>> התפישה המקובלת בין כלכלנים מאז סוף שנות ה-70 ועד לאחרונה היתה כי מדיניות פיסקלית מרחיבה אינה אמצעי יעיל למתן משברים כלכליים.
עם זאת, בחודשים האחרונים הכריזו ממשלות רבות בעולם על הרחבות פיסקליות בתגובה לעוצמת המשבר. הדיון הכלכלי שהתפתח בעניין מתייחס לאפקטיוויות של הרחבה פיסקלית במיתון ולא לגודל האופטימלי של המגזר הציבורי - סוגיה שתוכרע על ידי הדרג הפוליטי.
הסיבה העיקרית לכך שבעשורים האחרונים התקבעה התפישה שמדיניות פיסקלית אינה כלי המדיניות המתאים להתמודדות עם מחזורי עסקים היתה ההסכמה שמדיניות מוניטרית עדיפה: לשינויים בריבית יש השפעה על הביקוש המצרפי והמדיניות המוניטרית יכולה להגיב מהר יותר להתפתחויות בשוק. עם זאת, במשבר הנוכחי טוענים כלכלנים רבים כי המדיניות המוניטרית הגיעה לגבול יכולתה. במדינות רבות, כמו גם בישראל, מתקרבת הריבית ל-0%.
התומכים בהרחבה פיסקלית טוענים כי בתקופה הנוכחית היא לא תדחוק השקעות פרטיות, משום שבתקופות כאלה המשאבים לא מנוצלים באופן מלא. יתר על כן, הסיכונים של אי-עשייה גדולים מהסיכונים של עשייה. נימוקים אלה רלוונטיים בעיקר עבור המדינות שנפגעו קשות מהמשבר. ישראל, לעומת זאת, נפגעה מהמשבר במידה מתונה. לראיה, התוצר בישראל ירד ברבעון הראשון ב-3.6% בהשוואה ל-5.7% בארה"ב ו-9.6% בגוש היורו. יתר על כן, יש כמה גורמים שהופכים את ההרחבה הפיסקלית לבעייתית - בייחוד במקרה הישראלי:
מימון החוב שייווצר כתוצאה מההרחבה: הרחבה פיסקלית, במקביל לירידה בהכנסות ממסים, מביאה לגירעונות גדולים ולהגדלת החוב. ישראל מוגבלת ביכולת לנקוט מדיניות של הרחבה בשל חוב ציבורי גבוה (כ-78% ב-2008 לעומת ממוצע של 57% במדינות ה-oecd). מעבר לכך, השוואת הגירעונות החזויים ל-2009 ול-2010 על פי קרן המטבע הבינלאומית מראה כי בישראל צפוי להירשם גירעון ממשלתי גבוה מבכל מדינות ה-oecd, פרט למדינות שבמוקד המשבר. מצב זה לא משאיר מרווח רב לתמרון, משום שעלייה נוספת בגירעון עלולה להקשות על מימונו ולהביא לעליית ריביות במשק.
דחיקת ההשקעות הפרטיות: הוצאה ממשלתית מוגברת תביא להקטנת ההשקעות הפרטיות ולחלוקה שונה של המשאבים בכלכלה ולא להגדלתם - אם לא בטווח הקצר אז בטווח הארוך - עקב העלייה בריבית על החוב הממשלתי בעקבות ההרחבה.
בזבוז משאבים: כדי שההרחבה תהיה אפקטיווית, על הרשויות להוציא סכומים גדולים בזמן קצר. יישום מדיניות כזו תחת מגבלת זמן דוחקת יקשה על בדיקות יסודיות של עלות-תועלת, ועלולה להביא לחוסר יעילות ולבזבוז משאבים.
דליפת ביקושים במשקים פתוחים: בעיה נוספת שמגבילה את אפקטיוויות ההרחבה הפיסקלית היא היותו של המשק קטן ופתוח, כשמשקל היבוא והיצוא בו הוא כ-80% מהתוצר. בשל כך, חלק ניכר מהעלייה בביקוש המצרפי שתביא ההרחבה הפיסקלית עלול "לדלוף" החוצה דרך גידול ביבוא.
הקושי בהקטנת ההוצאה הפיסקלית עם תום המשבר: בעיה ארוכת טווח נוספת בהגדלת ההוצאות הממשלתיות כמדיניות אנטי מחזורית, היא כי גם הרחבות פיסקליות המתוכננות להיות זמניות נוטות ליהפך לקבועות בחלק גדול מהמקרים.
שידלובסקי הוא ראש אגף כלכלה ומחקר במשרד האוצר; גבע הוא כלכלן באגף
מסוכן להרחיב את התקציב
אלדד שידלובסקי ואסף גבע
10.6.2009 / 7:30