רק לפני חודש מונה יובל שטייניץ להיות חותמת הגומי של משרד האוצר ועושה דברו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בדיוני התקציב. והנה השבוע, רגע לפני שמתחילים דיוני התקציב בכנסת, ניסה שטייניץ להראות שגם לו יש שרירים. הוא עשה זאת באמצעות שני מאבקים מתוקשרים - נגד בנק ישראל והנגיד סטנלי פישר, ונגד צה"ל והרמטכ"ל גבי אשכנזי. במשרד ראש הממשלה לא הבינו מה בדיוק עושה שטייניץ, ולא אהבו את התנהלותו.
מערכה ראשונה: שטייניץ נגד פישר
"זאת מלחמה", הכריזו השבוע במשרד האוצר בנוגע למאבק בבנק ישראל. שטייניץ יצא חוצץ נגד טיוטת חוק בנק ישראל של פישר, ובעיקר נגד יוזמתו לבטל את פיקוח האוצר על השכר בבנק ישראל. "הנייר שהוגש על ידי בנק ישראל לא יכול להיות בסיס להידברות או למשא ומתן. בנק ישראל מתנער מכל ההסכמים וההבנות שהושגו בנושא החוק בשנתיים האחרונות", אמרו באוצר.
אלה דברים קשים. אך המאבק של שר האוצר הוא לא רק נגד הנגיד, אלא בעקיפין גם נגד חברו נתניהו. מדוע? כי נתניהו הוא העומד מאחורי הצעת החוק הזאת. לפני 11 שנה, בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה, הקים נתניהו את ועדת לוין לחקיקת חוק חדש לבנק ישראל. מאז מתנהלים מאבקי רחוב בין האוצר לבנק ישראל על החוק. לפני כחודש, בתחילת הקדנציה השנייה שלו כראש ממשלה, הבטיח נתניהו לפישר כי יעשה הכל כדי שחוק בנק ישראל החדש יאושר סוף סוף בממשלה ובכנסת.
נתניהו הטיל את מלאכת הליטוש הסופית של החוק החדש על מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אייל גבאי. גבאי בהכשרתו הוא גם משפטן וגם כלכלן. עד לפני כשנתיים, מתוקף תפקידו כמנהל רשות החברות הממשלתיות, היה גבאי חבר הנהלת האוצר, עם קובי הבר, ירון זליכה, יוסי בכר ואחרים. כיום כולם מחוץ לאוצר. דור בא ודור הולך באוצר, והשנאה לבנק ישראל קיימת, נושמת ובועטת. הסיבה היא פערי השכר הגבוהים בין כלכלני בנק ישראל לאלה של האוצר.
גבאי מכיר את כל המשחקים של האוצר. הוא קיבל משימה לסיים את ניסוח חוק בנק ישראל תוך כשלושה שבועות מהיום, עד סוף יוני, והוא ישתדל לעמוד בה. המטרה היא לאשר את החוק החדש בקריאה ראשונה עוד במושב הקיץ של הכנסת.
ההתבטאויות של שטייניץ השבוע עשויות לשבש את התוכניות של ראש הממשלה. גם נתניהו וגם פישר שומרים את הקלפים קרוב לחזה שלהם, ולכן לא ברור אם פישר הבטיח לנתניהו קדנציה שנייה כנגיד תמורת חוק בנק ישראל.
פישר יסיים את הקדנציה הראשונה שלו בסוף אפריל 2010. סביר יותר להניח כי הוא לא הבטיח לנתניהו דבר. הוא בוחן את כל האפשרויות בשוק האמריקאי והגלובלי, ואם תיפול לידיו בתקופה הקרובה הצעה מעניינת הוא בהחלט ישקול אותה. אחרת הוא יישאר אתנו לעוד חמש שנים.
מערכה שנייה: שטייניץ נגד אשכנזי
המאבק באשכנזי שונה לגמרי. לא מדובר בסכסוך אמיתי, אלא מדומה וניסיון ליצור מראית עין של סכסוך. למעשה, המכתב שיצא מלשכתו של שטייניץ, שבו הוא מבקש לדון בהעלאת גיל הפרישה מצה"ל, הוא מיותר. הרי בישיבת הממשלה בנוגע לתקציב 2009-2010 כבר סוכם על דעת כולם כי צה"ל יגיש מסמך מפורט על הנושא בתוך שלושה-ארבעה חודשים, ובצה"ל שוקדים עליו.
המכתב של שטייניץ מוען לשר הביטחון, אהוד ברק. לפי כללי המינהל התקין, ששטייניץ שולט בהם היטב, שר אוצר לא כותב מכתבים לרמטכ"ל, אלא רק לשר אחר. ובכל זאת, תוכנו של המכתב הודלף לתקשורת על ידי משרד האוצר כאילו המכותב המשני בו, הרמטכ"ל, הוא המכותב הראשי.
