בית הדין: אזרחית ישראל שמתגוררת מחצית הזמן בחו"ל זכאית לזכויות ביטוח לאומי

>> האם אשה המתגוררת חצי שנה בישראל וחצי שנה בחו"ל זכאית לקבל זכויות סוציאליות מהביטוח הלאומי בישראל? בית הדין הארצי לעבודה השיב בחיוב על השאלה, כשקיבל את הערעור שהגישה ג'אן טייץ על החלטת הביטוח הלאומי שלא להכיר בה כזכאית לקצבת זיקנה מכיוון שמחצית מזמנה היא מתגוררת בארה"ב.

טייץ שוהה כששה חודשים מדי שנה בארה"ב, בעיקר לצורכי עבודתה כמתווכת דירות. היא ובעלה הם אזרחי ארה"ב ובעלי זכות בחירה בה. הם אף מקבלים קצבאות זיקנה מטעם הביטוח הסוציאלי האמריקאי. עיקר נכסיהם של בני הזוג, לרבות דירה, נמצאים בישראל.



הביטוח הלאומי דחה את התביעה שהגישה טייץ לקבלת קצבת זיקנה, בנימוק שהיא אינה תושבת ישראל. האשה עירערה על ההחלטה בפני ביה"ד האזורי לעבודה בירושלים, אך ערעורה נמחק מכיוון שלא הופיעה לדיון.



טייץ ערערה על ההחלטה בפני ביה"ד הארצי, באמצעות עו"ד נאווה מזרחי אילוז. לטענתה, מרכז חייה אינו בארה"ב, שכן לה ולבעלה קיימת זיקה נפשית, מעשית וכלכלית לישראל ויש להכיר בהם כתושבי ישראל. לטענתה, היא ובעלה מתנדבים פעילים ותורמים רבות לקהילה בישראל ויש לראות בפעילות התנדבותית זו מרכז חיים.



השופטים עמירם רבינוביץ ונילי ארד קבעו, בניגוד לדעת המיעוט של השופט יגאל פליטמן, כי יש להעניק פרשנות גמישה יותר למונח "תושב ישראל", שבמסגרתה תוכר שהות ממושכת של תושב ישראל בחו"ל בלי שתישלל זכותו לגמלה. לפי פרשנות זאת, עצם שהייתו של אזרח ישראל בחו"ל לצורכי עבודה, לימודים או ריפוי, אין בה כדי להסיט את מרכז חייו מחוץ לישראל ובכך למנוע ממנו מיצוי זכויותיו הסוציאליות.