והיד - על השאלטר

מכירים את בדיחות הבזוקה על שיא החוצפה? אז זהו, שהמציאות של חברת החשמל בארץ הייתה יכולה להיות הרבה יותר מצחיקה – אם רק נשוא הבדיחה לא היה הקהל שאמור לצחוק ממנה.

הממונה על השכר באוצר, אילן לוין, הורה בסוף השבוע שעבר על הפחתה מיידית של תוספות שכר חריגות ששולמו שלא כדין לעובדי חברת החשמל ועל השבת שכר חורג, שניתן שלא כחוק, לעובדי החברה החל מינואר 2004 ועד היום.

כצפוי, ועד העובדים הגיב בהושטת יד מאיימת לכיוון השאלטר. אז מה אם מדובר ביישום של הוראה שניתנה על ידי הממונה הקודם על הכנסות המדינה, אלי כהן – החלטה שלא היה ממנה מנוס אחרי דו"ח חריף של מבקר המדינה? הוועד לא רואה שום בעיה עם תוספות שכר חריגות לעובדים מעל 25 שנה – תוספות החורגות מהמקסימום המותר לפי חוקי התקשי"ר ועל פי כל דין.

ועד חברת החשמל, כמו כל יתר הוועדים בהסתדרות, רואה עצמו מחויב בעיקר לעצמו. דהיינו לעובדים הוותיקים המרכיבים את הוועדים. הוועד עצמו מוכן ברצון להקריב את ראשיהם של עובדים חדשים הנקלטים בחברה, ובלבד שלא ייפול שקל מארנקם השמן של העובדים הוותיקים.

יכולנו לומר שהפעם הם באמת הגזימו, אבל מכסת השימוש במשפט הזה ככל שהדבר קשור עם חברת החשמל נגמרה לנו מזמן. ההוראה הזו של הממונה על השכר עשויה לחסוך למדינה כ-175 מיליון שקלים מדי שנה, אם רק היא לא תקוזז על-ידי הנזקים שהוועד יסב למדינה בדמות עיצומים ושביתות. אילו היה מדובר רק בעגמת נפש הייתי מוכן לקרר את עצמי במאוורר סוללות ובלבד שהאוצר לא ייכנע ללחצים, אלא שהעיצומים הללו עלולים להשבית קווי ייצור, לפגוע ביצרנים ובנותני שירותים ועוד.

אבל גם כך מן הראוי שהאוצר והממשלה לא ייכנעו לשום לחצים. גם העיצומים יעבדו לטובת העניין. אם בחברה ירבו בעיצומים הרי שחישובי הכדאיות של מפעלים לרכישת גנרטורים ייטו לטובת העדפת אספקת חשמל עצמית, כפי שכבר עשו לא מעט מפעלים. חברת החשמל היא אחד הדינוזאורים הבודדים מהזן הענק והאנכרוניסטי החי בינינו והאפשרות של הפיכתו לשמורת טבע הופכת להיות פחות ופחות ריאלית נוכח עלויות התפעול שלה, היעדר שליטה של הנהלה מקצועית על האינטרסים הצרים ביותר של העובדים והיכולת שלה להתאים עצמה למהפכת האנרגיה הירוקה הפוקדת את העולם.