רפואת השיניים בישראל בסכנה

>> כנראה שלחלום של האם היהודייה, שילדיה יהיו עורכי דין או רופאים, אין מקום בישראל. סטודנט שנרשם ללימודי רפואה או רפואת שיניים חייב להסתכל על הטווח הארוך ולתכנן את עתידו: הלימודים נמשכים שנים רבות, לאחר מכן עליו לעבור את בחינות הרישוי, ואחר כך עומדות בפניו התמחויות נוספות.

אבל התכנון לטווח הארוך שמצופה ממי שרוצה ללמוד רפואה הוא למרבה הצער לא נחלתו של מי שאמון על לימודי הרפואה ועל הלימודים הגבוהים בישראל. אחרת, אי אפשר להסביר את ההחלטה התמוהה לסגור את בית הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת תל אביב. החלטת האוניברסיטה לסגור את בית הספר, שהוא אחד משני בתי הספר לרפואת שיניים בישראל, היא הפרה של הסכם שנחתם לפני שנתיים בין הנהלת האוניברסיטה למורי בית הספר. ההסכם כלל ויתורים רבים וקיצוצים כואבים בסגל ההוראה והמחקר, אך הבטיח את המשך קיומו של בית הספר. המורים נאותו לחתום על הסכם תעסוקה חדש שכלל פגיעה בשכרם ובתנאי הפנסיה שלהם וקיצוץ של יותר ממחצית מספר התקנים בבית הספר, ובלבד שעתיד בית הספר יובטח.



כעת האוניברסיטה לא מתכוונת לקבל סטודנטים חדשים, דבר שיביא לגסיסתו של בית הספר. המשמעות היא פשוטה: תוך כמה שנים צפוי מחסור ברופאי שיניים, וצפויה פגיעה בבריאות הציבור ובאיכות רפואת השיניים בישראל. יתרה מכך, צמצום מספר בוגרי בתי הספר בכמחצית יגרום להקטנת ההיצע של רפואת שיניים איכותית ועלייה במחיר הטיפולים.



בסופו של דבר, הוויכוח הוא על כסף. הסכום השנתי הדרוש להבטחת קיומו של בית הספר הוא 6-8 מיליון שקל. סכום זה הוא מעט יותר מאחוז מתקציבה של אוניברסיטת תל אביב, והוא יאפשר לא רק את הכשרתם של כ-30 סטודנטים בשנה, אלא גם את קיומן של מרפאות שיניים מתקדמות, שבין השאר, נותנות שירות לאוכלוסיות נזקקות.



הנהלת האוניברסיטה מיתממת וטוענת שהיא מעוניינת בהמשך קיומו של בית הספר, אך מתנה זאת בהקצאה מיוחדת מהוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה (ות"ת) בסך 8 מיליון שקל בשנה. בכך, האוניברסיטה הופכת את הות"ת לעלה התאנה לכישלונה לעמוד במחויבותה לבית הספר. הכתובת הראשית היא לא הות"ת, אלא נשיא האוניברסיטה, פרופ' צבי גליל ויו"ר הוועד המנהל של האוניברסיטה, ד"ר ליאורה מרידור. עליהם להתעשת ולפעול מיידית להמשך קיומו של בית הספר ולא למעול באמון הציבור המשלם את שכרם.



ישראל מתגאה במחקר מתקדם, בהשכלה גבוהה וברמתם הגבוהה של רופאיה. אך הישגים אלה אינם מובנים מאליהם. המצוינות תלויה בהשקעה ובמחויבות ציבורית - ויש לה תג מחיר. במקרה של רפואת שיניים - 8 מיליון שקל בשנה. האם זה מחיר גבוה מדי עבור בריאות השן של תושבי ישראל?



-



הכותב הוא ראש המחלקה לשיקום הפה ויו"ר נציגות המורים בבית הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת תל אביב