שחלק גדול מהפנטזיה הזאת שהוא יכול להנהיג את מפלגת העבודה, החלום שלו התמסמס ברגע שברק נכנס לתוך המערכת הפוליטית, באופן טבעי. אני מודע לפופולריות התקשורתית של רמון, בעיקר בקרב העיתונאיות, בניגוד לאהוד, וזה כי אהוד לא רכלן, והרבה מאוד אנשים כמו רמון העיסוק המרכזי שלהם זה ברכילות".



היית רוצה, בחזון שלך למפלגת העבודה, שאנשים כמו רמון, דליה איציק, כל אלה שנטשו, ישובו?



"לא, לא, מה פתאום? הייתי רוצה שיחזרו אנשים מסוגו של שלמה בן עמי, שזה פספוס גדול מאוד, או עוזי ברעם. הדבר הכי חשוב שהם לא שקרנים. אני אומר את זה בצורה ברורה. הם מבינים פוליטיקה, אבל הם לא שקרנים. הם אומרים את האמת גם אם היא מאוד כואבת לפעמים".



ומה אתה עצמך חושב על הביקורת על אורח החיים של ברק? על זה שהוא יושב במגדלי אקירוב ומנהיג מפלגה סוציאליסטית? לא חורה לך?



"תקשיב טוב, אני לא מסתיר את זה שאני באופן אישי גדלתי בבית שאפשר להגיד שהיה בית עני. אבא שלי נלחם על הקיום שלנו כמשפחה, דאג לתת חינוך לכל הילדים, ועם השנים אתה לא יכול שלא לפתח רגישות כלפי אנשים שנשארו מאחור. ואני אומר לך, רק אנשים שהם קפיטליסטים, במובן המלא של המלה, יכולים להיות גם רחמנים בני רחמנים. כי אותן סיסמאות של סוציאליזם וסיפורים ותמיכה, בשורה האחרונה רק מישהו שהוא שבע אי-אפשר לקנות את דעתו. אדם שהוא רעב אי-אפשר ללכת ולבקש ממנו אמפתיה. אם זה היה תלוי בי, הפוליטיקאים היו עצמאיים מבחינה כספית ויכולים להביע את דעתם בלי להיות תלויים לא בבעלי הון ולא בשום השפעה. שיהיו לצורך העניין שליחים אמיתיים".



פוליטיקאים עשירים הם פחות מושחתים?



"ברור לגמרי. כי הם לא יתלכלכו. זה לא שווה להם להתלכלך כי הם לא מגיעים אנשים רעבים. הם לא צריכים את זה, הם בשם השליחות".



בכל זאת, אין סתירה בין ראשות מפלגת העבודה לבין מגורים במגדל כוחני, ארוחות במסעדות יוקרה, סיגרים?



אני מכיר אנשים, עניים מרודים בקובה - אתה שומע אותי? - שמעשנים את הסיגרים הכי הכי-הכי ופה הופכים את זה לאיזה סמל סטטוס. הוא את הסיגרים אף פעם לא מקבל ממישהו, הוא תמיד קונה, והוא תמיד מציע מהסיגרים שלו. כל הדברים האלה, הסוג של הנהנתנות, אז הוא יודע לשתות וויסקי טוב והוא גם, אני אומר לך, יודע לשתות יין תירוש. אין לו בעיה. חד וחלק".



"עכשיו, לגבי הבית שהוא גר בו, תראה, זה לא סוד שהמצביעים שלו באים מסטטוס מסוים, מהחלק העליון של החברה הישראלית. זו הצביעות, כי הם היו שמחים אם הם היו רואים אותו נוסע במזדה. ברור לגמרי, כי אז הוא עמך. אבל אתם לא עמך, אז למה אתם מבקשים ממנו להיות עמך? למה את השאלות האלו לא שואלים על פוליטיקאים כמו ביבי נתניהו, שהוא ראש ממשלה והמצביעים שלו 90% מהם עניים? צריך להגיד את האמת. למה לא שואלים על הבתים של נתניהו בקיסריה ובירושלים? אריק שרון גר בחווה, שזה עשרות מיליונים. אבל אהוד ברק? הוא צריך להיראות מסכן, הוא צריך להתנהג בצניעות, הוא צריך להתנהג כמו איזה עלוב חיים, בשביל שיאמינו שהוא סוציאליסט. הוא לא סוציאליסט. אני גם לא סוציאליסט, וגם הרבה מהאחרים שמכריזים שהם סוציאליסטים. הסוציאליזם פשט את הרגל".



מה יש לכם במקום?



"אתה צריך לייצר מצב של חברה בריאה יותר, שבעלי המעמד יוכלו לוותר על חלק משמעותי בשביל להעביר את זה לאנשים החלשים שנשארו מאחור, נקודה. עכשיו, יש כאלה שהיו מאחור והם התקדמו, והם התבלבלו בדרך ושכחו. יש כאלה שכל הזמן מסתובבים אחורנית לראות. אני כל החיים שלי אשאר באר-שבעי, נקודה".



נראה לך שתסתדר עם הסוציאליסטית שלי יחימוביץ'?



"יש דברים שאני לא מסכים איתה, אבל היא מאמינה באמונה שלמה שצריך להיות סוציאליסט בעידן הסופר-מודרני. אני מחבב אותה. היא אמיתית. פי מאה יותר קל לי לשתף פעולה עם אחת כמוה, גם אם אנחנו לא מסכימים כמעט על כלום. אבל דבר אחד בטוח, השולחן יהיה נקי, לא יהיה צבוע. היא לא ממגלגלי העיניים, 'אהלן אחי', 'אהלן זה', מהם אני מאוד-מאוד נזהר. גם אופיר פינס, מבין הארבעה (המורדים), הוא אדם ראוי. אני לא יכול להגיד את זה על שלושת האחרים".



יולי תמיר, תקפה אותו לאחר שנכנס לממשלה וטענה שהוא מתנהג באופן מגונה.



"היא היתה כלום והיא נשארה כלום. ב-99' אהוד ברק הלך ומינה אותה לשרת הקליטה למרות שהיא לא נבחרה לכנסת. הרגיז חצי מהמפלגה. זה בגלל שהוא לא מבין פוליטיקה. למה הוא היה צריך להרגיז בגללה את עוזי ברעם ואברום בורג? תשמע, אם מדברים על אנשים שמתנהגים באופן מגונה, אני מציע לה לשמור על צניעות. ההיסטוריה שלה לא מוכיחה שהיא הבן-אדם הכי ישר. היא באה משלום עכשיו, והיא באה וישבה בממשלה עם אולמרט ואמרה שהוא היה אחד מראשי הממשלה הטובים למרות השחיתויות. המנהיג הנערץ עליה היה עמיר פרץ. הרי היא כל הזמן הלכה עם אנשים שהם חצי הזויים, כולל עם מצנע, שמצנע הוא בחור על הכיפאק. אין לי צל של ספק שאם היתה יכולה להמשיך להיות שרת החינוך, היא היתה ממשיכה והיתה צובעת את הממשלה הזאת בצבעים הכי ורודים. אין לה בעיה בכלל. אני אומר בצורה הכי ברורה שהיא לא מייצגת את המצביעים של מפלגת העבודה. המצביעים שהיא מייצגת אותם נמצאים במפלגה אחרת, וגם שם הם קיבלו מכה".



■ לקריאת הכתבה המלאה באתר "הארץ" לחץ כאן