חברים לספסל הנאשמים

>> חברי הכנסת נוהגים במשך שנים ברכב מנהלים חכור מהכנסת - מאזדה 6, פורד מונדאו, הונדה אקורד או סובארו b4. אבל בחנייה של אברהם הירשזון, בעת שכיהן כיו"ר ועדת הכספים (2003-2005), לא חנה רכב כזה.

הירשזון, שהיה אז יו"ר הסתדרות העובדים הלאומית, אהב את החיים הטובים ונהג ברכב שרד מפנק מסוג וולבו, פלוס נהג צמוד. הוולבו שלו היתה יוקרתית ומאובזרת יותר ממכוניות השרים. פעם אחת, כשביקש להחליף את הרכב לוולבו חדישה יותר, התברר שהדגם המיוחד לא נמצא בישראל, ולכן הוא נאלץ להסתפק בתקופה זמנית בקאדילק מבריקה.



לא רק הרכב שלו היה מבריק, אלא גם הוא עצמו - לפחות בעיני הציבור. מי היה מאמין בעבר שהירשזון ביצע את המעשים שבגינם הורשע השבוע? הוא הצליח ליצור לעצמו תדמית אחרת מזו של האיש שהורשע השבוע.



במשך 17 שנות כהונתו בכנסת הוא הצטייר כמחוקק חביב ולא מזיק, ג'נטלמן ואפילו אביר נימוסים. פעמים רבות כשנשאל על כפל הכובעים שלו - יו"ר ועדת הכספים ויו"ר ארגון העובדים - הוא אף התבטא במעין טרוניה שאת עבודתו בארגון העובדים הוא עושה בהתנדבות. "מקסימום אני מקבל החזרי הוצאות ורכב מהסתדרות העובדים", הסביר בטון מתרעם.



הכרעת הדין שניתנה השבוע במשפטו הבהירה היטב מדוע הקפיד הירשזון לשמור כל השנים על תפקידו כיו"ר הסתדרות העובדים הלאומית. היא הבהירה מעל לכל ספק כי הירשזון הוא גנב שגילגל עיניים ושילשל את הכסף לכיסו. הוא התנהג כאילו מדובר בקופה פרטית שלו, ו-1.2 מיליון שקל זרמו אליו באין מפריע.



הירשזון אינו היחיד. הוא משקף תופעה רחבה יותר שבה אישי ציבור מסוימים (לא כולם, כמובן) מטפסים במעלה הדרגות, עולים למעלה - ומשתינים מהמקפצה אל הבריכה שבה שוחים בצפיפות אזרחי המדינה. אם כך הם פני הדברים, מה הפלא שלפי ברומטר השחיתות העולמי, המגזר הציבורי בישראל הוא מהמושחתים בעולם המערבי: 86% מהציבור סבורים כי הממשלה אינה נלחמת ביעילות בשחיתות, והמפלגות בישראל נתפשות כמוסד המושחת בישראל.



הקשרים עם אולמרט



ברשימה הארוכה של הפרשיות הפליליות, או הפליליות לכאורה, נתחיל עם חברו של הירשזון - ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. הוא ידוע כנהנתן וחובב סיגרים משובחים. הוא היה עיתונאי שנהפך לפוליטיקאי צעיר ולחם בתחילת הקריירה שלו בכנסת בשחיתות. מאז הוא נהפך לבעל משרד עורכי דין, לראש עיר ובעיקר לאדם עשיר ובעל קשרים חובקי עולם.



לפי החשד, גם אולמרט, כמו הירשזון, אהב להתפנק. חקירת המשטרה בפרשת ראשון טורס העלתה חשד שהוא קיבל מימון כפול לכרטיסי טיסה לחו"ל על ידי גופים שהוא הוזמן להרצות אצלם. לפי חומר החקירה, אולמרט אהב את מחלקת העסקים ועוד יותר מזה מלונות מפוארים.



בנוסף, דירותיו של אולמרט נהפכו לנושא לשיחה במזנון הכנסת. ב-2006, כשהתפוצצה פרשת החשדות בהטרדות מיניות מצדו של הנשיא דאז משה קצב, נשמעה בדיחה בכנסת: "כל פעם שנחשפת עוד מתלוננת נגד קצב, נחשפת דירה נוספת של אולמרט".



מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, אמנם סגר את תיקי החקירות נגד אולמרט בעניין דירותיו. אבל אולמרט, בכפוף לשימוע אצל היועץ המשפטי לממשלה, צפוי להתמודד עם שורה של כתבי אישום, בהם מרכז השקעות, ראשון טורס וטלנסקי.



הנשיקה האסורה



מי שכבר נשפט והורשע בעבירה שאין עמה קלון הוא חיים רמון - חבר אחר של אולמרט. רמון הורשע במעשה מגונה בלא הסכמה וביצע עבודות שירות בחוות סוסים שבה טופלו ילדים. מיד לאחר הכרעת הדין מיהר אולמרט להתקשר אליו, הביע צער ו"שלח לו חיבוק חם".



בעקבות ההרשעה התפטר רמון מתפקיד שר המשפטים, אך בהיעדר קלון קודם רמון לאחר ההרשעה למשרת המשנה לראש הממשלה. מכתבי האזהרה ששיגר בשבוע שעבר מבקר המדינה אל מירי גולן, לשעבר ראש אגף החקירות, ולבכירים במשטרה ובמשרד המשפטים על התנהגותם בפרשה - לא ימחקו את עבירת הנשיקה האסורה של רמון.



עוד חבר קדימה, ח"כ צחי הנגבי, נאלץ להגן על עצמו במשפט שמתנהל נגדו בגין מינויים פוליטיים. אבל נחזור לרמון. חבר אחר שלו הוא יו"ר ש"ס לשעבר אריה דרעי, שכיהן בעבר כשר הפנים, אך ישב בכלא לאחר שהורשע במרמה ובהפרת אמונים. בחודש הבא יסיים דרעי את תקופת הקלון, ויוכל לחזור למערכת הפוליטית.



הנציג הרשמי תחת חקירה



חבר מפלגה של דרעי, השר והח"כ לשעבר שלמה בניזרי, הורחק אשתקד מהכנסת. בניזרי נידון ב-2008 ל-18 חודשי מאסר בפועל, שמונה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 80 אלף שקל לאחר שהורשע בקבלת שוחד, הפרת אמונים, קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש הליכי משפט. בעת שהיה שר העבודה והרווחה סייע בניזרי לחברו משה סלע - בעליה של חברת כוח אדם שהביאה לישראל עובדים זרים. על אף שחקירתו ומשפטו נמשכו כמה שנים, המשיך בניזרי לכהן בכנסת עד לפסק דינו.



אבל אף אחד לא למד את הלקח: יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, ידידו הקרוב של דרעי, נחקר כבר עשור על ידי המשטרה בחקירות פליליות. המשטרה חושדת שחברות מסוימות הזרימו כספים לכיסו של ליברמן. בפרשה נחקרה בתו מיכל, בת 21, ששימשה לפי החשד אשת קש להעברת כספים באמצעות חברה שהקימה. לפי תחקיר "הארץ", החברה קיבלה ב-2007 סכום של 11 מיליון שקל מגורמים לא ידועים, וב-2004-2006 (כשלא היה שר בממשלה, אלא רק חבר כנסת) שכרו היה יותר מ-2.5 מיליון שקל. החקירות והחשדות נגד ליברמן, לא השפיעו על ראש הממשלה בנימין נתניהו למנות את ליברמן לשר החוץ - נציגה הרשמי של המדינה.



צמודים לכיסא



חבר אחר של נתניהו, ח"כ לשעבר אביגדור יצחקי (קדימה), מונה לחבר בצוות 100 הימים שהגיש לראש הממשלה המלצות לביצוע מיידי בעת הקמת הממשלה - זאת על אף שהוא נאלץ להתפטר מהכנסת לאחר שהוגשו נגדו כתבי אישום בעקבות חשדות לעבירות שביצע במסגרת עבודתו כרואה חשבון.



בבריטניה התפטרו באחרונה מחוקקים על עבירות קלות מאלה שבהן הורשעו או נחשדים פוליטיקאים בישראל. אצלנו הם דבקים לכיסאם עד לרגע הכרעת הדין. לפיכך, מה הפלא שהמחקר הבינלאומי גילה שמדינת ישראל היא מהמושחתות בעולם המערבי?



השבוע פורסם שהיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, מגבש הצעת חוק להחמרת העונש על הפרת אמונים. אלא שמזוז כבר מתחיל לארוז את מטלטליו בדרך לסיום כהונתו בעוד פחות משנה. והפוליטיקאים? קשה להניח שהם יתמכו בהחמרת הענישה, כי אולי היא תחול על כמה מחבריהם.