אז מדוע הדליף האוצר כי שטייניץ תוקף דווקא את אשכנזי? כי זה עושה יותר כותרות, וגם מזכיר לציבור את פליטת הפה של אשכנזי לפני כמה שבועות, כשאמר בישיבת הממשלה לנתניהו שאנשי הקבע אינם עובדי קבלן, ולכן אסור לפגוע להם בתנאים. אגב, הרמטכ"ל התנצל מאז, אבל יועציו של שטייניץ סברו כנראה שהוא יכול להרוויח מסכסוך מתוקשר עם אשכנזי - שיראה איזה שר חזק הוא שר האוצר.
חברים - במרכאות או שלא במרכאות - של שר האוצר נזכרו כי כשהיה יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת הוא בנה, במידה רבה, את העמדה הציבורית והתקשורתית שלו על בסיס עימותים כמעט קבועים עם מי שהיה אז הרמטכ"ל, בוגי יעלון. עכשיו שטייניץ ויעלון חברים באותה ממשלה ובאותה מפלגה.
חזית חדשה עם ראש הממשלה?
לא ברור אם שטייניץ יודע, אבל לאחר הבחירות ולפני שהממשלה הנוכחית הוקמה, הקדיש נתניהו עשר שעות ארוכות ללימוד מקרוב של נושא צה"ל, מכלי ראשון - מבכירים במערכת הביטחון. הוא בא, ראה, שמע, חקר ושאל על תוכנית רב-שנתית, מלאים, מערכות נשק, פיתוח, מוכנות זירת הצפון, זירת הדרום וייצור המרכבה.
יומיים לפני ישיבת הממשלה המכרעת על תקציב מערכת הביטחון ל-2009-2010 סיכמו ראש הממשלה והרמטכ"ל בארבע עיניים על כמה נושאים מרכזיים בתקציב הביטחון. שטייניץ לא ידע אז על הפגישה. למחרת, סיכמו נתניהו, יועצו אורי יוגב, ברק ואשכנזי את שאר הנושאים בתקציב הביטחון. גם אז לא ידע שטייניץ על הפגישה. הוא והאוצר המשיכו לדרוש קיצוץ של 3 מיליארד שקל בתקציב הביטחון. הראשון שקלט באוצר כי נושא תקציב הביטחון נסגר מאחורי גבו של האוצר וכי האוצר לא יראה שקל מה-3 מיליארד, היה ראש אגף תקציבים, רם בלינקוב. הוא כבר לא באוצר.
גם באוצר יודעים כי החיסכון הגדול לתקציב לא יגיע מהעלאת גיל הפרישה מצה"ל ומאזרוח של משרות מקצועיות בצבא. חבל אפוא שהאוצר, במשך שנים, מרכז את כל מאבקו בתקציב הביטחון בתנאי השירות של הקצינים בקבע. תקציב מערכת הביטחון יהיה השנה כ-50 מיליארד שקל. זהו תקציב ענק. החיסכון האמיתי, בהיקף כמה מיליארדי שקלים, נמצא במקומות אחרים. למשל, בפרויקטי הפיתוח של הצבא, במערכות נשק וחימוש ובתוכניות בנייה.
במערכת הביטחון אומרים כי עלויות השכר שלהם ירדו בחמש השנים האחרונות ב-0.5%, בעוד בסקטור הציבורי הן עלו באותה תקופה ב-20%. בנוסף, לדבריהם, השכר הממוצע בצה"ל נמוך ב-5% מהשכר הממוצע בשירות הציבורי. "אלה לא נתונים שלנו, אלא של הלמ"ס", הם אומרים.
בנוסף, הצבא מעלה בהדרגה את גיל הפרישה משירות קבע. ממוצע הגילאים של אנשי המטכ"ל, הרמטכ"ל ואלופי צה"ל עלה בעשור האחרון בחמש שנים. בגיל שבו אשכנזי קיבל דרגת תת-אלוף, מתמנים כיום סגני אלופים לתפקיד מג"ד. מדי שנה פורשים מקבע 750 איש, במקום 1,500 עד לפני כמה שנים. שתי ועדות בצה"ל, מקנזי וועדת האלוף (במיל.) יפתח רון-טל, יפרסמו בקרוב מסקנות על דרכי מערכת הביטחון להתייעלות.
בנייר העבודה שיגיש צה"ל לממשלה יהיה קרוב לוודאי מתווה להעלאת גיל הפרישה מצה"ל. זה לא מה ששטייניץ והאוצר רוצים, אבל בכיוון.
זהירות, שטייניץ מסיר את הכפפות
מוטי בסוק
12.6.2009 / 7:17