תביעתו של אורי מנשה כנגד PRATT על סך 41 מיליון שקל יוצאת לדרך: ביהמ"ש אישר להמציא לנתבעים את כתבי התביעה

כשלוש שנים לאחר הגשת התביעה אישר ביהמ"ש המחוזי בתל אביב למנשה אורי ואשתו רנה, בעלי השליטה בחברת קרגל הציבורית, להמציא את כתב התביעה לנתבעת חברת Pratt Holdings ולבעליה ריצ'רד פראט.



מנשה הגיש, באמצעות עוה"ד ד"ר יוסף שגב ושמואל קסוטו, תביעה כנגד פראט ובעליה, ובה טען כי ביוני 1998 הושג בינו לבין בעליה של חברת פראט הסכם למכירת השליטה בקרגל (50.02%) תמורת 41.25 מיליון דולר.



בני הזוג טענו בתביעה כי לאחר חתימת ההסכם הוא הופר על ידי הנתבעים שניסו להתכחש לעצם קיומו.



לטענת התובעים, נגרמו להם נזקים גבוהים בגין התנערותם של הנתבעים מההסכם, דבר שהביא להחלטתם לבטל את ההסכם, והם ביקשו מבית המשפט לחייב את הנתבעים לשלם להם פיצויים בגין ההפרה בסך של 41.6 מיליון שקל.



בני הזוג פנו לביהמ"ש וקיבלו היתר להמצאת כתב התביעה לחו"ל - אוסטרליה - מקום מושבם של הנתבעים.



ריצרד פראט והחברה פנו, באמצעות עו"ד גד טיכו ממשרדו של רמי כספי, לבית המשפט בבקשה לביטול היתר המצאה שניתן בתחילה במעמד צד אחד.



הנתבעים טענו, בין השאר, כי לא נחתם כל הסכם ולא סוכם אף אחד מן התנאים הבסיסיים, כגון התמורה ותנאי התשלום. לדבריהם, ההסכם הנטען הוא לכל היותר עדות לקיומו של מו"מ לקראת חתימת חוזה.



רשמת ביהמ"ש המחוזי, עפרה סלומון-צ'רניאק, דחתה את העירעור של פראט, והנתבעים ערערו על החלטתה.



בסוף השבוע דחה ביהמ"ש בשנית את ערעורה של פראט וקבעה כי ההיתר להמציא את כתב התביעה לחברה עומד בתוקפו.



השופטת שרה דותן קובעת בין השאר כי לצורך בחינת סוגיית היתר ההמצאה לחו"ל יש לבחון האם לתובעים תביעה ראויה לטיעון. בעניין זה קובעת השופטת כי גרסתם של התובעים בדבר קיומו של הסכם להעברת מניות קרגל לפראט תמורת 41.25 מיליון דולר לא נסתרה.



השופטת מוסיפה כי למנשה אורי זכות תביעה אישית כנגד ריצרד פראט שכן טענותיו בדבר התחייבותו האישית של פראט לקיום העסקה שניתנה לו לטענתו יום לאחר חתימתה, לא נסתרה.



השופטת קובעת בעניין כי מנהל של חברה עשוי לחוב באופן אישי בשל מצגים שהציג במהלך מו"מ לקראת חתימתו של חוזה ואין הבדל בין מצגים שהוצגו להתקשרות למצגים והתחייבויות שקיבל עליו המנהל באופן אישי במהלך ביצועו של החוזה.



השופטת דוחה את הטענה של פראט לפיה ישראל אינה הפורום הנאות לקיום הדיון בתביעה בטענה כי יהיה עליהם לזמן עדים רבים שאינם מתגוררים בישראל - דבר שיגרום לאי נוחות בלתי סבירה.



השופטת קובעת כי הנתבעים לא הגישו עדיין כתב הגנה, וזאת מטעמים טקטיים, ולפיכך לא ניתן לקבוע את מספר העדים שיידרשו להופיע בפני ביהמ"ש בישראל.