פישר מתחיל להתנהג כמו ישראלי

אחרי ארבע שנים בישראל, הנגיד סטנלי פישר מתחיל להתנהג כמו ישראלי. הוא מתחיל לאבד את קור הרוח האמריקאי שלו; הוא מתחיל להבין כי טעה, כי היה נאיבי, וכי בפוליטיקה הישראלית אסור להאמין לאיש ויש למסמר כל הסכמה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.

הנגיד סבר כי אחרי החתימה על הסכם שכר חדש בבנק לפני כמה חודשים, נגמרו המחלוקות בין בנק ישראל והאוצר, ופרק חדש החל ביחסים בין שני הגופים. לתדהמתו, פקידים באגף הממונה על השכר לא משלימים עד היום עם ההסכם וממשיכים לתקוף אותו בעיתונות. כך, למשל, הם תוקפים את הסכם המצוינות בבנק (המעניק תוספות שכר ל-50% מעובדי הבנק מדי חצי שנה), אף שהם עצמם חתומים עליו.

אבל מה שמרגיז את הנגיד במיוחד הוא ההתנהלות של האוצר בנושא חוק בנק ישראל החדש. המו"מ נמשך ונמשך שלוש שנים וחצי, לאחר משאים ומתנים קודמים בעידן הנגיד דוד קליין, ודבר לא זז. בכל פעם עניין אחר מעכב את החוק: פעם מתחלף ראש ממשלה, פעם מתחלף שר אוצר ופעם הממונה על השכר. חוק שהיה אמור להיחקק בתוך חודשים ספורים נגרר ונגרר. נותרו עשרה חודשים לסיום הקדנציה של פישר כנגיד והחוק החדש לא נראה באופק - הקרוב או הרחוק.

אחת הנקודות שפישר אוהב לציין בחוק בנק ישראל החדש נוגעת לוועדה המוניטרית: גוף חדש שיחליט על מדיניות הבנק, כולל מדיניות הריבית, בשנים הבאות. כשפישר התיישב על כיסא הנגיד, לפני כ-50 חודשים, הוא תמך בוועדה בת חמישה חברים, בראשותו, ובה שני נציגים לבנק ישראל ושלושה נציגים חיצוניים. כלומר - רוב ברור לנציגים החיצוניים.

חלפו חמישה חודשים בלבד, פישר התחיל לקלוט את המציאות הישראלית ושינה את דעתו. כעת הוא רצה שבוועדה המוניטרית יהיו שישה נציגים: שלושה של בנק ישראל ושלושה חיצוניים, ולנגיד, שיהיה היו"ר, יוענק קול כפול במקרה של תיקו בהצבעות. באחרונה שינה הנגיד שוב את דעתו, והחליט כי יש לחזור להרכב של חמישה אנשים, אלא שהפעם עם רוב ברור של שלושה נציגים לבנק ישראל, כולל הנגיד כיו"ר, ורק שני נציגים חיצוניים.


מה עומד מאחורי השינוי? הנגיד הבין שבישראל של המאה ה-21 לא מוותרים על כוח, וכי הכוח לא צריך רק להתקיים, הוא צריך גם להיראות. עם זאת, במערכות הקיימות עשויים להיות כאלה שיערערו על הלגיטימיות של החלטות שהסתיימו בתיקו והנגיד הפעיל בהן קול כפול.

בבנק ישראל אוהבים להזכיר כי יש גופים במגזר הציבורי, למשל עובדי מבקר המדינה, שאינם כפופים לממונה על השכר. כלומר, הדרישה של הבנק להתנתק מהממונה על השכר באוצר, המופיעה בהצעה לחוק החדש, אינה תקדימית. לפי הבנק, מכיוון שהאוצר והם יושבים לעתים על אותה משבצת בתחום ההחלטות הכלכליות, המשרד רואה בהם יריב ומנסה בכל הזדמנות לפגוע בהם. לפיכך, הוא לא יכול להיות הפוסק האחרון בנושא השכר בבנק. החשש הוא כי האוצר ינסה לפגוע בשכר עובדי הבנק כדרך ללחוץ על הבנק בוויכוחים כלכליים עקרוניים.

עכשיו המבחן הוא של בנימין נתניהו. ראש הממשלה התחיל במהלך לקידום החוק החדש לפני 11 שנה, ולפני חודש מינה את הטוב שבעוזריו - מנכ"ל משרדו אייל גבאי - לדחיפת החוק קדימה. הוא זה שצריך להביא את המסע לסוף הדרך ובהקדם. ההתבזות הזאת חייבת להסתיים.